פסק-דין בתיק ב"ל 30932-03-11

1.         תיק זה הינו ערעור על החלטת הנתבע שלא לאשר לתובעת את תביעתה לתשלום דמי לידה שהוגשה ביום 26.2.10, בגין לידתה ביום 25.12.07 זאת בשל הוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. התיק הועבר למתן פס"ד בפני מותב זה לאחר שהנשיא מיכאל שפיצר מונה לשמש מנהל בתי המשפט.

2.         ואלו עיקר העובדות הרלבנטיות כפי שהן עלו מכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו בפנינו:

א.        התובעת רווקה ואם חד הורית ילדה בחודש 12/07 ובטרם הלידה עבדה כשכירה והיתה עצמאית.

ב.         בפברואר 2008 פנתה התובעת למחלקת דמי לידה בבאר שבע ומסרה טופס תביעה לדמי לידה ובה ציינה כי היא עצמאית וכן פרטי בנק.

ג.         הנתבע שילם לתובעת דמי לידה בסך -.9,712 ש"ח על בסיס שומות מס ההכנסה שהיו ידועות לנתבע באותה עת ובהתבסס עליהן שולמו דמי ביטוח.

ד.         בנובמבר 2008 התברר עפ"י שומות ממס ההכנסה כי מגיעים הפרשים לתגמולים ששולמו בסך -.3,898 ש"ח. אלה הגיעו לתובעת, אך לא שולמו בפועל, כיוון שקוזזו על חשבון חוב דמי ביטוח רפואי.

ראוי לציין כי ביום 30.11.08 פנתה התובעת במכתב בו דרשה תשלום תוספת דמי לידה בגין הפרשי השומה האמורים. התובעת לא ציינה את עובדת היותה עובדת שכירה בתקופה הרלוונטית אף לא בפנייה זו.

ה.        רק ביום 26.2.10 הגישה התובעת תביעה נוספת חדשה לתשלום דמי לידה על תקופת היותה מבוטחת כשכירה. תביעה זו נדחתה בשל התיישנותה.

3.         התובעת טוענת כי מלכתחילה היה על הנתבע לשלם לה את מלוא דמי הלידה ולא היה כל צורך בהגשת תביעה פורמלית לקבלת דמי הלידה. על הנתבע היה לפנות לרשומותיו במאגרי הנתונים ולקבל מהם את הנתונים על פיהם היה משלם לה את דמי הלידה.

הוסיפה התובעת וטענה כי הכנסותיה הן כעצמאית והן כשכירה מעבר לעובדה שמצויים במאגר הנתונים של הנתבע נחשפו לנתבע במסגרת דו"ח ההכנסות שלה ממס הכנסה אותו הגישה לשם קבלת הפרשים בתביעתה כעצמאית.

            על כן לטענתה על הנתבע היה לשלם לה את מלוא דמי הלידה אף על העסקתה כשכירה, ובכל מקרה אין לראות בתביעתה כתביעה שהתיישנה מאחר והגישה את תביעתה לדמי לידה ב- 01/08 כחודש לאחר הלידה.

4.         הנתבע מנגד טוען כי על התובעת היה להגיש תביעה פרטנית לדמי לידה ,וכפי שהגישה את תביעתה לדמי לידה ב- 01/08 כעצמאית, היה עליה אף להגיש את תביעתה לתקופת עבודתה כשכירה. התובעת היא זו אשר נמנעה מלהגיש תביעה לדמי לידה על תקופת היותה שכירה ובנוסף אף נמנעה לעשות כן או להזכיר תקופה זו אף בתביעתה הנוספת לקבלת הפרשים בהתאם לשומה הסופית של מס הכנסה ב - 11/08 . בשל כך אין הנתבע יכול להיענות לטענותיה והתביעה נדחתה כדין בהתאם לסעיף 296(א) לחוק.

5.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים, את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, וכן את הדין והפסיקה, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לקבלת דמי הלידה על עבודתה כשכירה.

            אין חולק כי התובעת ידעה כי על מנת לקבל את דמי הלידה עליה להגיש תביעה והיא אף עשתה כן פעמיים הן ב- 1/08 והן ב- 11/08 בדרישתה להפרשים. התובעת בשני הטפסים שהגישה לא פרטה דבר לגבי הכנסותיה ועבודתה כשכירה ולא דרשה או תבעה את דמי הלידה על עבודתה זו.

6.         אין לקבל את טענת התובעת כי על הנתבע היה לעשות שימוש במאגרי המידע המצויים בידיו ועל בסיסם לשלם לה דמי לידה לתקופת עבודתה כשכירה.

            כקבוע בחוק על מנת לקבל דמי לידה על המבוטחת ו/או המבוטח להגיש תביעה לקבלת דמי לידה ובמסגרת הגשת התביעה על המבוטחת לפרט את מקומות העבודה בהם עבדה ו/או תביעה בהיותה עצמאית ועל בסיס תביעה זו יבחן הנתבע את הזכאות לקבלת דמי הלידה וגובה דמי הלידה.

            התובעת  פעלה כך ולא כטענתה  במסגרת הסיכומים והנתבע שילם את דמי הלידה בהתאם לתביעתה.

            הימנעות התובעת בין אם בתום לב ו/או ברשלנות, מלפרט את מקום עבודתה כשכירה ואי הגשת תביעה לדמי לידה בכובעה כעובדת שכירה, הוא שעומד לה לרועץ לקבלת השלמת דמי הלידה משהוגשה התביעה באיחור של למעלה משנתיים.

7.         אין לקבל את טענות התובעת והפנייתה לפסקי דין בטענה כי  מידע המצוי במאגרי המידע של הנתבע אשר יכול לשמש לתשלום גמלאות על הנתבע לעשות בו שימוש ולשלם את הגמלה בכל מקרה. פסקי דין אליהם הופנינו עוסקים בקצבת זקנה שם  מדובר בחובה על פי דין המוטלת על הנתבע ליידע את המבוטחים בהגיעם לגיל המזכה גיל זקנה.