הנשיא א' ברק:
מתלוננת הגישה תלונה לנציבות שירות המדינה כנגד עובד מדינה בגין הטרדה מינית, ביצוע מעשים מגונים ואינוס. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה החליט כי הדיון המשמעתי יתקיים בדלתיים סגורות, וכי החלטה זו חלה גם על המתלוננת. האם החלטה זו היא כדין? זו השאלה המרכזית הניצבת לפנינו.
העובדות וההליכים
1. העותרת, שעבדה בשירות המדינה, התלוננה (ביום 17.8.99) כנגד המשיב 2 (להלן - המשיב) בגין הטרדה מינית, ביצוע מעשים מגונים ואינוס. לאחר בדיקה הומלץ להעמיד את המשיב לדין משמעתי. המשיב פרש משירות המדינה, ועל כן לא נפתח נגדו הליך משמעתי כאמור. העותרת הגישה כנגדו תובענה לבית הדין האזורי לעבודה על-פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - התובענה האזרחית). לאחר מכן, כשביקש המשיב לחזור לשירות המדינה, הותנתה חזרתו בהעמדתו לדין משמעתי ובתוצאות הדיון. על רקע זה הוגש כנגדו (ביום 10.4.2002) כתב אישום ונפתח הליך משמעתי כנגדו (בד"מ 48/02). המשיב ביקש כי הדיון בעניינו יתקיים בדלתיים סגורות. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן - בית הדין) החליט (ביום 19.6.2002) כי לנוכח מצב בריאותו של המשיב, שעלול להיחשף בדיונים, ולאור הפגיעה בפרטיותו "אם היבט זה יעלה בפנינו, נורה על סגירת דלתיים, ככל שהדבר יהיה דרוש לשם הגנת פרטיותו." במסגרת הדיונים בבית הדין העותרת זומנה להעיד בפניו (ביום 31.10.2002 וביום 4.11.2002). היא ביקשה כי באת כוחה תבוא עמה. בית הדין הורה כי באת-כוחה לא תהיה נוכחת עת מעידה העותרת. העותרת הגישה (ביום 4.12.2002) לבית הדין בקשה להיות נוכחת בדיונים ביחד עם מלווה לפי בחירתה. כן ביקשה לקבל לידיה את פרוטוקול הדיון מישיבות בית הדין בהן העידה.
2. בית הדין החליט (ביום 13.1.2003) לדחות את בקשתה של העותרת. למרות נוסח החלטתו הקודמת, קבע בית הדין כי "ההליך שבפנינו מתנהל בדלתיים סגורות" (עמ' 4 להחלטה). זו היתה גם ההנחה שהוא פעל על פיה בהמשך הדיונים בפניו. בית הדין קבע כי זכותה של המתלוננת להיות נוכחת בדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות אינה זכות מוחלטת. בנסיבות העניין נקבע כי עליה לסגת מפני זכותו לפרטיות של המשיב. כן עמד בית הדין על החשש כי העותרת תעשה שימוש במידע אליו תיחשף בתובענה האזרחית שהיא מנהלת כנגד המשיב. כן קבע בית הדין כי אין מקום להעביר לידי העותרת את פרוטוקול הדיון כבקשתה. לאור החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.
3. בית משפט זה (השופט גרוניס) החליט (ביום 2.3.2003) לאסור על בית הדין להמשיך ולדון בעניינו של המשיב. נעמ"ת - תנועת נשים עובדות ומתנדבות ביקשה להצטרף כידיד בית משפט לעתירה. היא ביקשה להציג את טיעוניה התומכים בעמדתה של העותרת. לאור התוצאה אליה הגענו, אין לנו צורך להיזקק לבקשה זו. במהלך הדיון לפנינו (ביום 17.3.2003) הסכימו הצדדים לראות בעתירה כאילו הוצא בה צו על תנאי, וכי ניתן הכרעתנו על בסיס טענות הצדדים והחומר שהגישו.
טענות הצדדים
4. העותרת טוענת כי החלטת בית הדין, המונעת ממנה להיות נוכחת בדיונים ולעיין בפרוטוקולים, ניתנה שלא כדין. לטענתה, לא יכול היה בית הדין להורות על סגירת הדלתות מטעמים של הגנה על פרטיות המשיב, ולחילופין טוענת העותרת כי לא היה מקום להורות על סגירה מלאה של הדלתות, שכן סגירה שכזו לא נותנת משקל ראוי לחשיבות אינטרס פומביות הדיון. מוסיפה העותרת וטוענת כי אף אם היה מקום להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות הרי שעדיין היה מקום לאפשר לה להיות נוכחת בדיונים. החלטה שכזו מצויה בסמכותו של בית הדין והיא מתבקשת בנסיבות העניין. זאת משום שלקורבן של עבירה יש "זכות טבעית" להיות נוכח בהליך המשפטי כנגד הנאשם. העותרת טוענת כי עליה להיות נוכחת בהליך במקרה ויעשה ניסיון להכפיש את שמה. עוד טוענת העותרת כי זכות זו ניתנת לעיגון כיום בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן - חוק זכויות נפגעי עבירה) שיש להחילו גם על הליכים משמעתיים.
5. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות. לטענתו, מנסה העותרת להשיג יתרונות דיוניים בתובענה האזרחית שהיא מנהלת כנגדו. לכן, צריכה הייתה העותרת לצרף לעתירה את הצדדים להליך האזרחי, העלולים להיפגע מנוכחותה בדיון. המשיב טוען כי זכותו של קורבן העבירה להיות נוכח בהליך כנגד הנאשם אינה מוחלטת וכי מניעת העותרת להיות נוכחת בעניינו נובעת מהגנה על פרטיותו מהצורך למנוע ממנה קבלת יתרון דיוני כאמור. לטענתו, דרישתה לקבל לעיונה את הפרוטוקולים של הדיון אינה מבוססת על שום מקור שבדין, ואף חוק זכויות נפגעי עבירה אינו מאפשר לקורבן העבירה לעיין בפרוטוקולים כאמור.
6. פרקליטות המדינה, המייצגת את נציבות שירות המדינה (המשיבה 3), הציגה לפנינו את עמדתה לפיה, במישור העקרוני, יש מקום להחיל את העיקרון בחוק זכויות נפגעי עבירה, המאפשר לנפגעי העבירה להיות נוכחים גם בדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות, גם על הליכים משמעתיים המתנהלים בפני בית הדין. לאור זאת, יש לצמצם במקרים בהם נמנעת מהמתלוננת האפשרות להיות נוכחת בהליכים המשמעתיים. בנסיבות העניין הותירה התביעה בהליכים המשמעתיים את הנושא לשיקול דעתו של בית הדין, ולדעת פרקליטות המדינה החלטת בית הדין אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק את ביטול ההחלטה.
פומביות הדיון ונוכחות המתלוננת בהליך המשמעתי
7. פומביות הדיון היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. היא בעלת מעמד חוקתי-על-חוקי (ראו סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, וכן רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 1792). אין דיוני סתר; הכל גלוי לעין השמש. עקרון זה קשור בזכות הגישה לבית המשפט. חרף הקשיים המעשיים העשויים להתעורר, הכלל הוא פומביות. החריג הוא היעדר פומביות (ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד 64 (תשנ"ט); ראו עוד בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450-451). בעזרתו "נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת" (בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל,פ"ד נד(3) 363, 369). עיקרון יסוד זה חל על בתי המשפט בפעולתם (סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט)). הוא חל גם על בתי הדין המשמעתיים הפועלים מכוחו של חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (סעיף 41 לחוק; להלן - חוק שירות המדינה). יחד עם זאת, כמו מרבית העקרונות עליהם בנוי המשטר הדמוקרטי והמשפט הנוהג בו, אין לראות בפומביות הדיון עקרון מוחלט. זהו עקרון יחסי. עליו לסגת לעיתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. אחד מאותם זכויות ואינטרסים הוא הפרטיות. אף זכות זו הינה בעלת מעמד חוקתי-על-חוקי (סעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). על רקע זה נקבע, בין השאר, כי בית המשפט רשאי להורות על סגירת הדלתות "לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998" (סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). גם בהליכים בפני בתי הדין המשמעתיים עלול אינטרס פומביות הדיון לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים ובהם הזכות לפרטיות (ראו סעיף 41(ב) לחוק שירות המדינה). אכן, מוכנים אנו להניח כי בית הדין יכול היה - לאור מהות טענותיו של המשיב בעתירה שלפנינו - לסגור את הדלתיים מהטעם של פגיעה בפרטיותו של המשיב לאור סמכותו לעשות כן "לשם הגנה על המוסר" (סעיף 41(ב) לחוק שירות המדינה). אלא שגם אם כך אין בדבר כדי להצדיק את סגירת הדלתות של הדיון בפניה של העותרת, שתלונתה הוליכה לפתיחת ההליך המשמעתי, וזוהי, כאמור, השאלה המרכזית הניצבת בפנינו בעתירה זו.
