1. בתובענה זו עותר התובע כי נכיר בו כמבוטח בביטוח אבטלה בתקופה שראשיתה 1.5.09 וסיומה 28.2.11, בה עבד בחברת ארידל פלסט בע"מ (להלן -
החברה). הנתבע טוען כי בתקופה זו אין לראות בתובע כמי שהיה מבוטח בביטוח אבטלה, וזאת מהטעם שהיה בעל שליטה בחברת מעטים ומכיוון שאין לראות בו כעובד שכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח עבורו.
2. בתובענה זו יש להכריע בשני עניינים. האחד, האם בתקופת העסקתו של התובע בחברה יש לראות בו כבעל שליטה בחברת מעטים לפי סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן -
החוק). השני, האם בתקופת העסקתו בחברה יש לראות בו כעובד שכיר שלה. על פי החלטתנו מיום 21.3.13 סוגיית עמידת התובע ביתר דרישות החוק לשם קבלת דמי אבטלה - תיבחן על ידי פקיד התביעות, ככל שנקבע שהתובע מבוטח היה בביטוח אבטלה כאמור לעיל.
3. העדות היחידה שנשמעה היתה עדותו של התובע, אשר נחקר בחקירה נגדית. לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות ולטענות הצדדים באנו לכדי מסקנה כי בשתי התקופות 1.5.09-5.7.10 ו- 22.9.10-28.2.11 אין לראות בתובע - בהתיחס לחברה - כבעל שליטה בחברת מעטים וכי יש לראות בו בשתי תקופות אלה כעובד שכיר של החברה, המבוטח בביטוח אבטלה.
4. על פי דו"חות של רשם החברות (מוצג נ/1; נספח ב' לתצהיר התובע) הון המניות המוקצה של החברה מורכב מ-30,000 מניות רגילות בנות ערך נקוב של 1 ש"ח כל אחת ומ-100 מניות רגילות בנות ערך נקוב של 0.001 ש"ח כל אחת. מתצהירו של התובע ומעדותו עולה כי ביום 6.7.10 רכש שליש מהון המניות המוקצה של החברה מבעליה הקודמים, שלמה לדר ובני ביטרמן. התובע לא היה היחידי שרכש מניות באותה עת, אלא יחד עמו נרכשו מניות גם על ידי איאד קונדוס (להלן -
איאד) וכן על ידי קונדוס אוסמה בע"מ (להלן -
אוסמה), באופן שכל אחד משלושתם החזיק בשליש מהון המניות המוקצה, על שני סוגיו. כתוצאה מרכישת מניות זו לא נותרו שלמה לדר ובני ביטרמן כבעלי מניות או מנהלים בחברה (עדות התובע בעמודים 8 ו- 10 לפרוטוקול).
5. התברר בפנינו כי ביום 21.9.10 נכרת הסכם בין החברה, התובע, איאד ואוסמה (נספח ה1 לתצהיר התובע) במסגרתו מכר התובע - החל ממועד כריתת ההסכם - 10,000 מניות רגילות לאיאד ולאוסמה כנגד תמורה שכללה 342,000 ש"ח בגין השקעתו במניות וכן 58,000 ש"ח עבור הפרשי שכר עבודה המגיעים לו (להלן -
הסכם מכר המניות). על מכירת מניות זו ניתנה הודעה לרשם החברות (נספחים ג', ד' לתצהיר התובע). אנו קובעים אפוא כי התובע החזיק בשליש מהון המניות המוקצה של החברה בתקופה שראשיתה 6.7.10 וסיומה ביום 21.9.10. בתקופה זו יש לראות בו כבעל שליטה בחברת מעטים, זאת משום שהחזיק ביותר מ-10% מהון המניות המוקצה של החברה ומשום שהחברה לא היתה בשליטתם של מעבר לחמישה בני אדם (הגדרת "בעל שליטה" ו"חברת מעטים" בסעיף 1 לחוק). מכח הוראת סעיף 6ב לחוק, אנו קובעים כי בתקופה 6.7.10 ועד 21.9.10 לא היה התובע מבוטח בביטוח דמי אבטלה.
