רקע כללי
1. לפנינו תביעה להכיר באירוע לב שהתובע לקה בו ביום 12.11.06 כפגיעה בעבודה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר באירוע לב שעבר כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)התשנ"ה -1995,(להלן החוק
2. התובע יליד שנת 1940, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע,בעל עסק עצמאי לעבודות אספלט.
3. התובע מבקש לייחס את הופעת האירוע הלבבי שארע לו ביום 12.11.06, לעבודה בתנאים קשים ובמאמץ פיזי בלתי רגיל ביום 9.11.06, שהיו לגביו "אירוע חריג", בהשוואה לעבודתו הרגילה.
4. הנתבע דחה את התביעה, בטענה שלא ארעה לתובע ביום 9.11.06 תאונת עבודה כלשהי כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, וכפי שנימקה פקידת התביעה את החלטתה, במכתב הדחיה המצורף לכתב התביעה:
"
...על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 09/11/2006.
האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית.
השפעת העבודה,אפילו אם הייתה כזו,פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים..."
5. השאלה העומדת בפנינו היא, האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 9.11.06 ארעה לו "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק ובפסיקה
. לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי והראיות שהובאו בפנינו.
דיון והכרעה
6. סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כ:
"
- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו".
7. על מנת שיוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. על פי הלכה פסוקה, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובע. (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ).
8. ככלל "אירוע חריג" יכול שייחשב כדחק נפשי בלתי רגיל, או מאמץ גופני יוצא דופן. בענייננו, על התובע להוכיח כי עבד במאמץ בלתי רגיל, עובר או בסמוך להתרחשות האוטם, בהשוואה למאמץ הרגיל בעבודתו היום יומית
(דב"ע מו/ 139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315; עב"ל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). הבחינה תעשה באופן סובייקטיבי, היינו, מנקודת מבטו של התובע, ולא באופן אובייקטיבי (
דב"ע נו/11- 0 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75).
9. במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע, נשאל התובע, האם ביום 9.11.06 עשה פעולה חריגה ,או שמא זה היה יום עבודה רגיל, והתובע השיב:
"זה היה יום רגיל אני לא עשיתי תנועות שאני לא רגיל אליהם. " (נ/1)
לעומת זאת, בתצהירו, שינה התובע את גרסתו וטען כי : "
באותו היום היה חסר לי פועל,ולכן נאלצתי לבצע בעצמי מספר מטלות פיזיות קשות במקביל,לרבות פיזור אספלט והפעלת מכבש.
באותו היום נדרשתי לבצע עבודה שאיננה עבודתי הרגילה,שכן כאמור,אני נדרש לעשות עבודה פיזית רק לעיתים
רחוקות,לפי הצורך.באותו היום,לעומת זאת,הייתי צריך לבצע עבודה פיזית קשה במשך כל יום העבודה.
יודגש כי את עבודת האספלט נדרשים לבצע במהירות רבה,כיון שלצורך העבודה עם הזפת נדרש שהזפת יוותר חם כפי שמגיע מהמפעל באמצעות המשאיות. כיוצא, גובר הקושי שבביצוע העבודה הפיזית של פיזור אספלט".
10. במסגרת ההודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבע (נ/1), כשנה לפני עריכת התצהיר (ת/1), לא מצאנו כל זכר לטענה כי התובע נאלץ לבצע פעילות חריגה או יוצאת דופן בעבודה,או מאמץ שהוא אינו רגיל אליו . התרשמותנו היא, שתיאורו של התובע והעדים מטעמו בכל הקשור לאופי עבודת התובע ביום 9.11.06 לוקה בהגזמה רבה ואף נעשו "מקצה שיפורים" במסגרת התצהירים בהשוואה לגרסת התובע בטופס התביעה ובהודעה לחוקר, כאשר לחוקר סיפר התובע על יום עבודה שגרתי,ללא כל פעילות יוצאת דופן, וללא כל אזכור לעבודה פיזית חריגה, ואילו בתצהירו ובעדותו טען התובע לעבודה פיזית מאומצת במיוחד ובאופן חריג ביחס ליום עבודה רגיל שלו.
בעניין זה, יש ליתן משקל רב, לדברי התובע בשלב ההודעה לחוקר, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).במיוחד, כאשר התובע מחד- טוען שעיקר עבודתו היא פיקוח וניהול, ורק לעיתים רחוקות -(אחת לחצי שנה) הוא מבצע עבודה פיסית קשה, כאשר עובד לא מגיע לעבודה ואז הוא נאלץ להחליפו,כפי שארע לטענתו ב-9.11.06. מאידך, במסגרת הודעה לחוקר, התובע לא מספר על מאמץ חריג בעבודה,בעקבות היעדרותו של אחד העובדים.