פסק-דין בתיק בר"ם 6862/12

• 1.             המבקשת 4 (להלן: המבקשת), אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל בחודש אוגוסט 1996 ברישיון עבודה בענף הסיעוד, והחלה לעבוד בבית המבקשים 3-2, בטיפול בבנם האוטיסט - המבקש 1. בין השנים 2007-1996 החזיקו המבקשים 3-1  (להלן ביחד: המבקשים) בהיתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד מכוח סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים). היתר זה פג בחודש יוני 2007, אך המבקשת המשיכה לעבוד אצל המבקשים גם לאחר מועד זה. בין לבין, החל המבקש לשהות במהלך ימי השבוע במוסד סיעודי, והמבקשת נדרשת לטפל בו רק בסופי השבוע כשהוא חוזר לבית הוריו.

• 2.             ביום 29.11.2011 נעצרה המבקשת בגין שהייה שלא כדין בישראל, והוצאו נגדה צו הרחקה וצו משמורת. ביום 7.12.2011 הגישו המבקשים עתירה מינהלית, שבגדרה ביקשו את חידוש היתר ההעסקה, שחרור המבקשת ממשמורת וביטול צו ההרחקה שניתן נגדה (להלן: העתירה הקודמת). ביום 4.1.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט נ' סולברג), שנתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה המשיב ידון בבקשה מעודכנת למתן היתר להעסקת עובד זר ולהמשך שהייתה של המבקשת בארץ. כן הוחלט על שחרור המבקשת ממשמורת, בכפוף להפקדת ערבויות כספיות.

• 3.             ביום 2.2.2012 נשלח למבקשים מכתב מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה שאימץ את המלצת הוועדה המייעצת, ודחה את בקשתם להיתר העסקה. נקבע כי נסיבותיו של המבקש - השוהה במוסד סיעודי במהלך ימות השבוע, ומטופל בבית הוריו רק בסופי השבוע - אינן מצדיקות חריגה מן הנהלים שלפיהם לא יינתן היתר להעסקת עובד זר במשרה חלקית. עוד צוין בהחלטה כי העובדה שהמבקשת שוהה ועובדת בישראל שלא כדין כארבע שנים מעוררת קושי נוסף. לפנים משורת הדין, הוחלט לתת למבקשת ארכה של שלושה חודשים (עד ליום 15.5.2012) לצורך התארגנות ופרידה, ולשם הסדרת האפשרות להחלפתה בעובד ישראלי. תקופה זו הוארכה עד ליום 31.7.2012, לאחר שהמבקשים הודיעו על קשיים במציאת עובד ישראלי מתאים. המבקשים הגישו בקשה נוספת לאפשר למבקשת להמשיך ולטפל במבקש, אך בקשה זו נדחתה במכתב הממונה מיום 20.8.2012. בהחלטה אחרונה זו, צוין כי המבקש יוכל להתמודד עם השינוי שייגרם בשל עזיבת המבקשת, נוכח הצלחתו בעבר להתמודד עם שינויים באורחות חייו; כי המבקשת ממילא תעזוב את ישראל בשנים הקרובות נוכח הגעתה לגיל היציאה לגמלה; כי ניתן למצוא עובד ישראלי או צוות של עובדים ישראליים שיוכלו לספק את צרכי המבקש בסופי השבוע. לפנים משורת הדין, ניתנה למבקשת ארכה נוספת לשם התארגנות ופרידה עד ליום 27.9.2012.

• 4.             ביום 11.9.2012 הגישו המבקשים עתירה מינהלית המכוונת להחלטת הממונה, ובצידה בקשה לצו ביניים - למניעת הרחקתה של המבקשת והשמתה במשמורת. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי סיכויי העתירה נמוכים, שכן עמדת המשיב היא סבירה. אשר למאזן הנוחות, צוין כי המבקשת תוכל לשוב לישראל ככל שעתירתה תתקבל בסופו של יום.

•            מכאן הבקשה שלפניי.

