פסק-דין בתיק ב"ל 32320-09-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5/7/11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 28% נכות יציבה מיום 1/3/11 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה כותבת בפרוטוקול כי בעניינו של המערער "מדובר בסכרת קלה מאוזנת עם סיבוכים קלים גבוליים... ונוירופתיה קלה, סוכרת היא מחלה עם פוטנציאל לסיבוכים מיקרו-וסקולריים בטווח רחב של חומרות. במקרה דנן מדובר בסיבוכים התחלתיים של המחלה שאינם בעלי משמעות קלינית... לדעת הוועדה אין מקום להפעיל את הסעיף הדן בסכרת עם סיבוכים". קביעתה זו של הוועדה נוגדת הוראות החוק והפסיקה. בלשון החוק עצמו עולה כי אין כל משמעות לחומרת הסיבוכים או לעצם השאלה אם מדובר בסיבוכים התחלתיים או מאוחרים.

            על פי לשון החוק די בהופעת אחד מהסיבוכים כדי לזכות את המבוטח ב- 65% נכות, במקרה דנן למערער סיבוכים הקשורים הן לנוירופתיה סימפטומטית והן לכלי דם. משכך, היה על הוועדה להתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי 4 (6) לתקנות.

2.2        כמו כן, קביעתה של הוועדה כי מדובר בסיבוכים התחלתיים אינה עומדת במבחן המציאות וזאת לאור תיקו הרפואי של המערער המעיד על כך כי החולאים מהם סובל מלווים אותו מזה תקופה ארוכה. הוועדה עצמה קבעה למערער נכות בגין סוכרת בשיעור 10%, בשל יתר לחץ דם ונוירופתיה קלה בשיעור 10%.

3.         טענות המשיב:

3.1        האבחנה הרפואית של הוועדה היא סכרת עם סיבוכים קלים והתחלתיים שאינם בעלי משמעות קלינית. שעה שמדובר בסיבוכים קלים בלבד, אין מקום לקבוע אוטומטית 65% נכות, מדובר במחלוקת פרשנית הוועדה נוקטת בפרשנות שהינה סבירה ומשקפת את כוונת המחוקק.

            סעיף 4 קובע מדרג שמשקף חומרה הולכת וגוברת של מחלת הסכרת ואין היגיון לקבוע 65% נכות הן על הליקוי שמשמעותו הקלינית היא 5%, כמו גם הליקוי שמשמעותו הקלינית היא 20% כפי שחברי מנסה לטעון, שכן טענתו היא שכל סיבוך ולא משנה דרגת חומרתו מצדיק קביעת דרגת נכות של 65%.

3.2        באשר להלכות בעניין זה, אין הלכה מחייבת של בית הדין הארצי.

בג"ץ 1955/09 דן בחוקיות של הנחיות פנימיות של המוסד אבל לא דן בשאלת הפרשנות של פריט הליקוי בנוגע לסכרת וביקש מהצדדים במידת האפשר להביא את העניין להכרעה של בית הדין הארצי דבר שטרם היה למיטב ידיעת המשיב.

3.3        סיפא של פריט ליקוי העוסק בסכרת קובע שאין מקום לקבוע נכות נפרדת לסיבוכים האמורים כל עוד החומרה של כל אחד מהם לא עולה על 30%, כלומר יש מקום לקבוע בדרגת נכות של 65% רק כאשר החומרה של אחד או יותר מהסיבוכים עולה על 30%. הפרשנות של המערער אינה עונה על היגיון פשוט ובסופה גם היא פוגעת בעיקרון השוויון שכן מבקש המערער לקבוע אותה דרגת נכות לנכים בדרגות שונות מבלי לתת ביטוי להבדלים בין דרגות החומרה של נכויות שונות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 5/7/11 שמעה הוועדה את תלונות המערער אשר ציין כי הוא הפסיק לעבוד בגלל בעיות בגב עקב הפגיעה בעבודה, עבד כספר. מתלונן על כאבים בגב  מותני מקרין לרגלים, סכרת מטופלת בכדורים, נרדמות לו כפות הרגליים, יתר לחץ דם שגורם לו לעורף תפוס ולחץ בראש ובעיניים ולבעיה באשכים.

כמו כן, טען המערער לכאבי בטן עם תחושה של הזעה,קושי בפתיחת העיניים, אותם מכנה מיגרנה ובחילות.

5.         הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף ז לפרוטוקול), ציינה:

" מבחינה פנימית: סוכרת מטופלת פומית. אבחנות של נוירופטיה סנסורית קלה מתועדת בבדיקת EMG. במסגרת ההערכה נמצאה הפרשת חלבון בשתן כדי 270 מג' ליממה עם יחס מיקרואלבומין-קראטיני 33, תפקודי כליה תקינים.

            מצב כללי טוב, רזה, אין כחנ'צ. אין סימני אי ספיקת לב, אין גודש בורידי הצואר. קולות לב תקינים ללא אוושות, אין בצקת. דופק 90, ל.ד. 125/80"

מבחינה פנימית ולאור ממצאי בדיקתה קובעת הוועדה כי היא דוחה את הערר.

מבחינה אורטופדית מציינת הוועדה: