פסק-דין בתיק בג"ץ 1447/03

השופטת מ' נאור:

1.        עניינה של העתירה - המבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך למוסדות ציבור בעבור "שיעורי תורה ותרבות יהודית שלא במסגרת לימודים פורמלית" ו"מפעלי תרבות יהודית" כפי שפורסמו ביום 21.11.2002 (י"פ התשס"ג, בע' 574). לטענת העותרים אין במבחנים האמורים הכרה בערכו של פלורליזם יהודי דתי וחילוני, בניגוד לעקרונות שנקבעו בבית משפט זה, כל זאת בעוד הפעילות החרדית נתמכת ב"נדיבות חסרת גבולות". המבחנים מבטלים, על פי הטענה, ללא הצדקה, תחומי פעילות שלמים של המגזרים הלא אורתודוכסים שנתמכו בעבר, והם פוגעים אנושות בעקרון השוויון המהותי. עוד נטען כי המבחנים קובעים תנאי סף של גודל ופריסה בלתי סבירים שלא ניתן לעמוד בהם.

2.        שאלת מבחני התמיכה בפעילות יהודית לא אורתודוכסית אינה יורדת מסדר יומו של בית משפט זה כבר שנים אחדות. בתחילה ניתנה התמיכה במסגרת משרד הדתות ומשרד החינוך גם יחד. התנועה המסורתית הגישה עתירה נגד משרד הדתות בענין מבחני התמיכה של משרד זה: בג"צ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, פ"ד נג (5) 337. בית המשפט קבע כי משרד הדתות פגע בעקרון השוויון. עוד עמד בית המשפט, מפי השופט זמיר, על חשיבות הפלורליזם כשיקול "ענייני וחיובי":

       "מדינת ישראל היא, כפי שגם נקבע בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק, מדינה יהודית ודמוקרטית. ההיבט היהודי של המדינה בא לידי ביטוי, בעניין הנדון, במתן תמיכה לתרבות תורנית. אולם, לא בהכרח תרבות תורנית העשויה כולה בדפוס אחד. התרבות התורנית עשויה, הלכה למעשה, גוונים וגוני גוונים. המדינה נדרשת לאפשר ביטוי לאלה ואף לאלה. כך נדרש מן המדינה לא רק בשל עקרון השוויון; כך נדרש ממנה גם בשל תפיסת הפלורליזם. הפלורליזם הוא היבט של הדמוקרטיה, וישראל היא מדינה יהודית שהיא גם מדינה דמוקרטית.

       על יסוד כל אלה, התנועה המסורתית הייתה זכאית, כטענתה, לקבל תמיכה ממשרד הדתות מתוך הכספים שהוקצו בחוק התקציב השנתי לתמיכה בארגונים ארציים של תרבות תורנית וחרדית." (שם, בע' 377 ד)

3.        מבחינת הסעד האופרטיבי נקבע באותה עתירה כי התנועה המסורתית תקבל בעבור שנת 1997 את אותו הסכום שקיבלה בגין תרבות תורנית וחרדית בשנת 1996 וכן תקבל את אותו הסכום גם בעבור שנת 1998, וזאת מתקציב המשרד לשנים 1999 או 2000, וכי כך ייעשה גם לגבי שנת 1999 אם לא שונו הקריטריונים. עוד נקבע כי בשל כך שהמבחנים שנקבעו הם בלתי שוויוניים וגם בלתי חוקיים חייב משרד הדתות לשנות את המבחנים בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה. פסק הדין בבג"צ 1438/98 ניתן ב-7.10.1999.

4.        עד שנת 1998 נתמך נושא התרבות היהודית, כאמור, הן על ידי המשרד לענייני דתות והן על ידי משרד החינוך; גופים שונים וביניהם גופים דוגמת העותרים, שעסקו בתרבות היהודית פלורליסטית קיבלו תמיכה משני המשרדים.

