פסק-דין בתיק ב"ל 7541-06-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2/5/11, להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 10% נכות  מיום 1/10/10 , (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לתלונות המערער בדבר עצבנות יתר, קשיי שינה ושינוי ניכר בהתנהגות וכי עד היום מטופל תרופתית.

2.2        שגתה הוועדה עת התעלמה מהתעוד הרפואי שהונח בפניה והצביעה על כך כי המערער סובל מריכוז ירוד, אפקט חרדתי, מחשבות כפייתיות בנושא של טראומה, דיכאוני, מצב רוח ירוד, סף גירוי נמוך ותגובה מופרזת לרעש מפתיע ועצבנות. תלונות המערער אשר מתיישבות עם הממצאים מהתעוד הרפואי, מצביעות על אבחנה של מצב פוסטראומטי בעקבותיו הומלץ למערער טיפול תרופתי אנטי חרדתי ודכאוני מסוג ריסטל.

2.3        שגתה הוועדה משלא ייחסה משקל לעובדה כי המערער עובד פחות שעות נוכח מצבו הרפואי וכי הוא עומד בסכנת פיטורים. כשנשאל המערער לעניין היקף עבודתו ציין כי הוא עובד פחות שעות ואינו עובד שעות נוספות.

2.4        הוועדה קבעה מחד כי מצבו של המערער תואם סעיף 34א' לתקנות לפיהן המערער סובל מסימנים קלים (קביעה שגוייה של הוועדה הנוגדת את התעוד הרפואי שהונח בפניה וקביעת המומחה מטעם המערער, ד"ר קירש) מה שמצביע על ירידה בתפקוד כאשר מנגד שללה כל ירידה בתפקוד ומשנמנעה לבדוק עניין הירידה בשעות העבודה לעומק.

2.5        הוועדה קבעה כי היא מאבחנת אצל המערער הפרעה פוסטראומטית ממושכת ומכאן שהיה עליה להתאים לעניינו של המערער לכל הפחות תקנה 34ב' לתקנות.

2.6        טעתה הוועדה עת התעלמה לחלוטין מהממצאים בתיעוד הרפואי (מיום 4/11/11ומיום 3/1/12) שאחרי התאונה מ-2009, והתמקדה בתאונה מ-2004.

2.7        הפסיקה קבעה כי עת דנה הוועדה בחלופות של ס' 34, עליה לנהוג במשנה זהירות, כך גם לעניין ההנמקה ואבחון חוות דעת.

2.8        הוועדה מציינת כי לא מצאה אי שקט פסיכומוטורי בולט אך לא הבהירה מה כוונתה ב"בולט" בהבדל מ"אי שקט פסיכומוטורי מעט מוגבר" ואף לא נדרשה לפירוש מונח זה.

3.         טענות המשיב:

3.1        הטיעון של המערער אינו מעלה פגם משפטי כלשהו. הערעור מתייחס לתלונה הנפשית שבעניין זה בדקה הוועדה את המערער, התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קירש, ומסמכים רפואיים של הרופאה המטפלת שהוצגו לוועדה. הוועדה מצאה שמבחינה נפשית לא מצאה נכות כנטען בחווה"ד. הניתוח שביצעה הוועדה בפרוטוקול ארוך מהניתוח שערך ד"ר קירש בחוות דעתו. הוועדה מציינת כי אין בתוכן החשיבה של המערער מחשבות חודרניות, לא נמסר על הימנעות, לא נצפו הפרעות בריכוז, תפיסה או זכרון. הוועדה מציינת בנוסף כי לא מצאה אי שקט פסיכומוטורי בולט כפי שציין ד"ר קירש בחוות דעתו. עם זאת מציינת שהמערער מתוח במקצת אך אין סימנים פסיכוטיים.

3.2        מסמכים מאוחרים ממועד התכנסות הוועדה אינם רלוונטיים.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 2/5/11, שמעה הוועדה את תלונות ב"כ המערער (סעיף 19 לפרוטוקול), אשר ציין כי אחרי התאונה מ - 2004, היה המערער בטיפול נפשי מספר חודשים, חזר להיקף עבודה מלא ללא טיפול תרופתי ב- 2005, ומאז התאונה ב-2009, מטופל בתרופות וחלה ירידה בהיקף העבודה, נמצא בסכנת פיטורים עקב התנהגותו והעצבנות בעבודה. ב"כ המערער ביקש להתייחס לחווה"ד של ד"ר קירש ולמצב קודם.