השופט צ' זילברטל:
1. העותר, ארגון פועלים להתיישבות שיתופית בנווה ימין בע"מ, התקשר עם המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), בהסכם להשבת קרקע חקלאית מוחכרת בתמורה להטבות שונות, הסכם שהיה מעוגן בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. מאוחר יותר, ובטרם שהושלמה העסקה בין הצדדים, בוטלו החלטות מועצה אלה בפסק דינו של בית משפט זה. בהחלטת מועצה אחרת נקבעו הוראות מעבר המונות תנאים מסוימים להחלת החלטות המועצה הבטלות על עניינם של מי שהתקשרו עם המינהל בהסכמים שהתבססו על אותן החלטות והסתמכו על כך. האם הוראות המעבר הללו חלות בעניינו של העותר? זו השאלה העומדת להכרעתנו במסגרת העתירה דנא.
התשתית הנורמטיבית
2. במוקד העתירה מצויות מספר החלטות של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: החלטות המועצה): החלטות המועצה 717 ו-727, שבוטלו בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002) (להלן: בג"ץ הקשת) מחמת היותן בלתי סבירות, והחלטת המועצה 972 שעניינה קביעת הוראות מעבר בנוגע לעסקאות שקודמו עד למתן פסק דין זה, מכוח ההחלטות האמורות. החלטת המועצה 717, שעניינה היה החכרת קרקע לדורות לצרכי מפעל של קיבוצים, מושבים וכפרים שיתופיים, אפשרה לישובים החקלאיים שהיו מעוניינים בכך, בדומה להחלטות רבות לפניה, לפתח אזורי תעשייה בחלקים מן הקרקע שחכרו מהמינהל. החידוש בהחלטה היה טמון בתנאים שניתנו בנוגע לשימוש בקרקע לצרכי הקמת מפעלים תעשייתיים. פרט לפטור ממכרז, התבטאה ההטבה בגודל השטח שהוקצה לכך ובדמי החכירה שנדרשו החקלאים החוכרים לשלם (שם, בעמ' 42-41). החלטת המועצה 727, שעניינה היה יצירת מלאי של קרקעות זמינות לבנייה ולמגורים באמצעות הפשרת קרקעות חקלאיות, אפשרה לחוכרים החקלאיים להשיב את הקרקע שחכרו לידי המינהל, לטובת שינוי ייעודה, ובתמורה לקבל פיצוי בכסף או בקרקע. ההטבה העיקרית הייתה באופן חישוב הפיצוי הכספי שניתן לחוכרים החקלאיים, שנגזר מערכה של הקרקע לאחר שינוי הייעוד, בניגוד למדיניות קודמת לפיה נגזר הפיצוי מערך הקרקע לפני השינוי (שם, בעמ' 45-43).
3. בפסק הדין בבג"ץ הקשת בוטלו החלטות המועצה 717 ו-727 (וכן החלטת המועצה 737, שאינה מענייננו). עוד קודם למתן פסק הדין, ביום 15.8.2001, יצא מלפני בית המשפט צו ביניים (להלן: צו הביניים בבג"ץ הקשת), אשר הקפיא את תוקפן של החלטות המועצה האמורות ואת האפשרות למימוש עסקאות מכוחן. נוכח ההשלכות הכלכליות שהיו צפויות, נקבע כי צו הביניים ייכנס לתוקפו רק ביום 15.11.2001, דהיינו שלושה חודשים לאחר שניתן. פסק הדין בבג"ץ הקשת ניתן לבסוף ביום 29.8.2002, והוא ביטל, כאמור, את החלטות המועצה האמורות מחמת אי סבירותן. בפסק הדין נקבע, כי החלטת המועצה 717 היא בלתי סבירה, שכן היא יוצרת אי-שוויון בין המגזר החקלאי לעירוני, והיא פוגעת בחופש העיסוק ואף בחופש התחרות (שם, בעמ' 79-78), וכן כי החלטת המועצה 727 היא בלתי סבירה, בין היתר, נוכח גובה הפיצוי המופרז ונוכח הקישור בין הפיצוי לבין ערך הקרקע לאחר שינוי הייעוד (שם, בעמ' 72-71). לצד האמור, נוכח ההשלכות הכלכליות הניכרות של הפסיקה האמורה, נקבע כי על המינהל לגבש הוראות מעבר שתקבענה אלו עסקאות שכבר קודמו תגענה לכלל מימוש, ואלו לא תצאנה אל הפועל (שם, בעמ' 86-84).
