1. תביעת התובע לקבלת דמי אבטלה, אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 13.3.05, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחייה מ-6.7.05 בנימוק, כי התובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת כעובד הזכאי לשכר, שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח עבורו.
2. כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.
בכתב התביעה טוען התובע, כי עבד בחברת "באסל כלבו בע"מ", מאז שנת 2000 ועד 31.12.04 (בטעות סופר נרשם בכתב התביעה עד 2005).
התובע טען, כי בעלי המניות בחברה התחלפו במהלך התקופה, תחילה בעל המניות היה קרוב משפחה שלו בשם מזעאל מחמוד, לאחר מכן, אחיו של התובע בעל מניות בחברה, ומאז 3/03 ועד סוף שנת 2004, בנו של התובע היה בעל מניות.
התובע לא ציין בכתב התביעה את שם בנו, שהיה בעל מניות בחברה.
לטענת התובע, התקיימו בינו ובין החברה יחסי עובד ומעביד לאורך כל התקופה מאז שנת 2000.
3. בתאריך 3.10.11 העביר התובע את הדיון בתיק זה אלינו, הגם שמותב בראשות כב' השופטת סמיר עמאר שמע את הראיות בתיק, הכל כמפורט בהחלטה מ-3.10.11.
בהתאם להנחיות הנשיא כהן, נקבע על-ידינו דיון בתיק, אלא שני הצדדים הודיעו, כי הם מסכימים שפסק-הדין יינתן ע"י מותב אחר, מזה ששמע את הראיות, על יסוד כל החומר שבתיק ועל יסוד סיכומי הצדדים (הודעת התובע מ-23.10.11 והודעת הנתבע מ-27.10.11).
החברה ובעלי המניות
4. התובע לא צירף את התדפיסים המתייחסים לרישום החברה ברשם החברות, לרבות לא את כל ההליכים המתייחסים להעברת הבעלות על המניות מאדם לאדם. גרסתו של התובע הינה כי בעל המניות הראשון בחברה היה קרוב משפחה בשם מחמוד מזעאל, ולאחר מכן אחיו של התובע מר נביל אסדי היה הבעלים של החברה.
לא הובאה לפנינו הוכחה על תשלום כלשהו ששילם נביל אסדי למחמוד מזעאל עבור רכישת החברה בה מדובר, ועדותו של מר מזעאל בעניין הינה עדות סתמית שאינה נתמכת בראייה כלשהי, וספק רק בעינינו, אם העברה אמיתית של 150,000 ש"ח, לא הייתה מבוצעת במסמך כלשהו.
יתר על כן, לא אחיו של התובע מר נביל אסדי ולא בנו של התובע מר חוסין אסדי, הובאו לצורך מתן עדות.
5. התקופה הרלוונטית לבחינת השאלה האם התובע צבר תקופת הכשרה המזכה אותו לדמי אבטלה הינה התקופה בה התובע טוען כי עבד בחברה שבבעלות בנו אלא שהבן כלל לא הובא למתן עדות, וכנראה לא בכדי.
התובע, בהודעתו לחוקר מסר בהתייחס לשאלה על בעלי המניות בחברה בה טען שעבד:
"בהתחלה כאשר התחלתי היה מזעאל מחמוד נדמה לי בשנים 2000 או 2001 למיטב זכרוני ואחרי זה החברה עברה לנביל אסדי אח שלי.... אחרי זה בערך כמעט שנה לערך העברתי את החברה על שם של הבן שלי חוסין מוחמד אסדי...".
החוקר שאל את התובע, האם בעצם רישום החברה ע"ש בנו של התובע שלומד בבאר שבע הינו פיקטיבי, ולמעשה התובע הינו הבעלים האמיתי של החברה, ותשובת התובע הייתה כי הוא המנהל בפועל והרישום לפי החוק הוא ע"ש הבן.
התובע לא מסר בהודעתו לחוקר כי הבן מבצע עבודה כלשהי בחברה, נותן לו הוראות ומעורה בנעשה בחברה.
לשונו של התובע אשר מסר לחוקר כי הוא זה שהעביר את החברה על שם הבן, נראית כמשקפת נכונה את התנהלות הדברים, שכן המדובר בבן צעיר שהינו סטודנט ואינו נמצא מרבית השבוע בסמיכות גיאוגרפית לעסק, והתובע אף לא מסר מהיכן היה לבנו כסף לרכוש את העסק, כמה שילם הבן עבור העסק וכד'. בהקשר זה נציין כי הכחשתו של התובע את לשון ההודעה, נראית תמוהה כאשר כל האמור בהודעה לגרסתו נכון למעט המשפט ממנו עולה כי רשם את החברה ע"ש הבן, בהסכמת הבן.
6. התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי בנו היה בתקופה הרלוונטית סטודנט בבאר שבע והגיע הביתה רק בסופי שבוע. עדותו של התובע כי בנו עבד בחופשות מבית הספר וכן בשעות הלילה וכך צבר את חסכונות, מהם רכש חברה, מעבר להיותה סתמית ובלתי נתמכת בראיות כלשהן, אינה סבירה.