6. על פי דו"ח רשם החברות שהופק ביום 23.3.11 (מוצג נ/1) - היינו במועד לאחר מכירת המניות כמפורט לעיל - נותר התובע בעליהן של 33 מניות רגילות בנות ערך נקוב של 0.001 ש"ח. התובע הסביר בעדותו כי מדובר בשגגה של עורך הדין שטיפל בעסקת מכירת מניותיו של התובע, שכן לאחר מכר המניות לא אמורות היו להשאר בבעלותו מניות כלשהן של החברה (עמוד 7 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע - לפיה לא אמורות היו להישאר בבעלותו מניות כלשהן של החברה - מקובלת עלינו שכן היא זוכה לתמיכה גם בראיות חיצוניות לה. ראשית, בהסכם מכר המניות נרשם כי התובע מעוניין למכור ולהעביר לאיאד ולאוסמה את מלוא חלקו בחברה (סעיף 2 להסכם מכר המניות). אילו היתה כוונת הצדדים כי התובע ימשיך להחזיק בחלק ממניות החברה, לא היה מקום להצהיר הצהרה זו בהסכם. שנית, התברר כי כאשר רכש התובע את המניות התמנה כדירקטור בדירקטוריון החברה יחד עם שני השותפים האחרים שרכשו את המניות באותה עת. עניין זה אף מצא ביטויו בדו"ח רשם החברות (נספח ב' לתצהיר התובע). אלא שלאחר שמכר התובע את מניותיו בהסכם מכר המניות, לא שימש עוד כדירקטור בדירקטוריון החברה, ועניין זה מצא את ביטויו בדו"ח רשם החברות מיום 23.3.11 (מוצג נ/1). שלישית, בהסכם מכר המניות נקבע כי עם חתימתו משוחרר התובע מכל התחייבות כלפי החברה כבעל מניות וכמנהל, וכל התחייבות כזו תעבור לאיאד ולאוסמה, אשר נטלו על עצמם לשחרר את התובע מכל ערבות אישית שנתן עבור החברה (סעיפים6א ו- 7 להסכם מכר המניות). ככל שהצדדים התכוונו כי התובע ימשיך להחזיק במניות החברה, ניתן להניח כי לא היו קובעים תניה כזו בה משוחרר התובע מחבות כלפי החברה כבעל מניות או כמנהל. חיזוק נוסף לכוונת הצדדים מוצאים אנו במכתב מטעם עורך הדין אשר טיפל במכירת מניותיו של התובע, הממוען לרשם החברות, בו מצויין מפורשות כי התובע העביר את כל מניותיו בחברה לאיאד ואוסמה, וכי פוטר מתפקידו כמנהל החברה (נספח ה' לתצהיר התובע). אנו קובעים אפוא כי בהסכם מכר המניות התכוונו הצדדים כי התובע ימכור את כלל אחזקת המניות שלו בחברה ולא יהיה עוד בעלים או מנהל בה החל מתאריך זה. משכך, בעצם העובדה כי לאחר יום 21.9.10 נותרו רשומות על שמו של התובע ברשם החברות 33 מניות רגילות בנות ערך נקוב 0.001 ש"ח - רישום שאנו קובעים כי נותר בשל השמטה - אין כדי לשנות ממסקנתנו לפיה מכר התובע את כלל אחזקותיו בחברה ביום 21.9.10. גם אם היינו רואים בכך החזקת מניות אמיתית - ואנו קובעים כי לא זה המקרה - הרי לא היה בה כדי להפוך את התובע לבעל שליטה בחברה. זאת משום שהון המניות המוקצה של החברה, על כל סוגיה, מסתכם ב- 30,100 מניות. גם אם נייחס לתובע בעלות ב- 33 מניות, הרי מדובר בשיעור הנופל מ- 10% מהון המניות (הגדרת "בעל שליטה" בסעיף 1 לחוק). בנוסף, לא הוכח כי לאחר יום 21.9.10 היו בידי התובע אמצעי שליטה אחרים.
7. לא הוכח בפנינו בצורה כלשהי כי עובר ליום 6.7.10 היה התובע מנהל, בעל מניות בחברה או בעל שליטה בה. בנוגע לתקופה שלאחר מכר המניות ביום 21.9.10, קבענו כבר כי בתקופה שלאחר 21.9.10 מכר התובע את כל החזקת מניותיו בחברה ולא שימש בה עוד דירקטור. משכך, אנו קובעים כי התובע שימש בעל שליטה בחברת מעטים אך ורק בתקופה 6.7.10-21.9.10. בהקשר זה שוכנענו כי מכירת המניות ביום 21.9.10 היתה אמיתית ולא היוותה עסקה פיקטיבית שבמסגרתה התכוונו הצדדים כי התובע ימשיך להיות בעל מניות או מנהל בחברה. התובע הציג גרסה - שלא נסתרה - לפיה מכירת המניות נבעה מכך שהתגלעו בינו לבין אוסמה ואיאד חילוקי דעות באשר לניהול החברה. התובע הסביר כי איאד ואוסמה הם אחים, ובהצבעות בדירקטוריון מצא עצמו התובע כמיעוט מולם (סעיף 18 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול).
8. עתה יש לבחון האם בתקופה בה לא שימש התובע בעל שליטה בחברת מעטים - ניתן לראות בו כעובד שכיר של החברה. לטעמנו, יש להשיב על שאלה זו בחיוב. בבסיס מסקנתנו זו עומדות מספר קביעות.
9. הוברר בפנינו כי התובע ביצע עבודה עבור החברה. התובע הסביר בעדותו כי ביצע עבודת ייצור, טיפל באריזת המוצרים, ובהמשך היה אחראי על ערבוב חומרי הגלם. עוד היה אחראי על פתיחת המפעל בשעה 05:45 והפעלת המכונות. עבודתו כללה גם עיסוק בהפצה. על פי התובע, עבד מדי יום בשעות קבועות בין 05:45-16:00; החתים כרטיס נוכחות; והיה כפוף למנהלי ובעלי החברה. התובע מסביר כי שולם לו שכר בתלושים, בתחילה שכר מינימום ואחר כך הועלה השכר וכי לא שולמו לו דיווידנדים (סעיפים 12-16 לתצהיר התובע; עדותו בעמודים 7, 9 לפרוטוקול). גרסתו זו של התובע לא נסתרה. ברי, שמדובר בעבודה שאילולא בוצעה על ידי התובע, היתה החברה מעסיקה אדם אחר כדי שיבצעה.
10. הן החברה והן התובע ראו בתובע כעובד שכיר. עיגון לכך ניתן למצוא בהסכם מכר המניות - שהחברה והתובע הם צד לו - שם נקבע מפורשות כי התובע היה עובד שכיר בחברה מאז 1.5.09, וימשיך להיות כזה גם לאחר מכר המניות. עיגון נוסף ניתן למצוא בכך שהחברה שילמה עבור התובע דמי ביטוח כעובד לאורך כל תקופת ההתקשרות בין התובע לחברה (נספח ו' לכתב התביעה).
11. בשום שלב לא שימש התובע כמנהל הכללי של החברה. התקופה היחידה בה שימש דירקטור היתה התקופה בה היה בעל שליטה בחברה. בתקופה בה לא שימש בעל שליטה בחברת מעטים, לא שימש התובע מנהל - מסוג כלשהו - בחברה. כך עלה מעדותו של התובע אשר לא נסתרה (עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול).
