השופטת א' פרוקצ'יה:
1. עיקרה של עתירה זו בבקשת העותרים לקבל לידיהם את כלל תוצרי האזנות הסתר שנתקבלו מהאזנות שקיימו רשויות החקירה לשיחותיהם במהלך חקירתו הפלילית של העותר 1, דוד אפל (להלן - אפל).
כפי שיובהר, העתירה מצטמצמת, בסופו של יום, לתוצרי ההאזנה שאינם בגדר "חומר חקירה", שאותם קיבל העותר במלואם במסגרת זכות העיון ב"חומר חקירה" הנתונה לו מכוח סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי). הדגש בעתירה זו מושם על תוצרי האזנה שהינם "חומר אקראי", בבחינת שיחות חולין שהופקו אגב האזנות הסתר שנערכו לצורך החקירה הפלילית, שאין להם כל נגיעה לפרשה שנחקרה.
הרקע וטענות הצדדים
2. בין התאריכים 26.11.98 ל-18.3.01 האזינו רשויות החקירה המשטרתית באופן רציף לחמישה קווי טלפון במעון המשפחתי של אפל. כן האזינו בחלק מן התקופה לקו הטלפון הנייד שלו. ההאזנות בוצעו על רקע חשדות פליליים שעלו נגד אפל. במהלך תקופת ההאזנה, נקלטו שיחות פרטיות רבות, בין היתר של בני משפחתו של אפל - רעייתו וארבע בנותיו, וכן שיחות עם צדדים שלישיים עימם שוחחו בני המשפחה.
3. מכוח החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) הועברו לידי אפל כל תוצרי השיחות המהוות "חומר חקירה" במובן הרחב, ואף מעבר לכך - כל השיחות שהוא שותף להן ושאינן שיחות בני משפחה. נותרו חומרי האזנה בעלי אופי אקראי הכורכים בני משפחה וצדדים שלישיים שאין להם כל קשר ענייני להליך הפלילי.
4. העותר טוען כי הוא זכאי לקבל את כלל תוצרי האזנות הסתר, לרבות אלה שאינם בגדר "חומר חקירה", שאותם קיבל לידיו. הוא מעלה טענות אי-חוקיות קשות כנגד דרך קבלת החלטות הגורמים המוסמכים בענין האזנת הסתר, דרכי הוצאת צווי האזנת הסתר ואופן ביצוע הצווים וההאזנות. בין היתר נטען, כי בפועל תומללו כל השיחות הרלבנטיות והבלתי-רלבנטיות לחקירה הפלילית, תוך חריגה ממסגרת הצווים, וכן נתקיימו האזנות לשיחות חסויות, שנערכו שלא בהתאם לתנאים הקבועים בדין. על פי הטענה, המדינה אף מסרה מיוזמתה חלק מחומרי ההאזנה לידי עיתונאים, שפרסמו את הדברים ברבים, בהכוונתה.
לאור כל אלה, נטען בעתירה כי עומדת לעותר זכות לקבל את מלוא תוצרי ההאזנה לידיו, לרבות תוצרי ההאזנה שהם בבחינת "חומר אקראי". הטעם העיקרי העומד מאחורי בקשה זו נעוץ בעניינו לבסס את טענת אי-חוקיות ההאזנות בהליכים בהם הוא עשוי לנקוט. לדברי העותרים, "הקלטתה של האזנת סתר בלתי חוקית שנעשתה לאדם היא חלק מרכושו, במובן הרחב של ביטוי זה, והוא רשאי, אפוא, לקבלה לרשותו" (פסקה 87 לעתירה). על פי עמדת העותרים, הדרישה לקבל את תוצרי ההאזנות נובעת מזכותם הקניינית או המעין-קניינית, כנפגעים מהאזנת סתר בלתי-חוקית, לקבל את תוצריה ולשלול אותה מהמאזינים. העותרים אף משווים את זכותם לזכות בעלים של חפץ "תפוס" על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. משמעות טענה זו היא כי עומדת לעותרים זכות קניינית בחומרי ההאזנה, אשר, לכאורה, נתפסו מהם במסגרת ההליך הפלילי, ויש להחזירם לבעליהם.
כן מבקשים העותרים כי יינתן צו אשר ימנע את המשיבים מכל שימוש בחומר ההאזנות שהופק, בשל אי-החוקיות שנלוותה לכך. עוד הם עותרים למסור להם את כל הנימוקים ונתוני הרקע להוצאת צווי האזנות הסתר, פרט לאלה שלגביהם הוצאה תעודת חיסיון, ואת כל המידע שנמסר לשופטים שהוציאו את הצווים,.
