השופטת ד' ברק-ארז:
1. למי נתונה הסמכות לדון בסכסוך שבין אגודה שיתופית לבין קרן הפנסיה המבטחת את חבריה - לבית הדין לעבודה או לבית המשפט האזרחי? זו השאלה העומדת לפתחנו בעתירה זו.
2. הוראת החוק ששאלת פרשנותה נתונה במחלוקת בין הצדדים היא סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). סעיף זה מסדיר את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שבין קופת גמל למעסיק בזו הלשון:
"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד".
לשם השלמת התמונה, ייאמר כי סעיף זה מפנה להגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), שזו לשונה:
"'קופת גמל' - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963".
3. בית הדין הארצי לעבודה, כמו גם בית הדין האזורי לעבודה לפניו, סבר כי סעיף 24(א)(3) המוזכר לעיל מסמיך את בית הדין לעבודה לדון בתובענה שהגישה המשיבה 2, קרן הגמלאות של חברי "אגד" בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: קרן הגמלאות) נגד "אגד", אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: אגד), העותרת. להשקפת אגד, לעומת זאת, הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט האזרחי, ובאופן ספציפי, בנסיבות העניין, לבית המשפט המחוזי.
רקע רלוונטי
4. קרן הגמלאות היא קרן הפנסיה של חברי אגד, שהיא קרן פנסיה "מפעלית" כמשמעותו של מונח זה בפרק ז'1 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח על הביטוח). קרן הגמלאות היא מוסד ללא כוונת רווח. הכנסותיה - אשר מקורן בתשלומים המועברים אליה על-ידי אגד וחברי אגד - מיועדות לתשלום קצבאות. מערכת היחסים בין אגד לבין קרן הגמלאות הוסדרה בתקנון ההתאגדות של קרן הגמלאות (להלן: תקנון קרן הגמלאות) ובהסכם בין קרן הגמלאות לבין אגד, שצורף לתקנון קרן הגמלאות ומהווה חלק ממנו. בתקנון קרן הגמלאות ובהסכם נקבעו, בין היתר, הסדרי הפרישה לגמלאות של חברי אגד וכן שיעורי ההשתתפות של עמיתי קרן הגמלאות ושל אגד בתשלומים לקרן הגמלאות.
5. להשלמת התמונה יצוין כי קרן הגמלאות נמנית עם "קרנות הפנסיה הוותיקות", אשר הממשלה החליטה על סגירתן להצטרפות של עמיתים חדשים בחודש מרץ 1995. לקרנות הפנסיה הוותיקות מונה מנהל מיוחד במסגרת תוכנית הבראה כוללת ומכוח חוק הפיקוח על הביטוח. המנהל המיוחד הנוכחי של קרן הגמלאות משמש כמנהל המיוחד של כל הקרנות הוותיקות שבהסדר. עוד יצוין כי לקרנות הפנסיה הוותיקות אף נקבע תקנון אחיד (להלן: התקנון האחיד), אשר נכנס לתוקף ביום 1.10.2003. התקנון האחיד החליף את תקנון קרן הגמלאות ואת ההסכם שצורף לו כמסמך שמסדיר את מערכת היחסים שבין אגד לבין קרן הגמלאות (לסקירה אודות ההסדר בדבר קרנות הפנסיה הוותיקות ובכללן קרן הגמלאות ראו: ע"א 8652/07 אברהם נ' אגד אגודה שיתופית בישראל בע"מ, פסקאות 5-1 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (9.3.2009)).
ההליך בבית הדין האזורי לעבודה והחלטתו
6. ביום 1.9.2010 הגישה קרן הגמלאות תביעה נגד אגד לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. התביעה, בסכום של 1,991,760,730 שקל, נסבה, לפי הנטען, על הפרת התחייבויות של אגד כלפי קרן הגמלאות שמקורן בתקנון קרן הגמלאות ובהסכם שצורף אליו. בין היתר, נטען בתביעה כי מאז שלהי שנות השבעים של המאה הקודמת אגד לא העבירה לקרן הגמלאות סכומי כסף שהייתה מחויבת להעביר לה בגין פרישה מוקדמת של חברים לגמלאות; בגין התחייבותה של אגד להשקיע בקרן הגמלאות כך שתובטח לה תשואה מינימאלית ריאלית של 6.5 אחוז לשנה; ובגין התחייבותה של אגד לשאת בהוצאות הניהול של קרן הגמלאות.
