1. הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) קבעה למערער בהחלטתה מיום 27.12.11 דרגת נכות בשיעור של 19% בגין תאונת עבודה משנת 2002.
הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 19990-04-10 מיום 11.10.10 בו הסכימו הצדדים כדלקמן:-
"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת למכתביו הרפואיים של פרופ' מירובסקי יגאל מיום 29/06/2009 ומיום 09/11/2009. תשומת לב הוועדה לסייפא של סעיף 23 בעמוד 3 לפרוטוקול בהתייחסותה למכתבו של פרופ' מירובסקי כי לא צוין במכתביו כי למערער שינויים ניוונים קשים.
הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון ובפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל. הוועדה תנמק ותפרט החלטתה."
2. המערער טוען כי הוועדה הרפואית טעתה כאשר הותירה את החלטת הוועדה הקודמת על כנה, כאשר קבעה שיש לראות שינויים ניוונים במדור פנימי שאינם שינויים ניוונים קשים, זאת בשונה מהמלצתו של פרופ' מירובסקי אשר המליץ להעניק את סעיף 35(1)(ג) שעניינו השפעה בינונית, ואילו הוועדה קבעה שלא מדובר בשינויים קשים ולא התייחסה להשפעה הבינונית.
3. ב"כ המשיב טענה כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין והתייחס התייחסות עניינית ומנומקת למכתביו של פרופ' מירובסקי וכתבה שאינה מקבלת את קביעתו וזאת לאור הבדיקה הקלינית שערכה ולכן דין הערעו רלטעמת ב"כ המשיב להידחות.
דיון והכרעה
4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל(ארצי) 10014/98
יצחק הוד-המל"ל
, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0
מנחם פרנקל נ' המל"ל
פד"ע כד 160).
5. הוועדה נשוא הערעור כתבה בפרק הממצאים:
"הוועדה עיינה בצילום ברך שמאל מ-18/9/11, ובהם שינויים ניוונים במדור פנימי של הברך. הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' מירובסקי מ-9/11/09, ומ-29/6/09 בהם מתואר חוסר יציבות והגבלה בתנועות הברך, הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה מיום 16/2/10 וכל זה לפי הנחייה של ביהמ"ש הנכבד. יש לציין שועדה שהתכנסה בתאריך 23/8/11 מצאה והתרשמה ממצאים זהים שהתרשמה הועדה מיום 16/2/10 בדרג ערר, בהרכב אחר. "
בפרק הסיכום והמסקנות:
"הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי נכותו בגין נזק בברך תואמת לסעיף 48(2)(5)4 בשיעור 10%. הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר מירובסקי מתאריכים: 09.11.09 ו-29.06.09 ואינה מקבלת את קביעתו וזה לאור בדיקתו מיום 23.08.11 (תנועות מלאות, יציבות תקינה, חריקות עדינות), שתואמות את הגדרת סעיף 48(2)(5)4. לדעת הועדה בצילומים שעמדו לפניה מ-18.09.11, יש לראות שינויים ניווניים במדור פנימי וניתן לומר בבירור שהן אינן שינויים ניווניים קשים."
6. לשלמות התמונה, להלן מכתביו של פרופ' מירובסקי מיום 29.06.09 ומיום 09.11.09: -
"בדקתי את מר עמר יעקב, יליד שנת 1962, חשמלאי במקצועו אשר נפגע בשנת 2002 בברך שמאל בעת שתלולית עפר נפלה על הברך בזמן עבודתו. . . . בגינם עבר באוקטובר 2007 ארטרוסקופיה אשר הדגימה נזק למניסקוס הפנימי ולמשלח האוסטאורונדרלי של הקונביל הפמורלי הפנימי. מר עמר מוגבל כיום בתפקוד, . . . ובבדיקה יש לו גנוארוס כולל, סימנים קליניים . . . של המפרק עם . . . והגבלות תנועה קלות בעיקר במרווח המפרק החיצוני והמפרק הסטלופמורלי. קיימת פתיחה לטרלית בכיפוף והמרווחים הפנימיים רגישים. נכותו מתאימה לי 20% לפי סעיף 35(1)ב'."
"חשמלאי יליד שנת 1962, לאחר פגיעת ברך שמאל ב-2002. נבדק על ידי שוב להערכת נכותו האורתופדית בעקבות פגיעה בברך מנפילת תלולית עפר. כמו בפעמים קודמות מצאתי גנוארוס בולט, סימנים קליניים . . . להרס ניווני של הברך עם קרפיטציה והגבלות תנועה קלות, רגישות מעל המרווחים המפרקיים והמפרק ה-
PF
. הברך לא יציבה . . . בכיפוף. עבר ארטרוסקופיה שהדגימה נזק למניסקוס הפנימי ולמשלח האופטאורונדרלי של ה . . . הפמורלי הפנימי.הוא מוגבל ביותר בתנועה, נכותו מתאימה ל . . . נכות לפי סעיף 35(1)ג', כפי שקבעה הועדה של ביטוח לאומי ב 05.11.08 לפי סעיף 35(7)ג', שכן מאז אין שינוי במצבו, אינו כשיר לכל פעולות עמידה ממושכת, מאמצי טיפוס או עיכובים בכיפוף הברכיים."
7. כאמור, טענת המערער היא שהוועדה קבעה שהשינויים הניוונים אינם קשים ובכך לא התייחסה התייחסות עניינית למכתביו של פרופ' מירובסקי אשר המליץ להעניק סעיף נכות הקובע "השפעה בינונית".
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, מאחר והוועדה מצאה ממצאים שונים מהממצאים שמצא פרופ' מירובסקי ולכן מסקנתה שונה. אין בעובדה שפרופ' מירובסקי המליץ על סעיף ליקוי שעניינו השפעה בינונית והוועדה קבעה שהשינויים אינם קשים, כדי לקבוע שהוועדה טעתה.
כאשר מונחת חוות דעת בפני ועדה רפואית, על הוועדה להתייחס התייחסות "עניינית ומנומקת" כמתבקש בנסיבות המקרה, וייתכן להתייחס אליה גם במלים קצרות. הסדר הטוב מחייב שהוועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת, ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת. (דב"ע ל/15-01
אשר בטרמן -המוסד, פד"ע ב', 147; דב"ע נא/122-99
חיים רייזלר - המוסד, פד"ע כג', 169; דב"ע לד' 258-0
יגאל הניג - המוסד פד"ע ו, 225). עם זאת, שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות. מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת. (דב"ע נד/22, 21-01
המוסד - דוד כהן , פד"ע כז 54). לאור האמור, מאחר והממצאים שונים, הוועדה לא מצאה הגבלות הוועדה כתבה תנועות מלאות, יצבות תקינה חריקות עדינות (שתואמות את הגדרת סעיף 48 (2)(5)4 ) מובן כי המסקנות תהיינה שונות מהמסקנות שהסיק פרופ' מירובסקי שמצא הגבלות קלות, ודי בכך כדי לצאת חובת ההנמקה.