המישנה לנשיא מ' חשין:
ענייננו זו הפעם הוא בגידרי סמכותו של מנהל בית סוהר לחלט מיסמכים מסויימים שאסיר מחזיק בתאו.
עיקרי העובדות שלעניין
2. העותר הורשע ביום 7.10.1986 בעבירות ביטחון מהחמורות שבספר החוקים: סיוע לאויב במלחמה, עבירה כהגדרתה בסעיף 99 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין); מסירת ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, עבירה כהגדרתה בסעיף 113(ב) לחוק העונשין; ואיסוף ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, עבירה כהגדרתה בסעיף 113(ג) לחוק העונשין. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית המשפט שמונה עשרה שנות מאסר. העותר ערער על ההרשעה ועל העונש לפני בית המשפט העליון, וערעורו נדחה (ע"פ 172/88 וענונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (3) 265).
עיקרי הפרשה שבגינה הורשע העותר היו בתמצית אלה: החל בשנת 1976 הועסק העותר כטכנאי בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג). בשילהי 1985 התפטר העותר מעבודתו בקמ"ג ויצא את ישראל וברשותו מידע סודי שאסף ללא רשות בתקופת עבודתו. בין השאר כלל אותו מידע תצלומים של מיבנים ומיתקנים שצילם בחשאי בקמ"ג. במהלך מסעותיו הגיע העותר לאוסטרליה, ויצר קשר עם פיטר הונאם, כתב ה"סנדיי טיימס" הלונדוני. העותר והונאם נסעו יחד ללונדון, ושם פרש העותר לפני תחקירני העיתון ומומחי אטום מידע סודי ביותר על-אודות קמ"ג. כן מסר העותר לבני-שיחו את התצלומים שברשותו. ביום 5.10.1986 פירסם ה"סנדיי טיימס" כתבה בולטת, מלווה בתצלומים, ובה תיאור נרחב על פעילותה של קמ"ג. בשל מסירתו של מידע סודי זה הורשע העותר בעבירות שהורשע בהן ונגזר עליו העונש שנגזר עליו.
3. העותר שוחרר ממאסרו ביום 21.4.2004 לאחר שרצה כמעט את כל מיכסת מאסרו. בתקופה שקדמה לשיחרורו נעשו פעולות מספר שמטרתן למנוע מהעותר לשוב ולמסור מידע סודי שהיה ברשותו עם שיחרורו מהכלא. וכך, ביום 19.4.2004, יומיים לפני מועד שיחרורו, הוצאו שני צווים בעניינו של העותר. הצו האחד היה צו שציווה שר הפנים ולפיו נאסרה יציאתו של העותר מישראל. הצו השני היה צו שציווה אלוף פיקוד העורף, ונקבע בו כי במשך שישה חודשים ממועד שיחרורו מבית הסוהר יהיה העותר נתון להשגחת משטרת ישראל. כן הטיל הצו מיגבלות שונות על חופש התנועה של העותר. העותר תקף צווים אלה בעתירה שהגיש לבית המשפט, ועתירתו נדחתה (בג"ץ 5211/04 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף, טרם פורסם). לענייננו עתה נאמר אך זאת, שבית המשפט, מפי המישנה לנשיא מצא, שוכנע כי ברצונו וביכולתו של העותר להמשיך ולפרסם מידע סודי שיש ברשותו.
עוד נזכיר, כי עם שיחרורו נמסר בידי העותר מכתב על-אודות האיסורים החלים עליו מכוח החוק. במכתב הובהר לעותר, בין היתר, כי מחוייב הוא להצהרות שמירת הסודיות שחתם עליהן בתחילת עבודתו בקמ"ג, וכי חל עליו איסור למסור לכל אדם כל מידע מסווג שהגיע לידיעתו בתוקף עבודתו בקמ"ג. כן הובהר לעותר כי אסור הוא לדבר על נושאים מסווגים הקשורים לעבודתו, גם אם מסר מידע זה בעבר לזולתו.
4. כחודש קודם לשיחרורו של העותר מן הכלא, נערך חיפוש בתאו, ובמהלך החיפוש נתפסו כ-75 ארגזים ובהם מיסמכים רבים. המיסמכים נבדקו ובעקבות הבדיקה הודיע מפקד בית הסוהר לעותר, כי מיקצת מאותם מיסמכים הינם "חפצים אסורים" כהגדרת המושג "חפץ אסור" בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (פקודת בתי הסוהר או הפקודה), וכי מטעם זה הוחלט לחלטם. וכך נאמר במכתב:
"לאחר שהחומר נבדק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל מניעה להחזיר לרשותך כמעט את כל החומר שניתפס, לפיכך חומר זה הוחזר ותוכל גם להוציאו מן הכלא עם שחרורך.
עם זאת נמצא כי בחלק קטן מהחומר ישנם חפצים אסורים כהגדרתם בפקודת בתי הסוהר והם כוללים גם ידיעות סודיות שפרסומן עלול לפגוע בביטחון המדינה. המדוברבעותקים ממכתבים ששלחת, מחברות עם רישומים בכתב ידך וחומר משפטי סודי.
