פסק-דין בתיק ב"ל 31675-03-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.1.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות מיום 15.11.05 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה התכנסה מכוח פס"ד שהורה לה להתייחס לשני מסמכים האחד, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה והשני תעודת חדר מיון ולקבוע האם יש באלה כדי לשנות ממסקנתה לעניין העדר קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון ובין התאונה. הוועדה ציינה בפרוטוקול כי עמד בפניה המסמך הראשון - התעודה הראשונית לנפגע בעבודה אולם לא עמד בפניה המסמך השני, קרי, תעודת חדר מיון ואף ממקרא הפרוטוקול ניתן להיווכח כי הוועדה לא עיינה במסמך זה ואף לא התייחסה אליו. בכך, נפל פגם בהחלטת הוועדה משלא מילאה אחר הוראות פסק הדין.

2.2        הוועדה ציינה כי אם קיים ליקוי שמיעה מקורו בחשיפה לרעש ולא בחבלת הראש שאירעה למערער כאשר אמירה זו והפנייה לרישומיה של וועדה אחרת בתיק נוסף של המערער בגין ליקוי שמיעה ואמירה לפיה הטנטון נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש ולא כתוצאה מהחבלה אין בה כדי למלא אחר הוראות פסה"ד לעניין העיון במסמכים.

2.3        עניינו של המערער הוחזר לוועדה שכן בגלגול קודם צוין, כי לא נראה לוועדה שמדובר בחבלה פנים קשה שיכולה היתה לגרום למערער לליקוי שמיעה וטנטון וזאת בשל אי אובדן הכרה והיעדר עדות לקיומו של שבר בעצמות האף כאשר מהמסמכים עולה כי בניגוד לאמור נגרם למערער שבר באף והעניין הוחזר לוועדה על מנת שתשקול דעתה מחדש לאחר שיובהרו לה העובדות הנכונות. על האמור, והצגת המסמכים הוועדה מציינת כי היא אינה משנה מקביעותיה אף אם הוכח השבר באף. 

3.         טענות המשיב:

3.1        פסה"ד מיום 10.11.10 קוים במלואו על ידי הוועדה. הטיעון של ב"כ המערער חורג מפסק הדין ויש בו התפלמסות עם קביעות של וועדה אחרת שכלל לא עומדות לערעור כאן.

3.2        הוועדה נשוא הערעור דנה באריכות עוד לפני פסק הדין בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה משנת 2005 לתלונות הנוגעות לאוזניים. הוועדה בפרוטוקול מיום 1.10.10 ניתחה באריכות את הסוגיה האם חבלת ראש שלא מלווה באיבוד הכרה וגם לא הצדיקה את אשפוזו של המערער להשגחה לא יכולה הייתה לגרום לליקוי השמיעה. פסה"ד התייחס לשאלה הטכנית בנוגע למסמכים, אולם הוועדה קבעה כי אין במסמכים כדי לשנות מבחינה רפואית קביעות הוועדה, כאשר היא קובעת כי הפגיעה שהביאה לשבר באף, לא היתה מלווה באיבוד הכרה לא גרמה לתלונות הנוגעות לשמיעה והיא עמדה על כך שאין קשר סיבתי כטענת המערער והמסמכים חוזרים על הבסיס העובדתי שהיה מונח בפני הוועדה בגלגולה הקודם. הוועדה מבהירה החלטתה הקודמת כי גם אם היה שבר באף, חבלה נשוא התאונה אין לה קשר סיבתי לתלונות השמיעה. הוועדה הביעה תמיהה על כך שאותן תלונות מובאות על ידי המערער בהתייחס לטנטון וליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש וגם ביחס לחבלה.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן על ידי ביום 10.11.10 בתיק ב"ל 38442-04-10 בו נקבע כי על הוועדה להתייחס לשני מסמכים בהם צוינה במפורש אבחנה מיום האירוע המתייחסת לשבר באף (תעודה ראשונית לנפגע בעבודה) וכן לתעודת חדר מיון בו מוסבר קיומו של שבר על פי C.T מוח שנערך למערער ביום התאונה ועל מנת שהוועדה תתייחס לאמור במסמכים אלה ותקבע האם בעובדות הרפואיות המצוינות בהם יש כדי לשנות ממסקנותיה לעניין העדר קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון לתאונה מיום 8.11.05. קרי, כעולה מפסה"ד היה על הוועדה לציין האם בעובדה כי במסמכים הרפואיים שעמדו בפני הוועדה בהם צוין כי המערער סבל משבר באף יש כדי לשנות מקביעת הוועדה לעניין היעדר קשר סיבתי בין ליקוי המשיעה הטנטון והתאונה מיום 8.11.05.