7. ביום 6.10.2010 הגישה אגד לבית הדין האזורי לעבודה בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית. אגד טענה כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענות של קופות גמל בעניין הסדרים פנסיוניים רק אם מתקיימת זיקה של יחסי עובד-מעביד ברקעו של ההסדר הפנסיוני. לשיטתה של אגד, בין אגודה שיתופית לבין חבריה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, ולפיכך המקרה דנן אינו נופל בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שבין קופות גמל לבין מעסיקים מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. אגד הוסיפה וטענה כי התביעה שהגישה נגדה קרן הגמלאות היא בעלת אופי כלכלי-מסחרי ומבוססת בעיקרה על דיני החברות, דיני הנזיקין וענפי משפט אזרחי אחרים, וגם מטעם זה מתאימה להתברר בבית המשפט האזרחי.
8. ביום 9.6.2011 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ק"ג 1869-09-10, סגן הנשיא ש' טננבוים, נציגי הציבור מ' כהן ו-י' כהן-פריווה) את בקשתה של אגד לסילוק על הסף של התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית. בית הדין האזורי קבע כי לצורך קביעת הסמכות העניינית בעניין זה יש לתת פרשנות תכליתית למונחים "מעביד" ו"עובד", כך שיכללו בגדרם גם את אגד ואת חברי אגד, בהתאמה. בית הדין האזורי ביסס את החלטתו על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 7654/06 רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (30.12.2007) (להלן: עניין רוזנשטראוך), שבו נקבע כי בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות של חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של אגד, הגם שחברי אגד אינם נחשבים ל"עובדיה" של אגד בהתאם למשמעות המשפטית הרווחת של מונח זה בדרך כלל. עוד קבע בית הדין האזורי כי ככל שעילות התביעה נוגעות למחויבויותיה של אגד כלפי קרן הגמלאות על בסיס התקנון של קרן הגמלאות וההסכמים ביניהן, הרי שאלו נוגעות לתחום הביטחון הסוציאלי ולכן מקומן הטבעי הוא בבית הדין לעבודה. לעומת זאת, בית הדין האזורי קבע כי אין הוא מוסמך לדון בתביעות נזיקיות, ולכן ככל שקיימת בכתב התביעה עילה נזיקית דינה להימחק.
ההליך בבית הדין הארצי לעבודה ופסק דינו
9. על החלטתו זו של בית הדין האזורי הגישה אגד בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 3.8.2011 נעתר בית הדין הארצי לעבודה לבקשה והחליט לדון בערעור (בר"ע 12583-07-11, סגן הנשיאה (כתוארו אז) י' פליטמן).
10. טענתה של אגד הייתה שבית הדין האזורי שגה בכך שביסס את החלטתו על האמור בעניין רוזנשטראוך, אשר התייחס, כך נטען, רק למישור היחסים שבין חבר אגד לבין קרן הגמלאות, ואין להשליך ממנו על סמכותו של בית הדין לעבודה לדון במישור היחסים שבין אגד עצמה לבין קרן הגמלאות. אגד הוסיפה כי התביעה אינה עוסקת בתחום הביטחון הסוציאלי, כי אם במערכת החיובים בין שני גופים מסחריים. לבסוף, טענה אגד כי בירור התביעה בבית הדין לעבודה יוביל לפגיעה בזכויותיה הדיוניות, בהתחשב בכוונתה לשלוח הודעות צד ג' על בסיס עילות שבית הדין לעבודה לא יוכל לדון בהן מחמת היעדר סמכות עניינית.
11. בתגובתה לערעור של אגד טענה קרן הגמלאות כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לפיה הסמכות הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה. קרן הגמלאות טענה כי הדיון בתביעה יתמקד בשאלות מתחום דיני הפנסיה ודיני החוזים, וכי תביעות מסוג זה מתבררות ברגיל בפני בית הדין לעבודה. לשיטתה, תכליתו של חוק בית הדין לעבודה הוא לרכז את כל ההתדיינות בתחום הפנסיה בפני טריבונל אחד. באשר לטענתה של אגד באשר לפגיעה בזכויותיה הדיוניות, קרן הגמלאות טענה כי סמכותו של בית המשפט לא צריכה להיות מושפעת מהשאלה האם בכוונתה של אגד להגיש הודעת צד ג'.
12. מלכתחילה, ביקשה גם קרן הגמלאות רשות לערער על החלק בהחלטתו של בית הדין האזורי שקבע כי לבית הדין האזורי אין סמכות לדון בעילות נזיקיות שנכללו בכתב התביעה, וניתנה לה רשות כמבוקש (ע"ע 30752-09-11). אולם, בסופו של דבר חזרה בה קרן הגמלאות מהערעור מבלי שמחקה טענות מכתב התביעה שהגישה. בא- כוחה של קרן הגמלאות הצהיר כי כתב התביעה אינו מכיל עילה נזיקית נגד אגד, ולכן אין לקרן התנגדות לקביעה שככל שקיימת עילה כזו דינה להימחק. הערעור של קרן הגמלאות נמחק אפוא בהסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי מיום 15.11.2011.