פסק-דין בתיק ב"ל 34133-04-11

1.      בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.11.2010, אשר קבעה כי למערערת נכות נפשית בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 34(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

העובדות

2.      המערערת ילידת 1960. המערערת נפגעה ביום 17.12.2007 בתאונת עבודה.

3.      ביום 2.6.2009 התכנסה הועדה הרפואית לעררים (להלן: הועדה) לדון בעניינה של המערערת (מש/2א'). הרכב הועדה כלל פסיכיאטר. הועדה שמעה את המערערת וב"כ, ביצעה בדיקה קלינית ופרטה ממצאיה. בהמשך קבעה הועדה בתחום הנפשי כך (מש/2א'):

"בתעודת חדר מיון צוין שנפגעה בראש ובצוואר אך לא צוינו סימני חבלה בשאר אזורים בגוף...

הועדה לא ראתה שום מסמך מפסיכיאטר למרות שקיבלה תקופה מסוימת מרשמים של לוסטרל. לדבריה הועברה לטיפול פסיכוטרפי בלבד. ראה מכתבה של ד"ר אדוארד יהודית פסיכולוגית מ-25.4.09. כיום לא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי או פסיכוטרפי לדבריה עקב קשיים כלכליים, למרות שבמרפאות הממשלתיות השירות בחינם.

לסיכום הדיון מבקשת הועדה אבחון נוירו פסיכולוגי בשאלה בתר חבלתית....

הועדה תסכם ללא נוכחות" .

4.      ביום 30.11.2009 ניתן דו"ח נוירופסיכולוגי בעניינה של המערערת (נספח ה' לכתב הערעור). וכך נכתב בסיכום הדו"ח:

"בת 49. הייתה מעורבת בתאונת דרכים במנגנון אחורי. נחבלה בחלקי גוף שונים אך לא היה אובדן הכרה ולא נגרם נזק מבני או אחר לרקמת המוח. ממצאי האבחון מעידים על תפקוד שנמוך מעט מתפקודה הפרה מורבידי המשוער על פי הרקע שנמסר. ההנמכה נובעת בעיקר ממצבה הנפשי החרדתי. בממצאי האבחון אין תמיכה בהימצאותה של תסמונת פוסט טראומתטית.

להערכתי התמונה מתאימה להפרעת הסתגלות המלווה באפקט חרדתי בעיקר, בעוצמה מתונה ומהלך שנוכח הימנעותה מטיפול, עלול להפוך לכרוני. להערכתי בשל הימנעותה מטיפול במשך הזמן שחלף מאז התאונה והתגבשות מנגנוני ההגנה שלה סביב הכחשה והסתרה של מצוקותיה, נראה שיש לראות במצבה סופי" .  

5.      ביום 21.1.2010 התכנסה הועדה לדון בעניינה של המערערת בשנית וקבעה כך (מש/2ב'):

"בהמשך לפרוטוקול ועדה קודמת מיום 2.6.09....

מבחינה פסיכיאטרית: הועדה עיינה בדו"ח אבחון נוירופסיכולוגי מיום 30/11/09 מד"ר גאגין, שאינו תומך בהמצאות תסמונת פוסט טראומטית. אין עדות להפרעה משמעותית בזיכרון והוא מסכם שהתמונה מתאימה להפרעת הסתגלות ואפקט חרדתי בעיקר ובעוצמה מתונה. אי לכך הועדה קובעת כי נכותה כיום אינה בעוצמה המצדיקה מתן אחוזי נכות ולראיה גם אינה מקבלת כל טיפול פסיכיאטרי להפרעתה. הועדה קובעת נכות בשיעור 0% לפי סעיף 34(א)" .

6.      ביום 13.10.2010 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים (בל 2534/10), בזו הלשון (מש/1):

"עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול שוב את שעור הנכות בתחום הנפשי בשים לב לכך כי פקיד התביעות הכיר כי סובלת מ'הפרעת הסתגלות עם אפקט חרדתי' וכי דו"ח האבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין הוא מציין כי התמונה מתאימה להפרעת הסתגלות מלווה באפקט חרדתי בעיקר בעוצמה מתונה העלול להפוך לכרוני וכי להערכתו יש לראות במצבה מצב סופני..."

7.      בעקבות פסק הדין התכנסה הועדה ביום 16.11.2010, שמעה את המערערת וב"כ וקבעה כך:

"הועדה התכנסה לפי בקשת פס"ד מ-13/10/10. עיקר תלונותיה היום בנושא הימנעות מנהיגה אך נוסעת ברכב, כנוסעת, עם תלונות של חרדה. גם ד"ר גאגין באבחון הנוירופסיכולוגי מ-30/11/09 - כי מדובר בהפרעה הסתגלותית בעוצמה מתונה. בניגוד לכתוב בסעיפי איבה ששם נותנים אחוזי נכות אפילו ללא פגיעה בתפקוד, ראה סעיף 34א(א) או הגבלה קלה בתפקוד 34 א(ב), הרי בנפגעי עבודה ההגבלה בגובה 10% היא רק כאשר יש סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. סעיף 34(א) = 0% אשר ניתן לתובעת קובע כי ישנם סימנים קלים, אך אין הפרעות בהתאמה הסוציאלית, וכושר העבודה לא מוגבל, כפי שאכן מצבה.

אבקש להדגיש כי הועדה לא ביטלה את הכרתו של פקיד התביעות אלא רק קבעה כי אחוזי הנכות בהתאם לסעיף הליקוי 34(א) היא 0% נכות" .