6.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.

7.         במסגרת ישיבתה מיום ה-19.1.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מכאבי ראש חזקים מאוד ולפעמים דלקות.

8.         עוד ציין המערער בפני הוועדה כי הוגשו על ידו שתי תביעות האחת בעניין בעיית השמיעה בעבודה והשנייה בעניין תאונת עבודה עם חבלת פנים שאירעה ב-2005.

9.         במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי היא קראה בעיון רב את פסק הדין המתייחס לתאונת העבודה שאירעה למערער ב-2005 כאשר הוועדה התבקשה להתייחס לסעיף 3.1 לפסה"ד ולעובדה כי למערער אירעה חבלת פנים ושבר באף ולקבוע האם יש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתה לעניין הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון לתאונה מיום 8.11.05. הוועדה מציינת כי עברה בעיון רב לא רק על תיק התאונה אלא בנוסף על התביעה הנוספת שהגיש המערער שבו העלה את אותן תלונות המתייחסות לליקוי שמיעה וטנטון שנגרמו לדעתו נוכח חשיפה משך שנים רבות לרעשים חזקים. הוועדה מציינת כי היא תמהה האם לדעת עו"ד אררה המייצגת את המערער ליקוי השמיעה מקורו בחשיפה לרעש או שמא נגרם מחבלת הפנים עם השבר באף. הוועדה מציינת כי ליקוי השמיעה והטנטון ככל שקיימים קשורים לחשיפה לרעש ולא לחבלת הראש שאירעה למערער ללא איבוד הכרה.

10.        כעולה מפסה"ד היה על הוועדה להבהיר האם בעובדה כי במסמכים בהם נתבקשה לעיין, מהם עולה שלמערער נגרם שבר באף עקב החבלה, יש כדי לשנות ממסקנתה לעניין העדר קשר סיבתי בין החבלה לליקוי השמיעה והטנטון. מהתבטאות הוועדה עולה כי היא היתה ערה לכך כי המערער נחבל בפנים ונגרם לו שבר באף, כאשר הוועדה מציינת כי על אף העובדה שלמערער נגרם שבר באף כתוצאה מהחבלה אין בה בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתה לפיה מאחר והחבלה שאירעה למערער לא היתה מלווה באיבוד הכרה, הרי שליקוי השמיעה והטנטון, ככל שקיימים, אינם קשורים לחבלת הראש שאירעה למערער, כי אם לחשיפה לרעש. קביעה זו של הוועדה המבהירה קביעתה כי בקיומו של שבר באף אין כדי לגרוע מקביעת הוועדה לעניין העדר קשר סיבתי משהמערער לא סבל מאיבוד הכרה, הינה קביעה רפואית ובית הדין לא יתערב בה. קביעה זו של הוועדה הינה ברורה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה.

לציין כי בהערת אגב הביעה הוועדה תמיהה על טענותיה הסותרות של ב"כ המערער המעלה את אותן תלונות הן במסגרת תביעת המערער להכיר בטנטון ובליקוי השמיעה של המערער כנבועים מהחשיפה לרעש וכנובעים מהחבלה שאירעה למערער, אולם אין בהערה זו כדי לגרוע ו/או לשנות מקביעת מסקנת הוועדה שהובהרה על ידה לעניין העדר קשר סיבתי בין החבלה לליקוי השמיעה והטנטון.