ניתן לומר כבר בשלב זה, כי הדיון בסעד האחרון התייתר לאור האמור בתגובת המדינה לפיה העותר קיבל לידיו את הבקשות להאזנה ואת נימוקי הצווים בנוסחם המלא. כן קיבל לידיו את כל הידיעות שהיוו בסיס להוצאת הצווים, למעט חומרים החוסים תחת תעודת חסיון.
5. לעמדת המדינה, ככל שהעותרים טוענים כי ההאזנות שבוצעו נגועות באי-חוקיות, דין טענה זו להתברר במסגרת הליך משפטי שבו נעשה או ייעשה שימוש באותן האזנות, או בהליך יזום על ידי העותרים לבירור טענת אי-החוקיות בפורום המתאים. אפילו יש ממש בטענות בדבר אי-חוקיות ההאזנות, אין בכך כדי להעניק לעותרים את הסעד המבוקש בעתירתם - קבלת מלוא תוצרי ההאזנות, בלא אבחנה בין "חומר חקירה" לבין "חומר אקראי". אין כל מקור בדין המעגן את זכות המואזנים לקבל חומרי האזנה שאינם בגדר "חומר חקירה" הצריך בהעברה לנאשם. מעבר לכך, "חומר אקראי" שנקלט בהאזנות אסור בהעברה למואזן, מאחר שהוא עלול להסב נזקים כבדים לפרטיותם של צדדים שלישיים, וכן לתפקוד המשטרה, המופקדת על קידום חקירות ואכיפת החוק.
אשר לסעד שהתבקש בענין אי-שימוש בתוצרי ההאזנות בשל אי-חוקיותן, טוענת המדינה כי ככל שהדבר נוגע להליך הפלילי, עניינו להידון במסגרת הליך זה. ככל שהדבר נוגע לשימוש לצרכים אחרים, החוק מכתיב את "המותר והאסור" בשימוש בתוצרים, וחזקה על הרשות המוסמכת שתכבד את החוק ותפעל בהתאם לנורמות שהוא קובע.
הכרעה
6. האם עומדת למואזן בהאזנת סתר, הנאשם בפלילים, זכות לקבל את מלוא תוצרי ההאזנה, בלא אבחנה בין "חומר חקירה", שלגביו עומדת לו זכות עיון, לבין "חומר אקראי" שאין לו כל רלבנטיות להליך הפלילי? האם לטענות בדבר אי-חוקיות ביצוען של האזנות הסתר השלכה על זכות המואזן לקבל את תוצרי ההאזנה ללא כל אבחנה כאמור?
אלה השאלות העיקריות הניצבות בפנינו.
ניתן להקדים ולומר, כי התשובה המתבקשת לשתי השאלות האמורות הינה בשלילה. אין למואזן הנאשם בפלילים זכות לקבל את תוצרי האזנת הסתר, המהווים "חומר אקראי" שהצטבר במסגרת ההאזנה החורגים מגדר "חומר החקירה" העומד לעיונו במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. טענות בדבר אי-חוקיות ההאזנות אינן גורעות מעיקרון זה, למעט במקום שהצגתו של חומר האזנה שהוא בבחינת "חומר אקראי" לצורך הליך משפטי ספציפי נדרשת כחלק ממסכת הוכחות מהותית, ולרבות בהליך שיפוטי שעילתו הישירה נסבה על חוקיות האזנות הסתר, וככל שהדבר נדרש לביסוס טענות בעל דין לענין זה.
אלה הטעמים:
חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 - איזון בין צרכי ההליך הפלילי לזכות לפרטיות
7. חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן - חוק האזנת סתר אוהחוק) אינו כולל הסדר מפורש בסוגיה העולה בעתירה. יש לגזור את הדין תוך התחקות אחר מבנהו של החוק, תכליתו, והערכים הכלליים והאיזונים הפנימיים הטמונים במערכת הכללים המעוגנים בו. חוק האזנת סתר מגלם בתוכו איזון בין שני אינטרסים מתנגשים: מצד אחד, ניצב אינטרס קידום ההליך הפלילי באמצעות השגת ראיות נגד חשודים בביצוע פשעים, ולצורך מלחמה בעבריינות; מצד שני, עומד אינטרס ההגנה על הפרטיות ועל צנעת חייו של האדם, שהאזנת הסתר פולשת לחייו הפרטיים, וחודרת גם לפרטיות צדדים שלישיים, ששיחותיהם משתלבות בהאזנה בלי ידיעתם ובלי הסכמתם. חוק האזנת סתר טומן בחובו איזון בין הצורך להגן על הפרט מפני התערבות בצנעת חייו על ידי האזנה לשיחותיו ללא רצונו וללא ידיעתו, לבין צרכי החברה בקיום אמצעי האזנת הסתר בשל שיקולים של מלחמה בפשע.