השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (סע"ש 25568-10-12; הנשיא רמי כהן, החלטה מיום 20.1.2013),
במסגרתה דחה בית הדין את בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין מיום 18.12.2012 (להלן -
פסק הדין).
נקדים ונציין, כי החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כערעור על פי סמכותנו שב
תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן
- תקנות בית הדין לעבודה)
, זאת לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בעניין ובהעדר התנגדות מטעמם.
2. מבקשת רשות הערעור עולה כי המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים ונגד חברה נוספת, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. הדיון בתביעה נקבע ליום 18.12.2012 אך המבקשים או באי כוחם לא התייצבו לדיון. בא כוח המשיב ביקש כי בית הדין האזורי ייתן את פסק דינו על יסוד האמור בכתב התביעה ובהמשך הדיון ניתן פסק דין בהעדר המבקשים או מי מטעמם.
3. ביום 15.1.2013 הגישו המבקשים "בקשה מוסכמת לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר", במסגרתה הסבירו כי לא קיבלו הזמנה לדיון; כי יש להם הגנה טובה וראויה כנגד תביעתו של המשיב; וכי בא כוח המשיב נתן הסכמתו לביטול פסק הדין.
4. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 20.1.2013, דחה את בקשת המבקשים וקבע כי "
ההזמנה לדיון נשלחה לנתבעים עצמם עוד בטרם הוגש כתב הגנה ובטרם היו מיוצגים. כתב הגנה לא הוגש בשם נתבעת מס' 1. לפיכך, אין מקום להיעתר לבקשה. פסק הדין ניתן כדין...".
5.
המבקשים, בבקשת רשות הערעור מטעמם, טוענים כי בית הדין האזורי שגה כאשר לא נענה לבקשתם לביטול פסק הדין. לדבריהם, לכל הפחות, היה על בית הדין האזורי לפעול בהתאם לתקנה 50(ב) לתקנות בית הדין לעבודה, המחייבת קביעת דיון בבקשה לביטול פסק דין, במעמד הצדדים. המבקשים מדגישים כי לא ידעו על מועד הדיון; כי יש להם הגנה טובה וראויה כנגד תביעת המשיב; וכי ב"כ המשיב אף נתן הסכמתו לביטול פסק הדין.
6.
המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי דינה להידחות על הסף. לדבריו, המבקשים פעלו בחוסר תום ובחוסר ניקיון כפיים. עוד הוא טוען כי המבקשים קיבלו את ההזמנה לדיון ביום 4.11.2012, אך בחרו שלא להתייצב אליו, דבר אשר מעיד על זלזול בהליך המשפטי והתחמקות ממנו. המשיב טוען כי לטענתם של המבקשים, לפיה קיימת להם הגנה טובה וראויה כנגד תביעתו, אין כל תימוכין.
המשיב מבהיר כי נתן את הסכמתו לביטול פסק הדין לאור טענתו של ב"כ המבקשים כי לא קיבל את ההזמנה לדיון; אך לאחר בדיקה בתיק בית הדין התברר לו כי המבקשים קיבלו את ההזמנה לדיון ובחרו שלא להודיע על כך לבא כוחם, ולפיכך חזר בו מהסכמתו. כמו כן, הוא טוען כי תקנה 50(ב) לתקנות בית הדין לעבודה עוסקת בבקשה לביטול פסק דין אשר הוגשה על ידי בעל דין אשר לא הגיעה לידיו ההודעה על מועד הדיון שלושים יום לפחות לפני הדיון (כאמור בסעיף 47 לתקנות בית הדין לעבודה) ומדגיש כי אין זה המקרה שלפנינו.
7. משהצעתנו לצדדים להסדר דיוני לא הבשילה לכלל הסכמה, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.
לאחר שנתנו דעתנו לכלל טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי קיימת הצדקה בנסיבות העניין להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין.
הצורך בזימון הצדדים לדיון במקרה שלפנינו הינו לאור העובדה שבין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לטענות שבבקשה לביטול פסק הדין, וכן נוכח הקבוע בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה, לפיה:
"(א) בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל.
(ב) הוגשה בקשת ביטול כאמור בתקנת משנה (א), יזמין בית הדין או הרשם את בעלי הדין לדיון בה, ורשאי הוא לעכב את הוצאת פסק הדין או ההחלטה האחרת לפועל, אם בערובה או בתנאים אחרים או נוספים ואם בלי תנאים.
(ג) התייצב המבקש לדיון על בקשת הביטול, רשאי בית הדין או הרשם לבטל את פסק הדין או ההחלטה האחרת, לפי הענין, לשנותם או לאשרם, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים; לא התייצב המבקש כאמור - רשאי בית הדין או הרשם לדחות את הדיון לתאריך אחר או לדחות את בקשת הביטול, ורשאי הוא לחייב את המבקש בהוצאות."
מלשון התקנה עולה, כי בית הדין יכריע בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד רק לאחר שיזמין את שני הצדדים לדיון בבקשה. אולם, במקרה שבפנינו, לא הזמין בית הדין האזורי את הצדדים לדיון בבקשה לביטול פסק הדין, ולמעשה, נתן החלטתו בעניין זה בהסתמך על הבקשה לביטול פסק הדין בלבד (ע"ע 295/06
אלקסיי קוסטוב - קופל אחזקת מבנים בע"מ, ניתן ביום 29.10.2006).
8.
סוף דבר
- הערעור מתקבל, באופן שהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.12.2012, מבוטלת בזאת.
בית הדין האזורי יזמן את הצדדים לדיון בבקשה לביטול פסק הדין, כאמור בסעיף 7 לעיל.
הוצאות בקשת רשות הערעור יילקחו בחשבון במסגרת ההליך בבית הדין האזורי.