1. עניינו של תיק זה בתביעת התובע להכיר במחלת הריאות ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן:
החוק) - בין כמחלת מקצוע ובין כמיקרוטראומה.
2. לאחר מספר דיוני הוכחות, הגיעו הצדדים לרשימה מוסכמת של עובדות לצורך העברתן למומחה הרפואי. בהתאם, מונה ד"ר שבתאי ורסנו, מומחה למחלות ריאה, כמומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין לצורך חיווי דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה בריאותיו. להלן העובדות המוסכמות, כפי שהועברו למומחה:
א. התובע עבד כצבעי במשרה מלאה בחברת לסק ושות' בע"מ (להלן -
לסק) החל מיום 1.11.80 ועד ליום 6.12.04.
ב. בין יום 1.11.80 ועד לשנת 1996 נשלח התובע, כעובד של לסק, לבצע עבודות צבע במקומות שונים ובהם התעשייה הצבאית ובעיקר התעשייה האווירית.
ג. בין השנים 1997 ועד 2001 הוצב התובע על ידי לסק, אשר בתקופה זו החלה לעבוד בשיטה של אספקת עובדים צבעים לפי שעה, לעבוד כצבעי מבנים במשרה מלאה בתעשייה האווירית בבאר יעקב ומשנת 2001 ועד 2004 הוצב התובע לעבוד כצבעי מבנים במשרה מלאה בעיקר במכון למחקר ביולוגי ישראלי.
ד. במהלך שנות עבודתו אצל לסק שימש התובע כצבע מבנים, אולם מעת לעת הוא נדרש גם לצבוע חלקי מטוסים וכן נדרש הוא לצבוע במקומות סגורים, בחדרים אטומים, במנהרות ובהאנגרים. כך גם ביצע התובע, מעת לעת, עבודות צביעה באמצעות מכשיר הרלס (מכשיר לצביעה בהתזת צבע). התובע צבע קירות, רצפות ותקרות של מבנים, משקופים מעץ ומברזל, דלתות ברזל, תריסי ברזל, מעקות, אבני שפה.
ה. התובע כצבעי מבנים, השתמש בעבודתו בין היתר בצבעים פלסטיים, צבעי שמן, צבעי סיד וצבעים אפוקסיים.
ו. כמו כן מעת לעת, בין החומרים והצבעים השונים בהם השתמש התובע במהלך עבודתו כצבעי עבור לסק, השתמש התובע בצבעים ובחומרים הבאים: מדלל טינר 4-100 (טמבור), טינר 21, מולסיפוקסי אלומיניום (טמבור), קופן 3000 LS, צבע לסימון אבני שפה (טמבור), מסיר צבע (טמבור), המרייט, אנטירוסט (טמבור), ווש פריימר (טמבור), ממיר חלודה (טמבור), צבעים אפוקסיים (טמבור), בונדרול עם דילול של טרפנטין. רשימת הצבעים והחומרים המדויקת צורפה למומחה כנספח.
ז. הצבעים בהם השתמש התובע מעת לעת הכילו, בין היתר, חומרים פעילים קסילן/ בוטנול, מתילן כלוריד, מולטי פטקסי ובו החומרים הפעילים אתילנדיאמין 6,3, ודואיזוקסינתילנדיאמין, חומר פעיל אתיל מתולקטוקסי.
ח. התובע לא עישן.
3. ד"ר ורסנו, לאחר עיון בכלל החומר הרפואי שנשלח אליו, קבע בחוות דעתו כדלקמן:
"קיימת סבירות מעל 50% כי התובע סובל מאסתמה ובנוסף גם מהתרחבות פתולוגית של הסימפונות באונה תחתונה של ריאה שמאלית...
התובע מתלונן מזה שנים על אירועי קוצר נשימה, שיעול וליחה. בבדיקות חוזרות מתוארת נשימה בועית עם נשיפה מאורכת מלווה צפצופים מפוזרים. תפקודי ריאה ממועדים שונים מדגימים פעם הפרעה משולבת חסימתית ורסטריקטיבית... ממצאים אלה תומכים באבחנה של מחלת ריאות חסימתית משתנה שניתן להגדירה כאסתמה...
ממצא תחלואי נוסף הוא... ברונכיאקטזיות שתוארו כקלות, באונה התחתונה של ריאה שמאל בלבד...
קיימת סבירות גבוהה כי מחלת הריאות החסימתית/ אסתמה של התובע קשורה לחשיפותיו המקצועיות. לעומת זאת, מחלת הסימפונות הממוקמת, ברונכיאקטזיות, לא קשורה לדעתי לחשיפותיו המקצועיות... לא סביר בעיני כי הברונכיאקטזיות קשורות לחשיפה המקצועית וגם לא להחזר הושטי (רפלוקס קיבתי) מכיוון שהן ממוקמות רק לצד אחד ודווקא לצד שמאל ולא ימין...
על פי הנתונים לא ניתן להגדיר את מחלתו כמחלת מקצוע כהגדרתה בחוק אלא אם נחשף לחומרי צבע שהכילו גם איזוצינטים (לרוב בצבעי מתכת), דבר שלא הוזכר בחומר הראיות...
סביר כי מירב הנזק נגרם בתהליך של מיקרוטראומה. חשיפה לרסינים אפוקסיים או לאיזוציאנטים עלולה לגרום להופעת מחלה על רקע אלרגי שגם בו יש צורך בחשיפה חוזרת ונשנית ליצירת ריגוש של הסימפונות...
סביר יותר כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו יותר מאשר גורמי סיכון אישיים על התפתחות מחלתו. התובע לא עישן..., לא ידוע על רקע אלרגי קודם ואילו ההחזר הושטי, כאמור למעלה, לא מסביר את כל מחלתו הריאתית".
4. למומחה הופנו, לבקשת הצדדים, שאלות ההבהרה הבאות: