1. בפנינו תביעה להכיר בפגיעה מיום 10.11.09 כפגיעה בעבודה, כהגדרת המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.
הצדדים חלוקים בשאלה אם ביום 10.11.09 ארע לתובע ארוע תאונתי.
2. התובע עבד כפקיד קבלה במגדל "יו" בתל אביב. לטענתו, ביום 10.11.09, בסביבות השעה 14:45, טרם תחילת עבודתו, הוא החליק בחניון הבנין בו הוא עובד.
3. בישיבת ההוכחות שמענו את התובע וכן את מר יוסף דאבוש, הממונה עליו בעבודה, אשר היה עד לארוע.
4. לאחר ששקלנו את גרסת התובע, את העדויות ששמענו ועיינו במסמכים שהוצגו לנו, הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן הנימוקים למסקנה זו -
א. גרסת התובע אינה עולה מהתיעוד הרפואי הסמוך לארוע הנטען. המסמך הרפואי הקרוב ביותר לארוע הנטען הוא נ/2 - הפניה ל - US, מיום 15.11.09. במסמך זה נרשם: "מצב לאחר חבלה בכתף RT לפני 3 שבועות לא ניבדק והיום לא מסוגל להרים יד RT".
התובע טען כי הרישום לפיו החבלה היתה כשלושה שבועות קודם לכן, היינו בחודש אוקטובר 2011 ולא ביום 10.11.09, הוא טעות של הרופא. גם אם נפלה טעות בתאריך, הרי שאין באישור רפואי זה כל אזכור של חבלה בעבודה. מכל מקום, אף התובע הודה בחקירה הנגדית כי התיקון במועד הארוע נעשה בעקבות דחיית הנתבע את תביעתו (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 16-17)-
"ש. למה פנית לרופא לשנות את התאריך?
ת. כי נדמה לי שהם אמרו שזה לא התאריך שאני כתבתי."
ב. על פי התיעוד הרפואי שצורך לכתב התביעה, תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה לתובע ביום 11.4.10, חודשים רבים לאחר הארוע הנטען. בדומה לתיאור החבלה בנ/2, גם בשאר התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה, אין כל אזכור לנפילה בעבודה או לחבלה בעבודה.
על פי הדין, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות הארוע (עב"ל (ארצי) 614/08
מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (13.7.09); דב"ע מט/ 0-23
הירשהורן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 5839-07-11
ארצי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 2.7.12).
העובדה שלמרות העושר בתיעוד הרפואי ובטיפולים הרפואיים אותם עבר התובע, אין אזכור לפגיעה בעבודה באף אחד מהמסמכים הללו ובתעודה הרפואית הראשונה צוין תאריך אחר מגרסת התובע, תומכת בדחיית התביעה.
ג. התובע נשאל בחקירה נגדית כיצד זכר שהוא נפגע ביום 10.11.09, למרות שהתאריך הנ"ל אינו מופיע בתיעוד הרפואי. תשובותיו של התובע אינן מניחות את הדעת (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 2-3, 12-26). למעשה, לא ניתן כל הסבר כיצד התובע ידע, חודשים רבים לאחר הארוע, לציין דווקא תאריך זה ולא אחר.
ד. התובע צירף לתצהירו את דו"ח הנוכחות בעבודה לחודש נובמבר 2009, אולם ראיה זו אינה מסייעת לתובע, מאחר שאין בדו"ח רישום של ארוע כלשהו בעבודה ואין הבדל בדו"ח בין יום 10.11.09, הוא יום הארוע הנטען, ובין שאר ימי העבודה באותו חודש. גם לא ניתן ללמוד מעיון בדו"ח הנוכחות, כיצד התובע יכול היה לזכור שהארוע הנטען ארע דוקא ביום 10.11.09 ולא ביום אחר, אם בכלל. כאמור, אף התובע לא נתן הסבר לכך.
ה. העד מטעם התובע, מר יוסף דאבוש, לא תרם לברור הנושא. העד כתב מכתב, ביום 25.8.10 (נ/3), לפיו היה ליד התובע כאשר נפגע. גם מר דאבוש לא ידע להסביר כיצד זכר במדויק דווקא את התאריך שציין במכתבו, כמיוחד כאשר המכתב נרשם כתשעה חודשים לאחר הארוע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 9-10, 12-28). הסברו של העד, כי זכר את התאריך מאחר שרשם אותו במכתב נ/3, שנרשם ביום 25.8.10, הוא תמוה ואינו משכנע.
ו. התובע ציין בטופס התביעה - נ/1, כי נפגע לאחר שהחליק על שלולית מים שנוצרה ממכונת שטיפה שבחניון. לעומת זאת, בנ/3, מכתבו של מר דאבוש, צוין כי התובע "החליק על שלולית מים שנזל מרכב חונה". יוזכר כי טופס התביעה מולא בחודש אפריל ואילו מכתבו של מר דאבוש הוא מאוגוסט. כאשר התובע נשאל על כך בחקירה הנגדית, בתחילה אמר שאינו יודע ממה היא נגרמה ולאחר מכן שינה את גרסתו והתאימה לגרסתו של העד מטעמו, כלומר - שלולית עקב נזילה ממכונית. גם לשינוי זה בגרסה לא ניתן הסבר מניח את הדעת (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 16-17, לעומת עמוד 4 שורה 27 עד עמוד 5 שורה 11).
5. סוף דבר - התביעה נדחית.
כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.