לפיכך, מכוח סמכותי ע"פ סעיף 44(ב) לפקודת בתי הסוהר, ולאחר שנועצתי עם גורמי הביטחון החלטתי לחלט חפצים אסורים אלה.
5. אותם חפצים אסורים שנתפסו בתאו של העותר ואשר הוחלט לחלטם, כוללים, בעיקרם, שלושה סוגי מיסמכים אלה: א. העתקי מכתבים שכתב העותר במהלך ריצוי עונשו לגורמים שונים בארץ ובחו"ל; ב. חומר משפטי מסווגמהליכים שהעותר היה מעורב בהם; ג. מחברות העותר - מחברות שבהן כתב העותר במהלך שנות מאסרו, ובהן ידיעות סודיות הנוגעות לעבודתו בקמ"ג. חוות דעת מומחה אשר בחנה את החומר המצוי במחברות אלו קבעה כי הוא "מכיל בתוכו ידיעות סודיות רבות אשר טרם פורסמו בעבר, בנוגע לתחומים חסויים שונים ... המחברות מכילות שרטוטים, בהם תועדו בדקדקנות ידיעות חסויות אליהן נחשף העותר בתקופת עבודתו בקמ"ג, וכי חלק ניכר מהמידע לא פורסם בעבר".
6. העותר לא השלים עם החלטת החילוט והחל עושה להשבת המיסמכים לרשותו. כך פנה העותר אל עו"ד שי ניצן, המישנה לפרקליט המדינה, ובטיעון כי החילוט נעשה שלא כדין ובהיעדר סמכות, ביקש כי יעשה להשבת המסמכים שחולטו לידו. עו"ד ניצן השיב לעותר כי המיסמכים חולטו כדין, והיפנה אותו להוראות הדין שמכוחן נעשה החילוט. העותר לא הסתפק בתשובה זו ובעתירתו הנוכחית עותר הוא כי ייעשה לביטול הוראת החילוט של החומר המשפטי ושל העתקי המכתבים. העותר אינו מבקש בעתירה שלפנינו כי תבוטל הוראת חילוטן של המחברות.
7. לקראת הדיון בעתירה הודיעה פרקליטות המדינה כי בדיקה חוזרת העלתה שניתן להעביר את מרביתו של החומר המשפטי לידי העותר. חומר זה, כך נאמר בהודעת הפרקליטות, יועברו בהקדם לעותר. נותרו עשרה מיסמכים משפטיים מסווגים אשר טרם נתקבלה החלטה בעניינם, אך בהודעה מטעם המשיבים נאמר כי "רב הסיכוי כי גם המסמכים הללו (אף אם בצנזורים קלים) יוכלו להימסר בקרוב לעותר". עד לכתיבת שורות אלו לא הודע לנו אם נתקבלה החלטה סופית בעניינם של אותם עשרת המסמכים הנותרים, ואולם, בתיתנו דעתנו להודעת המדינה כי רב הסיכוי שגם מסמכים אלה יוכלו להימסר לעותר, לא נדון בהם. אם תתקבל החלטה שלא למסור אותם מסמכים לידי העותר, מובן כי פתוחה לפניו הדרך לשוב ולעתור בעניינם.
8. לאחר כל ניפויים אלה נותרה סוגיית החילוט של העתקי המכתבים. המדובר הוא בכ-2540 מכתבים שכתב העותר לגורמים שונים במהלך שבע עשרה וחצי שנות שהותו בכלא. המכתבים עצמם הועברו בעיתם לצנזורה, ולאחר שצונזרו נשלחו ליעדיהם. העתקים לא מצונזרים של המכתבים נשארו בתאו של העותר. העתקים לא מצונזרים אלה הם שחולטו טרם שיחרורו של העותר, והטעם שניתן לחילוט היה זה, שהמכתבים כוללים "ידיעות סודיות שפירסומן עלול לפגוע בביטחון המדינה".
לטענת העותר, העתקי מכתבים אלה נודעת להם משמעות רגשית עמוקה עבורו, והוא זקוק להם כיום שכן ברצונו להעלות את זיכרונותיו על הכתב. העותר מוסיף וטוען טענות משפטיות אחדות נגד מעשה החילוט, ובטענות אלו נדון בהמשך דברינו להלן.
עיקרי התשתית הנורמטיווית - "חפצים אסורים" וחילוטם
9. המכתבים שהיו בתאו של העותר חולטו בהיותם "חפץ אסור". ענייננו סובב-הולך אפוא את המושג "חפץ אסור", ובמושג זה נאמר עתה דברים אחדים. המושג "חפץ" מוגדר בסעיף 1 לפקודה, וכולל הוא "חפץ מכל הגדר שהוא, לרבות ... מכתב ...". אשר ל"חפץ אסור", הגדרתו של זה היא (סעיף 1 לפקודה):