• 5.             המבקשים טוענים כי יש לאפשר למבקשת להישאר בישראל ולהמשיך לטפל במבקש עד להכרעה בעתירה. הדגש בבקשה הוא על שיקולי מאזן הנוחות. לדבריהם, הרחקת המבקשת, שטיפלה במבקש במסירות מאז שנת 1996, עלולה לגרום לו לנזק קשה. המבקשים מפנים לדו"חות הגורמים הטיפוליים שדיווחו על ההתדרדרות במצבו של המבקש כאשר המבקשת הייתה נתונה במשמורת בסוף שנת 2011. לגופם של דברים, מדגישים המבקשים כי ניסיונותיהם למצוא עובד ישראלי להחליף את המבקשת העלו חרס, ויש מקום למציאת פיתרון הומניטארי, על אף נהלי המשיב. לשיטתם, סיכויי העתירה אינם נמוכים, נוכח הערתו של בית משפט זה בבג"ץ 10846/04 פלונית נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (לא פורסם, 14.10.2007) (להלן: עניין פלונית) כי יש לפעול למציאת פתרונות יצירתיים למצבים כמו זה שבעניינו.

• 6.             המשיב מתנגד לבקשה וסומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לדבריו, סיכויי העתירה הם נמוכים ביותר, שכן אין מקום לתת למבקש היתר העסקה לעובד זר, על רקע הנהלים הברורים השוללים הענקת היתר למטופל השוהה במוסד להעסקת עובד זר במשרה חלקית, שאושרו בפסק הדין בעניין פלונית. לשיטת המשיב, אין הצדקה בנסיבות העניין לחרוג מהנוהל האמור. עוד הוא מציין כי המבקשת היא כבת 62, ולכן גם אם היה ניתן היתר להעסקתה כמבוקש, ממילא היה מדובר בפתרון לזמן מוגבל ביותר. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשת תוכל לשוב לישראל ככל שתתקבל עתירתה בסופו של יום. אשר להשלכות הרחקתה על מצבו של המבקש, נטען כי המבקשת כבר יצאה את ישראל לתקופות של חודש או יותר בעבר, וכן כי הוא מטופל במהלך ימות השבוע במסגרת מוסדית.

• 7.             החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור - להתקבל. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות" (בר"ם 8601/10 ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב(לא פורסם, 20.12.2010). מבין שני אלה, מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה (בר"ם 2841/12 עזרא נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם, 16.4.2012)). שני רכיבים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא הם נשקלים על בסיס מה שמכונה לעתים "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא, כי ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות".

• 8.             בנסיבות העניין, לא מצאתי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי העתירה, שכן די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להצדיק את מתן צו הביניים. אמנם, הרחקתה של המבקשת - כשלעצמה - אין בה משום נזק בלתי הפיך, שכן תעמוד לה האפשרות לשוב לישראל ככל שתתקבל עתירתה בסופו של יום. עם זאת, השיקול המכריע בענייננו הוא מצבו של המבקש. כפי שעולה ממכתביהם של הגורמים הטיפוליים השונים, המבקש תלוי במבקשת בצורה משמעותית, ועזיבתה - מבלי שנמצא והוכשר מטפל חלופי - עלולה לפגוע בו ולגרום להתדרדרות במצבו. גם אם שיקול זה לא יביא לקבלת העתירה בסופו של יום והמבקשת תידרש לעזוב את ישראל, הרי שלצורך הבקשה שלפנינו - ובמיוחד נוכח קביעת הדיון בעתירה למועד קרוב ביותר (25.11.2012) - די בכך כדי להצדיק את הקפאת המצב הקיים ומתן צו ביניים.

           הערעור מתקבל אפוא, ניתן בזה צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשת או השמתה במשמורת, וכן על חילוט הערבות שהופקדה, וזאת עד למתן פסק הדין בעת"מ (מינהליים י-ם) 28668-09-12.

           הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בהליך העיקרי.

           ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ג (‏20.11.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il