פסק-דין בתיק בג"ץ 3721/04

הנשיא א' ברק:

            האם נפלו פגמים במימון מסע ההסברה כנגד תוכניתו של ראש הממשלה שזכתה לכינוי "תוכנית ההתנתקות החד צדדית "? זו השאלה שהעותר מבקש כי בית משפט זה יכריע בה.

העתירה

1.         עתירה זו הוגשה על-ידי חבר הכנסת א'  כבל (להלן - העותר) על רקע תוכניתו המדינית של ראש הממשלה, ח"כ אריאל שרון (להלן  - ראש הממשלה). העותר מצביע על כך כי ראש הממשלה החליט להביא את תוכניתו להתנתק חד צדדית מרצועת עזה להצבעה בקרב ציבור מתפקדי  מפלגת הליכוד (ביום 2.5.2004). לטענתו, מאז אותה הודעה חברו חברי כנסת וגורמים אחרים במפלגה למועצת יש"ע (המשיבה 5) כדי לשכנע את ציבור המתפקדים להתנגד לתוכנית ולהצביע כנגדה. הכספים למימון מסע ההסברה מגיעים, לטענתו, מהרשויות המקומיות החברות במועצת יש"ע ומכספי משלם המיסים הישראלי. לאור זאת, מדובר במימון שאינו כדין, ובתרומה אסורה לחברי הכנסת של סיעת הליכוד. העותר פנה (ביום 15.4.2004) ליועץ המשפטי לממשלה וביקש כי זה יורה על עצירת הזרמת הכספים ממועצת יש"ע למימון מסע ההסברה. התשובה שנתקבלה (ביום 18.4.2004) הייתה כי העניין הועבר לבדיקת הגורמים המוסמכים. תשובה זו לא הניחה את דעתו לאור פרק הזמן הקצר שנותר עד לקיום ההצבעה.  מכאן העתירה שלפנינו, בה ביקש העותר כי היועץ המשפטי לממשלה ושר הפנים יאסרו על מימון זה של מסע ההסברה.

טענות המשיבים

2.         המשיבים טוענים כי עתירה זו אינה בשלה לדיון. חלקם טוענים כי אין בה ממש. כך, מפלגת הליכוד (המשיבה 4) טוענת כי היא אמנם עורכת את המשאל, אך לא לוקחת חלק במימון תעמולה לקראתו. לטענתה,  היא לא קיבלה כל כספים ממועצת יש"ע או מרשויות מקומיות החברות בה. מועצה מקומית קדומים (המשיבה 6) טוענת כי לא העבירה כל כספים למשיבה או לגורם אחר לשם ניהול מסע ההסברה כנגד תוכניתו של ראש הממשלה.  היא מצביעה על כך כי העותר ביסס את עתירתו על כתבות בעיתון ללא שפנה אליה לשם בירור העובדות.  גם מועצת יש"ע, עמותה המגדירה את מטרתה כבאה לקדם ולפתח את ההתיישבות הישראלית ביש"ע, טוענת כי דין העתירה להידחות. תקציבה של מועצת יש"ע מגיע מתרומות של גורמים פרטיים כמו גם מהרשויות המקומיות החברות בה. היא אכן מעורבת במימון מסע ההסברה כנגד תוכנית ראש הממשלה, אולם מעורבות זו, לטענתה, אינה פסולה. היא מצביעה על כך כי תוכניתו של ראש הממשלה תביא את הקץ למועצה האזורית "חוף עזה". כמו כן, ובניגוד להצגת הדברים על-ידי העותר, היא תפגע ביותר מעשרה אחוזים מיישובי המועצה האזורית "שומרון". לאור זאת, טוענת מועצת יש"ע כי התוכנית נוגדת את מטרותיה היסודיות, וברור כי זכותה להיאבק כנגדה. היא מוסיפה וטוענת כי העותר לא ביסס בעתירתו כל קיום של תרומה האסורה על פי חוק לחברי הכנסת של הליכוד, וכי אין כל  פסול בשיתוף פעולה כספי בין מועצת יש"ע לבין גורמים במפלגת הליכוד בעניין זה.

