פסק-דין בתיק ב"ל 46918-03-13

1.      לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.2.2013 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער.

הרקע העובדתי

2.      המערער, יליד 1944, נפגע בתאונת עבודה ביום 16.10.1998.

3.      ביום 27.10.2002 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער. הוועדה ביצעה בדיקה קלינית של המערער ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול, בזו הלשון :

".... כתף ימין - אין דפורמציה, אין דלדול, הרמת זרוע עד 120 מעלות כולל תנועות סיבוביות אשר אינן מוגבלות. אין הדרום בתנועות הפסיביות. בזרוע ימין נראה בליטה של השריר הביצפס לאחר קרע של הגיד האחורי. תנועות המרפק מלאות ואין חסר עצבי. הכוח דומה בשתי הידיים. לפי מראה הידיים עובד בהן במידה שווה" (ההדגשה אינה במקור).

בהמשך קבעה הוועדה בנוגע לכתף ימין כך:

"כתף ימין: הוועדה קבעה שאין הגבלה בתנועות הכתף המצדיקה נכות נפרדת. הנכות שנקבעה ע"י הוועדה תואמת לפגיעה האנטומית בגידיים. הוועדה חוזרת על החלטתה מ-18.3.01" (ההדגשות הוספו - ק.כ.).

לסיכום קבעה הוועדה כי למערער נכות משוקללת בשיעור 19% (נכות בשיעור 10% על פי פריט ליקוי 42(2)(א)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) ונכות בשיעור 10% על פי פריט ליקוי 42(1)(ד)(I) לתקנות).

יודגש, כי נכותו של המערער נקבעה על פי פריטי ליקוי שעניינם פציעת שרירי הכתף בדרגה בינונית ולא על פי פריט ליקוי שעניינו הגבלת תנועות הכתף (להלן: הוועדה משנת 2002). 

4.      ביום 1.11.2010 הגיש המערער בקשה לדיון מחדש על פי תקנה 36 לתקנות. 

5.      ביום 25.11.2010 קבעה ועדה מדרג ראשון כי לא חלה החמרה בעניינו של המערער . המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

6.      ביום 30.12.2010 התכנסה וועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא (להלן: ההחלטה הראשונה) :

"בבדיקה כתף ימין דפורמציה באזור הזרוע כתוצאה מקרע של הגיד עם רטרקציה של השריר. כח ביצפס 5 אבדוקציה ופלקסיה 110 מעלות (משמאל 130 מעלות), סיבוב חיצוני 50 מעלות (משמאל 60 מעלות), סיבוב פנימי מגיע עד אזור S1 (שמאל D10 ). אטרופיה קלה מאוד באזור שרירי הכתף. כח גס בתנועת האבדוקציה והפלקסיה 5. U.S בכתף ימין מ-2.12.09 קרע מלא של גיד הביצפס הארוך. שינויים שחיקתיים במיפרק .... (מילה לא ברורה) , עיבוי ניכר של גיד האינפרספונטוס עם קרעים חלקיים באזור האינסרציה. קרע מלא של ה- SS באורך של 1.27 ס"מ בחלק המרכזי של הגיד" .

לסיכום קבעה הוועדה כך:

"הועדה עיינה בחו"ד של ד"ר מוזס מ-10.8.10 ואינה מקבלת את השגותיו באשר לחומרת מצב השרירים הפגועים. בפני הועדה הוצגה תמונה קלינית השונה מבדיקתו של ד"ר מוזס הן מבחינת כח גס של השרירים והן מבחינת טווח התנועות של הכתף. הוועדה התרשמה מכך שאין כמעט אטרופיה של שרירי הכתף ממצא אשר משקף פעילות מוגבלת אך לא בצורה כל כך מירבית כפי שסבר ד"ר מוזס.

הוועדה גם עיינה באישור הרפואי של ד"ר גורדין 20.12.10 אמנם קיימת החמרה קלה מבחינה אנטומית במצב הכתף אך לדעת הוועדה החמרה זו היא אנטומית בלבד ואינה מוצאת סימוכין בבדיקה הגופנית וגם בתיאור תלונותיו של הנבדק שלא הצליח להסביר לועדה במה הוחמרה מידת התפקוד של הכתף מלבד ענין הכאב. לדעת הוועדה נכותו גם היום מתאימה לנכות שנקבעה מיום 27.10.02.

אין החמרה " (ההדגשה במקור).

7.      המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה. ביום 7.7.2011 ניתן פסק דין (ב"ל 52906-01-11, הרשמת מרגלית) על יסוד הסכמת הצדדים, בזו הלשון :

"בהסכמת הצדדים יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים על מנת שהועדה תשווה בין ממצאי הועדה הרפואית לעררים מיום 27.10.02 לבין ממצאיה שלה ותשקול שנית את עמדתה, ובאם תסבור כי חלה החמרה, תקבע בהתאם את נכותו של המערער.