8. חוק שירות המדינה קובע כי משהחליט "בית הדין על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו" (סעיף 41(ג) לחוק שירות המדינה). בהפעילו את שיקול דעתו לעניין זה על בית הדין להתחשב בעוצמת האינטרס שיש למגישי התלונה כנגד הנאשם בבית הדין להיות נוכחים בדיונים כנגדו. לאחרונה נחקק חוק זכויות נפגעי עבירה. קובע סעיף 15 לחוק:
"זכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות
15. (א) ... נפגע עבירה זכאי להיות נוכח בדיון בבית המשפט בענין העבירה שממנה נפגע, הנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון כאמור.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר את נוכחותו של נפגע העבירה או של האדם המלווה אותו בדיון בבית המשפט."
בכך ביטא המחוקק את החשיבות הרבה שייחס לזכויותיו של נפגע העבירה ולהגנה על כבודו כאדם (סעיף 1 לחוק זכויות נפגעי עבירה). על בתי המשפט והרשויות לנקוט "צעדים הדרושים להבטחת זכויות נפגע עבירה לפי חוק זה" (סעיף 5 לחוק זכויות נפגעי עבירה). להוראות סעיף 15 לחוק אין תחולה ישירה על ענייננו. זאת משום שהחוק עוסק בדיון בבית משפט פלילי ואילו אנו עוסקים בהליך משמעתי. ואין הרי הליך משמעתי כהרי הליך פלילי (בג"ץ 13/57 צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה, פ"ד יא 856, 861). יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם מקרין הדין הפלילי על הדין המשמעתי ומשליך על שיקול הדעת שמפעילים בתי הדין המשמעתיים (עש"מ 85/01 יריב נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(6) 411, 429). באותם מקרים יש לפרש את הדין המשמעתי בהרמוניה עם הדין הפלילי (א' ברק פרשנות החקיקה 327 (תשנ"ג)) זאת אם התכלית העומדת ביסוד החקיקה היא מאותו ענין. זהו הדין בענייננו. העותרת טוענת כי היא נפגעה מהטרדה מינית, מעשים מגונים ואינוס. כולם מעשים היכולים להוות עבירה פלילית (ראו עש"ם 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב(1) 650, 670). תלונתה הוליכה לפתיחת הליך משמעתי כנגד המשיב. הרצון להבטיח את "שיתוף הפעולה של קרבנות עבירה עם רשויות אכיפת החוק, שיתוף המותנה בהבנה ובהתייחסות לבעיות הקרבנות" הוא שעמד בבסיס חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, התשס"א-2001 בעמ' 506). רצון זה יפה ודאי גם להליך המשמעתי. על בית הדין לפיכך לייחס לו חשיבות רבה בבואו למנוע מנפגע עבירה להיות נוכח בדיונים של הנאשם.
9. בית הדין המשמעתי קבע בהחלטתו (מיום 13.1.2003) כי לחוק זכויות נפגעי עבירה יש השלכה על הדיונים המשמעתיים. יחד עם זאת, החליט לסגור את הדלתות בפני העותרת ובפני האדם המלווה אותה. זאת לאור הצורך לשמור על פרטיותו של המשיב, ולאור הרצון למנוע מהעותרת לרכוש יתרונות דיוניים בהליך האזרחי שהיא מתנהלת כנגד המשיב. לאור האמור לעיל החלטה זו של בית הדין אינה יכולה לעמוד. היא נוגדת את עצם רעיון הפומביות. אם פגיעה בפרטיות הנאשם תאפשר סגירת דלתות בית המשפט, מה ישאר מעקרון הפומביות? אם ההשפעה על משפט אפשרי אחר תאפשר סגירת הדלתות, מה נותר מעקרון הפומביות? אכן, בהליכים פומביים תמיד עלולה להיפגע פרטיותו של הנאשם. מניעת נוכחתם של העותרת ושל האדם המלווה אותה, לאור שיקול זה, באופן שקבע בית הדין, תעקר את החשיבות שמייחסת שיטת המשפט לנוכחותו של המתלונן בהליכים פרי תלונתו. הוא הדין לעניין היתרונות הדיוניים שיכולה להשיג המתלוננת. אכן, לנוכחותה של המתלוננת יכול שיהיה מחיר מבחינתו של המשיב. אך זהו המחיר הטמון בעיקרון פומביות הדיון, ובהבטחת זכותה של המתלוננת להיות נוכחת בהליכים המתנהלים כנגד מושא התלונה. משכך, נשמט הבסיס להחלטת בית הדין לפיה מנועים העותרת והמלווה אותה להיות נוכחים בדיונים באופן עקרוני, ודינה להתבטל. אין בכך כדי למנוע מבית הדין לסגור הדלתיים גם בפני העותרת והמלווה אותה, מטעמים מיוחדים בישיבה כזו או אחרת (השוו סעיף 15(ב) לחוק זכויות נפגעי עבירה).
בקשת העותרת לעיין בפרוטוקולים