1. בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה (
כב' הרשם מר עיסא סעיד) מתאריך 14.5.2006, בתיק הוצל"פ 02-09141-04-5.
2. לאחר ששקלתי טענות ב"כ המבקשת הנני מתיר לה לערער על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, והנני דן בערעור על פי הרשות שניתנה.
3. כנגד המבקשת נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל, לגביית חוב בסכום כולל המגיע כדי סכום של כ- 50,000 ש"ח. בבקשתה שהגישה המבקשת לכב' ראש ההוצאה לפועל, ביקשה המבקשת לאחד את תיקיה ולהכריז כי היא חייבת מוגבלת באמצעים. כמו כן הציעה המבקשת לשלם סך 100 ש"ח מידי חודש לתיק האיחוד שייפתח.
4. בהחלטתו קבע כב' ראש ההוצאה לפועל כדברים הבאים:
"על פי הצעת החייבת, לאור גובה החוב הכולל, חוב זה לא יפרע בזמן קצוב וסביר, ולמעשה לא יפרע לעולם, דבר שיביא להנצחתו של החוב עד אין סוף. (ראה פסק דינו של כבוד השופט בר אופיר בבר"ע (ת"א) 20311/99 יוסף קאשי נ' בנק לאומי).
בנסיבות אלה, אני דוחה את בקשתה של החייב ומורה לה לפתוח בהליכי פשיטת רגל תוך 45 ימים מהיום."
על כך הוגש הערעור שלפני.
5. אף אני סברתי, שאם הנתונים שהמבקשת מוסרת נכונים הם, כי אז עליה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל, ויתכן אף, שבנסיבות מסוימות עשויה היא לקבל הפטר מחובותיה מייד עם הכרזתה כפושטת רגל (וראה סעיף 18ה(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980).
על כן שאלתי את ב"כ המבקשת מדוע לא לפעול כפי שהורה כב' ראש ההוצאה לפועל, וקיבלתי תשובה. לטענת ב"כ המבקשת, אין למבקשת הסכום שיש להפקיד כפקדון עם פתיחת ההליכים (סך 2,400 ש"ח), מה עוד, שבשל יכולתה הכלכלית הדלה, המבקשת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ועל פי נוהלי הלשכה לסיוע משפטי, אין מגישים בקשות לפשיטת רגל בשם חייבים שסכום חובותיהם הכולל נמוך מ- 80,000 ש"ח.
הנה מתברר, כי המבקשת אינה יכולה לקיים הוראתו של כב' ראש ההוצאה לפועל, הן משום שאין בידה הסכום הדרוש להפקדת הפקדון, והן משום שאינה יכולה להעזר בלשכה לסיוע משפטי בהגשת בקשה להכרזתה כפושטת רגל, ובמצבה הכלכלי אף אינה יכולה לשכור לעצמה שירותיו של עורך דין מחוץ ללשכה לסיוע המשפטי.
6. לאחר ששקלתי טענות ב"כ המבקשת, הנני סבור כי הערעור בדין יסודו.
כאמור, כב' ראש ההוצאה לפועל סמך את החלטתו על פסק הדין שניתן בבר"ע 20311/99 (מחוזי ת"א)
קאשי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מח' לה(6) 910 (1999). באותו פסק דין נדון עניינו של חייב שחובותיו הסתכמו בסכום כולל של 476,000 ש"ח, ויכולת הפרעון שלו עמדה על סך 300 ש"ח לחודש. בית המשפט מצא כי "בנסיבות אלה אין כל טעם בגבייה זעירה של תשלומים שאינם עומדים ביחס כלשהו לחוב הפסוק, ועל כן מוטב לו לחייב זה שיפנה להליכי פשיטת רגל". על כן הורה בית המשפט לחייב שם לפתוח בהליכי פשיטת רגל.
7. ואולם, בשונה מדעת בית המשפט בפסק הדין בבר"ע 20311/99 הנ"ל, הנני סבור כי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות לאדם לפתוח בהליכים להכרזתו כפושט רגל. את הטעמים למסקנתי זאת פרטתי בהחלטתי בבר"ע 1808/07
שפושניק נ' שפושניק (מתאריך 7.6.2007), ואותם טעמים יפים אף לעניין שלפני, וביתר שאת, שכן התברר, כי המבקשת אינה יכולה לפתוח בהליכי פשיטת רגל משום שאין בידה הסכום הדרוש להפקדת הפקדון ומשום שהלשכה לסיוע משפטי אינה יכולה לייצגה.
8. כיוון שלדעתי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות לחייב לפתוח בהליכים להכרזתו כפושט רגל, הרי לא נותרת דרך אחרת אלא לגבות את חובותיו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. על הדרך בה יש להפעיל ברירה זאת, עמדתי בהחלטתי בבר"ע 1763/07
קרטה נ' שליט (לא פורסם).
מכל מקום, התוצאה היא, שאין מנוס אלא לשמוע בקשת המבקשת להכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים לגופה, לשקול האם לאחד את תיקיה, ולקבוע את יכולת התשלום החודשית שלה. כפי שקבעתי בהחלטתי בבר"ע 1763/07 "התוצאה היא איפוא, שבמצב החקיקה הקיים היום, עלול להיווצר מצב שהחייב יחויב לשלם סכומי כסף קטנים, שאין בהם תועלת ממשית לנושיו והם מכבידים על לשכת ההוצאה לפועל, וממצב זה אין מוצא".
9.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני מקבל את הערעור והנני מבטל החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מתאריך 14.5.2006.
(ב) על ראש ההוצאה לפועל לדון בבקשת המבקשת להכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים לגופה.
(ג) אין צו להוצאות.