5.        בשנת 1998, בעקבות פסק הדין שניתן בבג"צ 7142/97, 7378 מועצת תנועות-הנוער בישראל ואח' נ' שר החינוך, התרבות והספורט ואח', פ"ד נב (3) 433, הוחל, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, תהליך לאיחוד מבחני התמיכה. בשנה זו עבר נושא התרבות היהודית לטיפולו הבלעדי של משרד החינוך, ובוטלו המבחנים המקבילים במשרד הדתות. באותה עת היו קיימות מספר תקנות תמיכה שעסקו בתרבות יהודית, חלקן יועדו לסקטור החרדי, חלקן לסקטור התורני-ציוני וחלקן כלליות. בשנת 2000 ו-2001 הוספו על ידי משרד החינוך מבחני תמיכה שהוגדרו כמיועדים לסקטור החילוני ולסקטור הפלורליסטי. גופים שונים, הכוללים מוסדות ציבור דוגמת העותרים נתמכו על ידי משרד החינוך הן במסגרת תקנות התמיכה שנועדו לסקטור ה"תורני-ציוני" והן במסגרת תקנות התמיכה שנועדו לסקטור החילוני-פלורליסטי. לדעת היועץ המשפטי לממשלה הפרדת התמיכה בפעילויות תרבות יהודית לתקנות תקציביות שונות לפי אידיאולוגיה, פגעה בעיקרון השוויון, ולכן סבר, כי יש לאחד את התקנות למסגרת אחת מתוכה יתמכו כל מוסדות הציבור העוסקים בתרבות יהודית על גווניהם - באופן שוויוני. בעקבות עמדת היועץ המשפטי לממשלה (עליה הוצהר גם בפני בית משפט זה) בוטלו, לקראת שנת התקציב 2002, מבחני התמיכות ה"סקטוריאליים" והוחלט על גיבושם של מבחני תמיכה חדשים ואחידים, שיחולו על התרבות היהודית על גווניה, אם כי נותרו מספר תקנות תמיכה נוספות שגם במסגרתן יכולים מוסדות הציבור העוסקים בתרבות יהודית לקבל תמיכה. העותרים, ולא נעמוד על פרטי הדברים, החליטו לא לעתור בשנת 2001 והמתינו לשנת 2002. העותרים מספרים בעתירתם על אשר ארע בתחילת שנת 2002: בהצעת חוק התקציב לשנה זו נכללה הצעה לקבוע סכום כולל של 84 מליון ש"ח לשם תמיכה בארגונים העוסקים בתרבות יהודית. ואולם, ערב אישור התקציב בכנסת ב-6.2.2002 "הועברו" לתוכנית "פעילות תרבות לחרדים" מרבית הכספים (71 מתוך 84 מליון השקלים). מלבד זאת עלה גם חלקה של התכנית "תרבות תורנית-ציונית" ל-23 מליון ש"ח. העותרים פנו שוב לבית משפט זה בעתירה (בג"צ 1804/02) וטענו כי הייחוד הסקטוריאלי שנקבע מראש בחוק התקציב החזיר על כנו את שיטת "הכספים הייחודיים". בעקבות העתירה, כך מספרים העותרים בעתירתם, פורסמה באוגוסט 2002 טיוטת המבחנים נשוא הדיון שבפנינו להערות הציבור. העותרים הגישו למשרד החינוך רשימה מפורטת של הערות לענין מבחנים אלו ולאחר פרסומם הרשמי של המבחנים נמחקה העתירה בבג"צ 1804/02. בית משפט זה קבע בפסק הדין מיום 29.12.2002:

"במרכז העתירה עמד הצורך להכין קריטריונים חדשים. לאחר זמן ניכר - הרבה מעבר לסביר - הוכנו קריטריונים חדשים. לדעת העותרים, קריטריונים אלה אינם ראויים. בנסיבות אלה, מן הראוי הוא להגיש עתירה חדשה, שתתקוף את הקריטריונים הללו (שזהותם כלל אינה ידועה לנו).

רשמנו לפנינו הצהרת ב"כ המשיב, כי הכספים שטרם חולקו, יחולקו לפי קריטריונים חדשים אלה. מי שקיבל שלא על פי הקריטריונים, הדבר יילקח בחשבון. אשר לאי הסדרים שהתגלו, הם בחקירה משמעתית.

צו הביניים [שניתן בעתירה האמורה - מ"נ] ישאר בעינו לעניין 3 מיליון ש"ח תוך 30 יום, כדי לאפשר לעותרים להגיש עתירה חדשה.

העתירה נדחית."

6.        רשם בית משפט זה נתן לעותרים אורכה להגשת עתירה חדשה עד 28.2.2003. ביני לביני פורסמה בעיתונות ב-26.1.2003 הודעת משרד החינוך המזמין את הציבור להגיש עד 16.2.2003 בקשות לקבלת תמיכה לשנת התקציב 2003, על יסוד אותם מבחנים שנקבעו לשנת 2002 - המבחנים נשוא עתירה זו.

7.        וכך הגענו עד הלום, אל העתירה שלפנינו.

8.        עמדתי על הרקע לעתירה. איני רואה עם זאת צורך לעמוד על פרטי הדיונים הרבים שהתקיימו בה. בקצרה אציין כי במהלך הדיון בעתירה הורינו על קבלת נתונים, והמשיבים הגישו נתונים בדבר פירוט השינויים שחלו בהקצבות על פי המבחנים נשוא העתירה, תוך פירוט הסכומים שקיבלו הגופים השונים לפני השינוי ולאחריו. הנתונים נמסרו לפי שנים. בעיקרי הטיעון מטעמם מסתמכים העותרים על נתוני המשיביםכדי להראות כי אחוז התמיכה בתרבות יהודית לעמותות חילוניות ופלורליסטיות ירד בשנת 2003 ל-0.5% בלבד, ולעומת זאת אחוז התמיכה בתרבות יהודית לעמותות חרדיות ותורניות עמד בשנת 2003 על 99.5%. העותרים מסכמים את מערכת התמיכה לשנים 2001 - 2003 בטבלה הבאה: