השופט א' א' לוי:
1. העובדות הדרושות לעניין
העותר הובא לדין בפני בית דין צבאי, והורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, שתי עבירות ש הספקת סם מסוכן, ביצוע "עסקה אחרת" בסם, וכן החזקה ושימוש בסם מסוכן. בגין כל אלה הוא נדון ל-16 חודשי מאסר ו-14 חודשים מאסר על-תנאי.
העותר החל לשאת בעונשו בכלא צבאי, אולם במשך הזמן התעוררו בעיות באשר לתפקודו, עד שהוחלט להביאו בפני וועדה המכונה "וועדה 210" (להלן: "הוועדה"), לה נתונה הסמכות להעביר אסירים מכלא צבאי לבית סוהר, כמשמעותו בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: "בית סוהר"). במהלך אותו דיון נטען על ידי גורמי הצבא, כי העותר הוא בעל אופי עברייני, ועלול לשמש דוגמה שלילית לכלואים אחרים, שמרביתם נושאים במאסר בגין ביצוען של "עבירות צבאיות", כמו העדר מן השירות שלא ברשות. חרף זאת, ובהסכמת מפקדו של מתקן הכליאה, החליטה הועדה להעניק לעותר הזדמנות נוספת להיטיב את דרכיו, תוך אזהרה כי אם לא יעמוד בכך, הוא יובא בשנית בפני הוועדה.
דיון נוסף בעניינו של העותר התקיים בחודש נובמבר 2005, ובמהלכו חזרו גורמי הצבא על בקשתם להעבירו לשאת ביתרת עונשו בבית סוהר. נטען, כי מאז הדיון הראשון בעניינו, הוסיף העותר לבצע עבירות משמעת, ובפני הוועדה הוצג חומר מודיעיני אשר אימת את החשש בדבר השפעתו השלילית של העותר על כלואים אחרים. בסופו של הדיון החליטה הוועדה להיעתר לבקשה, והורתה על העברתו של העותר לבית סוהר.
כנגד החלטה זו משיג העותר בפנינו.
2.
ההסדר הנורמטיבי
סעיף 494 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1995 (להלן: "חש"צ), קובע כי "עונש מאסר שמוטל על ידי בית דין צבאי יבוצע במחנה מעצר צבאי או בבית סוהר צבאי או בבית סוהר כמשמעותו בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב או מקצתו באחד ומקצתו במשנהו" (ההדגשה הוספה).
בסעיף 508 (4) לחש"צ נמסרה לראש המטה הכללי הסמכות לקבוע את סדרי העברתם של אסירים ממקום למקום. בעקבות כך הוקמה אותה וועדה ("וועדה 210"), שסמכויותיה ודרכי פעולתה נקבעו בהוראות פיקוד עליון (הפ"ע) מס' 6.0204. בראש אותה וועדה עומד המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים או כל נשיא של בית דין צבאי של ערכאה ראשונה שנקבע על ידי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים. כמו כן, חברים באותה וועדה נציגי חיל הרפואה, חיל החינוך, המשטרה הצבאית, ובסיס קליטה ומיון. לוועדה מוזמן ראש מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר, בעמדת משקיף.
סמכויות הועדה הוגדרו בסעיף 6 של הפקודה:
1) להורות על העברתו של כלוא מבסיס כליאה צבאי לבית סוהר אזרחי.
2) להורות על העברתו של כלוא מבית סוהר אזרחי לבסיס כליאה צבאי.
3) לקבוע תנאים להעברת כלוא כאמור.
4) להורות על העברתו של כלוא מבסיס כליאה צבאי לבית סוהר אזרחי במועד עתידי, אם יפר הכלוא תנאי מתנאים שקבעה הוועדה, בהתאם לבקשת מפקדת קצין משטרה צבאית (מקמצ"ר).
באותן הוראות (הפ"ע) נקבעו קריטריונים להבאת כלוא בפני הוועדה, היינו, מי שנדון לתקופת מאסר של שנה לפחות, וכן אסיר שביקש זאת. באשר לשיקולי הוועדה בבואה להחליט בעניינו של אסיר, נקבע, כי עליה לתת את דעתה לאלה: מהות העבירה ונסיבותיה, ובכלל זה אופייה האזרחי או הצבאי; אורכה של תקופת המאסר; עברו הפלילי של הכלוא; התנהגותו בבסיס הכליאה; רצונו של הכלוא; חשש לשלומו ובטחונו; אפשרות שיקומו במסגרת צבאית; מעמדו הצבאי (פטור משירות, סיום שירות סדיר וכו'); מצבו הרפואי של האסיר והטיפול בו. הדיון בפני הוועדה מתקיים בנוכחות נציג מערכת הכליאה שתפקידו למסור מידע אודות האסיר, התנהגותו, אירועים חריגים בהם היה מעורב ועבירות משמעת שביצע, וכן נקבע בהפ"ע כי נציג מערכת הכליאה רשאי להציג בפני הוועדה ידיעות מודיעיניות. גם האסיר מוזמן לדיון בוועדה, ואף נקבע כי הוא רשאי להיות מיוצג על ידי עורך-דין, כפי שקרה בעניינו של העותר בדיון שהתקיים בפני הוועדה בחודש נובמבר 2005.
3. בא-כוח המשיבים הסביר בתגובתו לעתירה, כי בסיסי הכליאה הצבאיים אינם מתאימים להתמודד עם כלואים בעלי אופי עברייני, שנשפטו למאסר בגין ביצוען של עבירות שאינן צבאיות במהותן, בין היתר, עקב כך שמלאכת הפיקוח על האסירים אינה מוטלת על שכמם של סוהרים בעלי וותק וניסיון כמו בשירות בתי הסוהר, אלא מדריכי כלואים צעירים המתקשים להתמודד עם אוכלוסיה מסוג זה. זאת ועוד, העברת כלואים לבית סוהר משמשת בידי רשויות הצבא כלי להשלטת משמעת וסדר בבתי הסוהר הצבאיים, ומנגד, מקום שנמצא כי אסיר זקוק ומתאים להשתלב בתהליך שיקומי, הוא יוכל לעשות זאת רק במסגרת בית סוהר אזרחי, הואיל ואין בידי הצבא היכולת להציע פתרונות בתחום זה.
מן הכלל אל הפרט
4. כידוע, ההלכה הנוהגת היא שניהול בתי הסוהר מסור לרשות המוסמכת בחוק, באשר היא הגורם המקצועי, ולאנשיה הידע והניסיון, ובמקביל גם האחריות לנעשה שם, בעוד שלבית המשפט שמורה סמכות הביקורת השיפוטית בלבד (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(3), 743, 747; עע"א 7440/97 מדינת ישראל נ' גולן, פ"ד נב(1), 1, 7; רע"ב 8866/04 גור המל נ' שירות בתי הסוהר - טרם פורסם). שיקול הדעת שנמסר למשיבים הוא אפוא רחב, ומכאן שתחום התערבותו של בית המשפט מצומצם לאותן עילות שמכוחן נפסלות החלטות של רשות מנהלית.
לאור כללים אלה בחנו את החלטתה של הוועדה בעניינו של העותר, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו בה פגם.