1. לפני ערעור על החלטה של וועדה רפואית לעררים מיום 22.8.12, אשר קבעה למר יריב ציון (להלן: "
המערער") נכות יציבה
ומשוקללת
בשיעור של 43% בגין פגיעה בעבודה מיום 31.1.06, כאשר לפי הקביעה הנ"ל למערער נכות בשיעור של 20% בגין פגיעה בכתף ימין ונכות בשיעור של 15% בגין פגיעה בכתף שמאל - הועדה שיקללה שתי נכויות אלה ולאחר שהפעילה תקנה 15 בשליש הגיעה לתוצאה של נכות משוקללת בשיעור של 43% כאמור לעיל.
2. בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 5.5.13, הסכימו הצדדים, כי ערעור זה יתקבל לענין הפעלת תקנה 15, כך שעניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב בכדי שזו תשקול מחדש הפעלת תקנה 15 ושיעור הפעלתה בשים לב לכך שמועד התחולה של הנכות הוא מ- 1/06 והחלטת הועדה תהיה מנומקת.
3. באותו דיון שהתקיים בבית הדין ביום 5.5.13, הסכימו גם הצדדים "
כי המחלוקת היחידה שנותרה בתיק היא לענין טענת המערער בדבר צירוף אריתמטי של הנכויות באיבר זוגי..."
אם כן, הסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים הינה האם יש לערוך בנסיבותיו של מקרה זה חישוב אריתמטי של הנכות בכתף ימין עם הנכות בכתף שמאל או שמא, כפי שפעלה הועדה, לפי שקלול שתי נכויות אלה.
4. יש לציין, כי אותה וועדה רפואית לעררים מיום 22.8.12, נשוא ערעור זה, פעלה למעשה על פי הנחיות של פסק דין קודם שניתן על ידי כב' השופטת עפרה ורבנר ביום 28.4.11, בתיק בל 11908-07-10 ואותו פסק דין נתן תוקף לפרי הסכמת הצדדים.
עיון בכתבי בית הדין שהוגשו באותו תיק בל 11909-07-10 מעלה שעו"ד יונגר - ב"כ המערער העלה באופן מפורש גם באותו הליך את הטענה, כי יש לחשב חישוב אריתמטי את הנכויות שנקבעו למערער בגין כתף ימין יחד עם כתף שמאל ואין מקום לערוך כאן חישוב משוקלל משום שמדובר באיבר זוגי. (ראה סעיף ו'2 וסעיף ז' לבקשתו של עו"ד יונגר לצמצום הערעור שהוגשה באותו תיק ביום 27.4.11).
עינינו הרואות, כי על אף העובדה שעו"ד יונגר העלה כבר בגלגולו הקודם של תיק זה את טענתו בדבר חישוב אריתמטי של הנכויות בגין שתי הכתפיים ולא חישוב משוקלל של נכויות אלו, לבסוף הסכים כבר באותו הליך לזנוח טענה זו,
שכן באותו פסק דין מיום 28.4.11, שנתן תוקף להסכמת הצדדים, אין כל הנחיה לועדה החדשה שתתכנס, לערוך חישוב אריתמטי של הנכויות הנ"ל.
5. עלינו לזכור, כי הועדה לעררים מיום 22.8.12, היתה צריכה לפעול אך ורק בהתאם להנחיות פסק הדין מיום 28.4.11 והנחיות אלו לא כללו הוראה כי יש לחשב את הנכויות באופן אריתמטי ולא בחישוב משוקלל.
זהו נימוק אחד לדחית טענתו של ב"כ המערער בדבר אופן חישוב נכויותיו של המערער בצורה אריתמטית ולא משוקללת.
6. כך גם צודק ב"כ המשיב בטיעוניו עת שמפנה לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה שניתנה הן בעב"ל 388/09 דוד בר - המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 8.3.10 והן בעב"ל 613/09 ברוך נימן - המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 25.3.10 שם פורשה תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "
התקנות") באופן הבא:
"תקנה 19
בתקנה 19 לתקנות נקבע:
"דרגת נכות לרגל פגימה באיבר זוגי אחד, כשהאיבר האחר פגוע מקודם, תקבע על ידי צירוף פגימות שני האברים וניכוי הפגימה הקודמת".
תקנה 19 לתקנות באה להיטיב מצבו של נפגע עבודה, שסבל מפגימה קודמת באיבר זוגי אחד, ולימים הוכרה פגימה באיבר זוגי אחר כפגיעת עבודה. במקרה שכזה הפגיעה התיפקודית עקב הפגיעה השנייה בעבודה חמורה יותר מהפגיעה בעבודה כשלעצמה, אלמלי הפגימה הקודמת ולפיכך נקבעה דרך חישוב דרגת הנכות על פי תקנה 19. אלא, שהאמור מתייחס אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחנים ולקוי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. האמור ניתן להדגמה. עיוורון בעין אחת מקנה נכות בשיעור של 30%. עיוורון מלא מקנה נכות בשיעור של 100%. לפיכך, מי שסבל מעיוורון בעין אחת ולימים ארעה לו פגיעה בעבודה בגינה הוא לקה בעיוורון בעין שנייה - לגביו יש להפעיל את תקנה 19 באופן שיש לקבוע לגביו את נכותו בגין הפגיעה בעבודה שיעור של 70%.
אם נלך בדרכו של המערער בפרשנות תקנה 19, ימצאו נכי העבודה לוקים בדרגת נכותם; שכן צירוף דרגות הנכות בגין פגימות בשני איברים זוגיים תוך הפחתת הנכות הקודמת באחד מהאברים הזוגיים, תותיר אותם עם דרגת נכות פחותה בגין הפגימה החדשה, לעומת קביעת דרגת נכות בגין הפגימה החדשה באיבר זוגי ללא כל קשר לפגימה הקודמת באיבר הזוגי האחר. לכן, אם היינו הולכים לשיטת המערער בפרשנות תקנה 19 במקרה בו גם בגין הפגימה ביד שמאל הייתה נקבעת לו דרגת נכות בשיעור של 10%, הוא היה זכאי בגינה למענק נכות על פי דרגת נכות של 9% בלבד, במקום למענק נכות על פי דרגת נכות בשיעור של 10%."
7. מכל האמור לעיל, טענתו של ב"כ המערער לפיה יש לערוך כאן חישוב אריתמטי של הנכויות בגין כתף ימין ובגין כתף שמאל, נדחית ומובהר בזאת, כי דרך חישוב נכותו של המערער בגין שתי הכתפיים צריכה להעשות באופן משוקלל.
8. משכך, הערעור מתקבל אך ורק בהתאם להסכמת הצדדים כפי שהועלתה בפרוטוקול הדיון מיום 5.5.13, לענין הפעלת תקנה 15.
עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים שתתכנס באותו הרכב ותשקול מחדש את ענין הפעלת תקנה 15 ושיעור ההפעלה של תקנה זו בשים לב לעובדה, כי מועד התחולה הוא מחודש 1/06.
הוועדה תזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותתן החלטה מנומקת.