4. הוראות המעבר נקבעו לבסוף בהחלטת המועצה 972. גם נגד החלטה זו הוגשו עתירות לבית משפט זה, אך הן נדחו (בג"ץ 10934/02 קיבוץ כפר עזה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נח(5) 108 (2004), להלן: בג"ץ קיבוץ כפר עזה). בהוראות המעבר נקבעו תנאים שונים, על פי שני פרמטרים - ציר ההסתמכות וציר התכנון - אשר נבחנים נכון למועד הוצאתו של צו הביניים בבג"ץ הקשת (להבדיל ממועד כניסתו לתוקף), דהיינו נכון ליום 15.8.2001 (למעט בנוגע להחלטת המועצה 737, שכאמור אינה מענייננו במסגרת עתירה זו). הרציונאל שעומד בבסיסם של התנאים, הוא הצורך בהגנה על אינטרס ההסתמכות של החוכרים, על פי עצמתו במקרים השונים. יודגש, כי על פי הקבוע בהוראות המעבר, אם סויג המצג שהציג המינהל לחוכרים, בין היתר באמצעות המילים "או כל החלטה אחרת שתחול במקומה" (או בנוסח דומה אחר) שהוזכרו לצד ההחלטה שיש להחיל את החלטות המועצה שבוטלו, לא הוכר אינטרס ההסתמכות כלגיטימי וראוי להגנה (פסק הדין בבג"ץ קיבוץ כפר עזה, פסקאות 4, 16-15). מעבר לכך יצוין, כי חוכרים שעמדו בתנאי הוראות המעבר הורשו לבצע את העסקה לפי החלטת המועצה 727 עד ליום 31.12.2006 (לאחר ארכות שניתנו בהחלטות מועצה שונות).
עד כאן התשתית הנורמטיבית הצריכה לענייננו.
התשתית העובדתית
5. העותר, ארגון פועלים להתיישבות שיתופית בנווה ימין בע"מ, ביקש להתקשר עם המינהל על יסוד החלטות המועצה 717 ו-727 כך שיתאפשר לו ליזום הליך לשינוי ייעוד קרקע שהוחכרה לו (בשטח של 720 דונם) מחקלאות לתעשייה. ביום 23.10.1995, על רקע מגעים שהתנהלו בינו לבין המינהל, התקבלה החלטה של הנהלת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ההנהלה), לפיה אושר להחיל על חלק ממקרקעי העותר (בשטח של 250 דונם, המקסימום הרלוונטי הקבוע בהחלטה) את החלטת המועצה 717, ועל יתרת השטח את החלטת המועצה 727. יצוין, כי בהחלטת ההנהלה נכתב שהעותר מתחייב לפתור את בעיית השימושים החורגים במסגרת השטח שיוקצה לו מכוח החלטת המועצה 717.
ביום 19.11.1995 הודיע המינהל לעותר אודות קבלת החלטת ההנהלה (שלהלן תקרא: החלטת ההנהלה הראשונה), והדגיש כי תנאי למימושה הוא הסדרת השימושים החורגים. עוד הוסף בהודעת המינהל, כי שאלת יישומן של החלטות המועצה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה, וכי יישום ההחלטות יהא כפוף לכל החלטה שתינתן. יוער, כי כוונתו של המינהל הייתה לבג"ץ 4432/95 מהדרין בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון, שעסק בתוקפן של החלטות המועצה 717 ו-727, עוד קודם לפסק הדין בבג"ץ הקשת, ובמסגרתו התחייב המינהל כי יודיע לכל המתקשרים עמו לפי החלטת המועצה 727 כי החלטת מועצה זו נמצאת בדיון בפני בית משפט זה.
6. ביום 25.2.1996 נחתם הסכם הרשאה לתכנון (להלן: הסכם ההרשאה) בין העותר לבין המינהל. על פי האמור בהסכם, אישר המינהל לעותר לתכנן את הקרקע לצורך ביצוע מטרת ההרשאה עד ליום 29.1.1999 (מועד שהוארך לאחר-מכן לבקשת העותר). יצוין, כי בין התנאים שנקבעו בהסכם, שוב צוין הצורך בהסדרת השימושים החורגים שבמושב.
ביום 9.11.2000 פורסמה ברשומות (ילקוט הפרסומים מס' 4932) הודעה בדבר אישור תכנית מתאר מקומית מס' שד/160.
