פסק-דין בתיק ב"ל 58453-07-12

1.         בפני בית הדין ערעור לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום  3.6.12, בעניין דרגת הנכות הרפואית של המערער, שנפגע בעבודה, והוועדה קבעה לו 9.75 אחוזי נכות.

2.         במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3.         טענות ב"כ המערער בקליפת אגוז הם:

            א. הוועדה שלחה את המערער לבצע מבחן כוח גס בשתי הידיים, ביום 13.11.11. בתאריך 1.12.11 ביצע המערערת את בדיקת הכוח כפי שנתבקש. בתאריך 4.12.11 קבעה הוועדה הרפואית למערער נכות זמנית בשיעור של עשרה אחוז על בסיס מבחני הכוח: " עשרה אחוז נכות מיום 1.11.11 עד ליום 31.3.12". בתאריך 3.6.12 בתום הנכות התכנסה הוועדה לעררים אשר קבעה למערער עשרה אחוז נכות עד  31.3.12 ,ו- 9.75 אחוז נכות צמיתה מיום 1.4.12. לטענת המערער אף שהוועדה היא זו שבקשה את מבחני כוח גס, לא הסתמכה עליהם ודחתה את ממצאיהם. על כן היה על הוועדה לנמק מדוע היא דוחה את בדיקות כוח הגס ולא לציין בעלמא כי התרשמה אחרת. לטענתו לא מדובר בבדיקה סובייקטיבית אלא בדיקה במכשיר שאמורה להיות אוביקטיבית ובלתי תלויה לכן נפלה טעונת בהחלטת הוועדה. עוד טען כי על פי מבחני הכוח נקבע כי נותרה ירידת כוח משמעותית ביד שמאל. הבדיקה בוצעה באמצעות דינמומטר לבדיקת כוח גס ובדיקת פנצמטר. לעניין זה הדגיש כי תוצאות בדיקת הכוח מיום 28.5.12 שעמדו בפני ועדת הערר ,היו חמורות יותר מהבדיקה הקודמת בדצמ' 2011 שעל סמכה קבעה הוועדה מדרג ראשון עשרה אחוז זמניים.

ב.         עוד טען כי בניגוד לממצאי המכון המדגים ירידה בתחושה של 45 אחוז בכוח הגס, קבעה הוועדה חמישה אחוז וכך הפחיתה בשיעור מהותי ללא הסבר מספיק את הממצא. בכך פעלה בחוסר סבירות ויש בכך טעות משפטית בהעדר הנמקה מתאימה.

ג.          המערער טען לעניין ההולכה העצבית נקבע כי יש פגיעה בהולכת העצב ופגיעה בענף תחושתי של עצב רדיאלי. לטענת המערער בהמלצות ד"ר מיכיילביץ, מומחה לכירורגיה אורתופדית שעמדו בפני הוועדה נקבע "... בשלב זה מוגבל בפעילות ויש לשקול טפול ניתוחי נוסף בגין NEURNA... ". לטענתו נפלה טעות בהעדר התייחסות לאמור במסקנות ד"ר מיכיילביץ.

ד.         טענה נוספת היא כי הוועדה התעלמה מהממצאים לעניין הצלקת המופיעים במסמכים הרפואיים. כך למשל מסמך מיום 6.11.11 נקבע "... רגישות הצלקת...". ובמסמך מיום 5.7.12 נאמר "... צלקת באורך ... בצורת Z צלקת בולטת לעין, צלקת רגישה,  טינל מעל לצלקת...". אשר כאמור הומלץ לגביה ניתוח על ידי ד"ר מיכאל צרנובסקי.

לטענת המערער התעלמה מכך הוועדה שהצלקת רגישה ומכערת והיה עליה לקבוע נכות בגין פגימה זו. עוד טען המערער כי הוועדה קבעה לו חמישה אחוז נכות על פי סעיף 35 (1) בין א' לב' בשיעור של 4.75 ללא כל נימוק ואף בכך יש טעות משפטית שכן בין 0 אחוז ל 10 אחוז המחצית היא 5 אחוז ולא 4.75 כפי שקבעה הוועדה. 