3.         פרקליטות המדינה אף היא טענה כי העתירה הינה מוקדמת, וכי אינה בשלה לדיון. העתירה הוגשה לפני שהעותר קיבל תשובה סופית מהיועץ המשפטי לממשלה, ואף לפני שנערכה פנייה לשאר המשיבים. רשויות מקומיות בתחומי אזור יהודה שומרון וחבל עזה לא צורפו. כמו כן, ה"ממונה" על הישובים הישראלים כהגדרתו בתחיקת הביטחון באזור יהודה ושומרון ובתחיקת הביטחון באזור חבל עזה (הצו בדבר ניהול מועצות איזוריות (יהודה והשומרון)(מס' 783), התשל"ט - 1979; הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון)(מס' 892), התשמ"א - 1981; הצו בדבר ניהול מועצות איזוריות (אזור חבל עזה), התשל"ט - 1979) לא צורף. כמו כן טוענת הפרקליטות כי האמור בעתירה אינו מבסס כל מעבר על חוק מימון המפלגות. יחד עם זאת,  מבקשת הפרקליטות כי בית משפט זה יבחן מחדש את ההלכה המנחה בנושא יכולתן של רשויות מקומיות להיות מעורבות במימון פעילות בעלת משמעות ארצית או לאומית, וכי ייקבע כי אין הן יכולות לעשות כן.

דיון

4.         לאחר ששמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי יש להורות על מחיקת העתירה. מספר פגמים דיוניים מונעים מאיתנו להידרש לה. העותר כלל לא פנה לרובם של המשיבים לפני שהגיש את עתירתו. כך, העותר לא פנה למפלגת הליכוד, ולא הוצגה לפנינו כל תשתית אודות הקשר בין מימון מסע ההסברה על-ידי מועצת יש"ע לבין מפלגה זו; ואכן, הודיע לנו העותר במהלך הדיון כי אין הוא עומד על החלק בעתירה המכוון כנגד מפלגת הליכוד. בנוסף, העותר לא צירף לעתירה משיבים רלבנטיים. כך, לא צורפו מועצות מקומיות ואזוריות הפועלות באזור יהודה שומרון ורצועת עזה, שעתירה זו נוגעת להם ישירות. לא שמענו כל טיעון מרשויות אלה אודות הכספים שהן מעבירות למועצת יש"ע, ואודות מעורבותן במימון מסע ההסברה כנגד תוכנית ההתנתקות. בנוסף, לא צירף העותר כמשיב את הממונה על היישובים הישראליים כהגדרתו בתחיקת הביטחון החלה על רשויות אלה. לא שמענו את עמדתו אודות פעילותה של מועצת יש"ע ואודות טענותיו של העותר. כל אלה מונעים מאיתנו להיכנס לגופן של הטענות המועלות בעתירה. זאת משום שהבסיס לדיון זה הינו רעוע. יחד עם זאת מצאנו לנכון להסב את תשומת הלב כי ליכולתן של רשויות מקומיות לממן פעילות הסברתית הנוגעת לסדר היום הלאומי של מדינת ישראל יש גבולות. אין לפנינו ואקום משפטי. בית משפט זה התווה את גבולות המותר והאסור בעניין הקרוב לסוגיה שלפנינו (ראו בג"ץ 2838/95 גרינברג נ' המועצה המקומית קצרין, פ"ד נג(1) 1 (להלן - הלכת גרינברג)). דעת המיעוט קבעה באותו עניין כי לא ניתן כלל לממן פעילות מסוג זה, אך גם דעת הרוב, שאפשרה מימון כאמור, הציבה לאפשרות זו גבולות. פרקליטות המדינה ביקשה כי בית משפט זה יבחן מחדש את תוקפה של הלכת גרינברג, ויאמץ את גישת דעת המיעוט, אך לאור העדר בסיס עובדתי מספק לא נוכל לעשות זאת על בסיס העתירה שלפנינו. כל הצדדים מודעים להלכת גרינברג ומי שפועל כנגדה נוטל על עצמו סיכון ניכר. עוד יש לציין שפרקליטות המדינה סבורה, כפי שעולה מעמדתה שהוצגה לפנינו, כי קיים שוני בין הדין החל על רשויות מקומיות הפועלות בישראל לבין אלה הפועלות באזור יהודה שומרון וחבל עזה. לשיטתה, לפי הדין החל על האחרונות הרי שאין הן רשאיות להשתתף במימון מסע ההסברה כנגד תוכניתו של ראש הממשלה. משלא צורפו הרשויות המקומיות כצד לעתירה, לא נביע כל עמדה לגבי טענה זו, אולם גם בעניין זה נוטלות הרשויות על עצמן סיכון כאמור.

            העתירה נמחקת.

                                                                                                ה נ ש י א

השופטת מ' נאור:

            אני מסכימה.

                                                                                                ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' ברק.

           ניתן היום, ‏ה' אייר, תשס"ד (26.04.04).