12. שכרו של התובע שולם לו באמצעות תלושי שכר. כך עולה מעדותו של התובע (עמוד 10 לפרוטוקול). כך גם עלה מתלושי שכר לתקופה 9/10-2/11 שהוצגו בדיון (מוצג נ/4). התובע לא צרף לתצהירו תלושי שכר. תחת זאת, התלושים (מוצג נ/4) הוצגו על ידי הנתבע, על פי מה שמצוי היה בתיק שמנהל הנתבע לגבי התובע. עיון בתלושים מעלה כי התובע השתכר משכורת חודשית קבועה, בתחילה 5,500 ש"ח נטו ובהמשך 7,500 ש"ח נטו. אין מדובר בתשלומים המשתנים מחודש לחודש באופן שיש בהם ללמד על תשלום דיווידנד. העובדה שהתובע לא הציג תלושי שכר לתקופה הקודמת לחודש 9/10 - אין בה לטעמנו כדי להצביע שהתובע לא היה עובד שכיר. ראשית, בתלושים שכן הוצגו צויין כי תחילת ההעסקה היא ביום 1.5.09. שנית, החברה הנפיקה אישור על תקופת עבודה ושכר (מוצג נ/3) ממנו עולה כי גם לפני 9/10 שולם לתובע שכר בגין משרה מלאה. שלישית, יתר הראיות שפורטו לעיל מצביעות כי ענין לנו בעובד שכיר. היעדרם של תלושי שכר לחלק מהתקופה אין בו כדי להטות את הכף לעבר מסקנה כי אין מדובר בעובד שכיר. גם הנתבע, בסיכומיו, ציין כי תלושי השכר, לכשעצמם, אינן בעלי משקל מכריע.
13. בתקופה מעת קבלת התובע לעבודה - 1.5.09 - ועד מועד רכישת המניות ביום 6.7.10, היתה החברה בבעלות שלמה לדר ובני ביטרמן. התובע העיד כי לא היתה קרבה משפחתית בינו לבין שני אלה (עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול). בתקופה זו אין כל קושי לקבוע כי התובע היה עובד שכיר של החברה, שכן ענין לנו במי שביצע עבור החברה עבודה, קיבל תמורתה שכר, הוגדר על ידה כעובד ושולמו עבורו דמי ביטוח. בתקופה שלאחר הסכם מכר המניות, הועסק התובע בחברה שהיתה בשליטת איאד ואוסמה. התברר ששני אלה הם קרובי משפחתו של התובע - שכן התובע נשוי לאחותם (עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול). לאור קרבה משפחתית זו, נדרשת זהירות יתר בבחינת מעמדו של התובע כעובד שכיר לאחר שמכר את מניותיו. אלא שלאור נסיבות המקרה - כפי שקבענו אותן לעיל - שוכנענו כי גם לאחר מכירת מניותיו יש לראות בתובע כעובד שכיר. גם אז המשיך התובע בביצוע אותה עבודה עבור החברה (עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול); שכרו שולם באמצעות תלושי שכר - ולא דיווידנד - ושולמו עבורו דמי ביטוח בצורה שוטפת; התובע לא ניהל את החברה אלא היה כפוף למנכ"ל איאד; והחברה והתובע קבעו מפורשות - בהסכם מכר המניות - כי מעמדו של התובע לאחר מכירת המניות יהיה של עובד שכיר (סעיף 9 להסכם מכר המניות). סיום יחסי עובד מעביד נעשה באמצעות מכתב פיטורים של החברה, שאף הוא מעיד על כך שהתובע והחברה ראו עצמם קשורים ביחסי עובד-מעביד (נספח ז' לתצהיר התובע). התמונה המצטיירת בפנינו היא שלאורך כל תקופת העבודה בחברה, התקיימו בתובע מאפיינים של עובד שכיר בחברה.
14. אשר על כן, אנו קובעים כי בתקופה 1.5.09 - 5.7.10 היה התובע עובד שכיר בחברה ומבוטח בביטוח אבטלה. בתקופה 6.7.10-21.9.10 היה התובע בעל שליטה בחברת מעטים ולא היה מבוטח בביטוח אבטלה. בתקופה שראשיתה 22.9.10 ועד פיטורי התובע מהחברה ביום 28.2.11 - היה התובע עובד שכיר של החברה ומבוטח בביטוח אבטלה. פקיד התביעות יבחן את תביעתו של התובע מיום 22.3.11 לדמי אבטלה בהתאם לקביעות הנ"ל, ויקבע האם מתקיימים בתובע יתר תנאי הזכאות לדמי אבטלה. על החלטת פקיד התביעות יהא התובע רשאי להשיג בהתאם לדין, במסגרת תובענה נפרדת.
15. הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך כולל של 2,000 ש"ח אשר ישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק דין זה לנתבע. הצדדים רשאים, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, כד' ניסן תשע"ג, (04 באפריל 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
אסף הראל, שופט
|
|
מר נפתלי פאר
|