ה.         לעניין הצלקת ציין כי בבדיקה מיום 5.7.12 צוין לגבי הצלקת "... אין דופק מעל RA... המעיד לטעמו על פגיעה עצבית ובכלי הדם במקום החבלה...".

ו.          לטענת המערער התעלמה הוועדה מחוות דעת איגור מנילוב מרפואה תעסוקתית אשר קבע את מוגבלותו של התובע לעבוד לאורך יום עבודה מלא וקבע כי נזקק להפחתת שעות עבודתו, (לא יותר מארבע שעות ליום עד 31.12.12) משכך טעתה הוועדה גם בכך והיה עליה להפעיל את תקנה 15.

ז.          עוד לעניין הצלקת, בציון " סיכום מחלה", במשבצת המסמכים בראשית דוח הוועדה, לא ציינו איזה סיכום מחלה ולא כתוב התאריך. לטענת המערער  בפני הוועדה עמד המסמך מתאריך 6.11.11, בו מצוינת רגישות הצלקת. לכך צרף את מע/1.

4.         מנגד טוען ב"כ המשיב כי:

א.         הטיעון של המערער כי קביעת הוועדה בדבר בדיקה סובייקטיבית ראוי שידחה מאחר ומדובר בטיעון רפואי טהור ובתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. לא ניתן לתקוף את קביעת הוועדה שמדובר בבדיקה סובייקטיבית נוכח העובדה כי הוועדה מסתמכת על ממצאים קליניים של בדיקה שהיא עשתה.

ב.         הפסיקה ברורה בעניין זה, הממצאים הקליניים הם שקובעים, בדיקות עזר הן כשמן בדיקות עזר, ובתחום שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

ג.          העובדה שהוועדה הזמנית קבעה עשרה אחוזי נכות אין בה כדי להעלות או להוריד, מדובר בזמניות אין צורך בנימוק בסטייה, אין המדובר בהחלטה חלוטה ואך טבעי הדבר שמצבו של נפגע הולך ומשתפר ברבות הזמן. יש לדחות גם את טענת המערער לעניין התעלמות לכאורה של הוועדה מהטענה בדבר הצורך העתידי בניתוח, הוועדה קובעת על פני הדברים בהווה ,אינה צופה פני עתיד.  ככל שתחול החמרה במצב המערער ויהיה צורך בניתוח פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת החמרת מצב.

ד.         יש לדחות את טענת המערער בסעיף 24 לנימוקי הערר מטעמו לעניין כלי הדם, כלי דם לא הוכרו על ידי פקיד התביעות. הטענה לא נטענה בפני הוועדה, ועל כן המדובר בטענה מאוחרת אשר אין להתייחס אליה.

ה.         המערער מסתמך על שני מסמכים רפואיים וכותב שהוועדה לא התייחסה לכך שהצלקת רגישה, כפי שכתוב במסמך, עיון בפריט ליקוי 75, מצביע כי על הצלקת להיות רק מכערת ומכאיבה. רגישות לא תמיד גובלת בכאב.

ו.          לטענת המשיב המסמך הרפואי היחיד המצוי בתיק הוא מיום 14.11.11 ולא זה שמציג המערער. (המסמך הרפואי סומן כ-מש/1).  לעניין זה הדגיש בא כח המשיב כי בשורה רביעית בסעיף 21 בפרק ממצא רפואי, מציינת הוועדה כי הצלקת " אינה היפוטרופית, אינה דביקה, ואינה רגישה." כך שאף אם נרשם על ידי רופא המערער עניין הרגישות -חלף זה כעבור תקופה. מכל מקום מדובר בעניין רפואי ואין להשיב בגינו לוועדה.

הכרעת הדין