7. במהלך המגעים בין הצדדים לאחר פרסום ההודעה הנ"ל ברשומות, נתגלעו חילוקי דעות באשר לאופן חישוב הפיצוי על פי החלטת המועצה 717. על כן, במסגרת המגעים האמורים, ועל-מנת לפתור את המחלוקת, הציע המינהל לעותר כי הפיצוי שיינתן על השטח יהיה רק לפי החלטת המועצה 727. במסמך סיכום פגישה מיום 1.1.2001, נכתב כי עמדת העותר בעניין זה תשלח למינהל בימים הקרובים. ואולם, משך מספר חודשים לאחר-מכן לא הודיע העותר על עמדתו בעניין, ואף פנה אל המינהל בבקשות לקדם את העסקה המקורית על פי שתי החלטות המועצה (717 ו- 727). מכל מקום יצוין, כי במסגרת המגעים האמורים, הבהיר המינהל לעותר, במספר הזדמנויות, כי כל הסכם שייחתם עמו יהיה כפוף להחלטות המועצה שתהיינה תקפות באותו מועד, וזאת נוכח העובדה ששאלת תוקפן של החלטות המועצה נידונה באותה העת בפני בית משפט זה.
8. ביני לביני, ביום 15.8.2001 ניתן צו הביניים בבג"ץ הקשת, שהיה עתיד להיכנס לתוקפו ביום 15.11.2001, ועל פיו, כמפורט בפסקה 3 שלעיל, הוקפא תוקפן של החלטות המועצה 717 ו- 727, והופסק קידום העסקאות שהתבססו על החלטות אלה.
9. ביום 25.10.2001 התקיימה פגישה בין נציגי העותר לבין נציגי המינהל. בסיום הפגישה סוכם, כי העותר יודיע בהקדם האפשרי, נוכח סד הזמנים הקצר שעד כניסתו לתוקף של צו הביניים בבג"ץ הקשת, אם ברצונו לבצע עסקה בהתאם להחלטות המועצה ומהו סוג הפיצוי המבוקש (בקרקע או בכסף). צוין כי בקשת העותר תידון בהתאם להוראות בית המשפט העליון בבג"ץ הקשת ובהתאם להנחיות היועצת המשפטית למינהל מקרקעי ישראל. עוד צוין, כי תוקפו של הסיכום הוא בנתון ללוחות הזמנים שנקבעו בצו הביניים בבג"ץ הקשת. יצוין, כי לאחר הפגישה ביקשו נציגי העותר עדכון של השומה שהוצגה במהלך הפגישה, והמינהל העביר את הבקשה אל השמאי הממשלתי והפנה את תשומת ליבו לדחיפות העניין. ואכן, כבר ביום 1.11.2001 נענתה דרישתם של נציגי העותר והשומה עודכנה.
10. ביום 4.11.2001 פנה נציגו של המינהל אל נציגי העותר באמצעות פקסימיליה, וביקש לדעת מהי עמדת העותר באשר ליישום החלטות המועצה. בפנייה צוין, כי אם יתבקשו שינויים מהותיים בהחלטת ההנהלה הראשונה, ייתכן שיהיה צורך להביא את העניין בפני הנהלת המינהל בשנית, וזאת עד למועד כניסתו לתוקף של צו הביניים בבג"ץ הקשת ביום 15.11.2001. בפנייה חוזרת, הודיע נציגו של העותר כי הוא מבקש לקדם עסקה לפי החלטת המועצה 727 על כל התכנית ולקבל פיצוי בשיעור של 27% בקרקע. בפנייה צוין, כי העותר מעוניין באופציה לקבלת התמורה כולה או חלקה בכסף, אך הוא מודע לכך שבקשתו לקבל פיצוי בכסף עלולה לעכב את ההחלטה, ואף לגרום לו לאחר את המועד, ועל כן "בלית ברירה" הוא מוותר על אופציה זו.
11. ביום 12.11.2001 התקבלה החלטה חדשה של הנהלת המינהל בעניינו של העותר. מפאת חשיבותה של החלטה זו לעניין שבפנינו, תובא להלן ההחלטה (שלהלן תקרא: החלטת ההנהלה השניה) על פי נוסחה במקור:
"
שד/160:
תוכנית מאושרת שנעשתה ביוזמת המועצה האזורית דרום השרון.