פסק-דין בתיק ב"ל 26743-03-12

1.         התובעת הגישה לנתבע ביום 4.12.2011 תביעה ל"גמלת זקנה מיוחדת" ותביעתה נדחתה בהתאם להחלטה מיום 5.12.2011, כאשר הסיבה לדחייה היא:

"טרם חלפו 24 חודשים מיום שהוכרת כתושב ישראל".

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

2.         התובעת נולדה בשנת 1941 באוקראינה. בתה לינה עלתה לישראל בשנת 1998. אביה של לינה, שנפטר, היה יהודי.

התובעת הגיעה לארץ ביום 21.10.2009 ומאז מתגוררת עם בתה לינה. התובעת אינה זכאית ל"אשרת עולה" כהגדרתה לפי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: "חוק השבות").

ביום 1.12.2011 קיבלה התובעת מעמד של תושבת ארעית (אשרה א/5).

מייד לאחר קבלת תושבות הגישה התובעת את בקשתה לגמלת זקנה מיוחדת, אשר כאמור נדחתה על ידי הנתבע.

3.         הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי בהתאם לסעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אין לראות בתובעת כ"תושבת ישראל" לעניין חוק הביטוח הלאומי, שכן היא התגוררה בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרשיון, פחות מ-183 ימים. כמו-כן, טען הנתבע כי התובעת אינה מקיימת את התנאים שבהסכם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי, שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, לעניין תשלום קצבאות זקנה מיוחדות, שחל על תושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו. זאת, מאחר שטרם חלפו 24 חודשים מהיום שבו הוכרה התובעת כתושבת ישראל.

4.         מאחר שלא קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, הדיון התנהל לפי טיעונים בכתב.

5.         ב"כ התובעת השיב לטענות ב"כ הנתבע ולדעתו, חל על התובעת ההסכם האחרון שנחתם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי משנת 1988, שחל גם על תושבי ישראל שחוק השבות לא חל עליהם. התובעת קיבלה אשרה מסוג א/5 (תושבת ארעית) ביום 1.12.2011 וכל עוד התגוררה בישראל מעל 183 ימים, היא זכאות לגמלת זקנה מיוחדות החל מחודש 6.2012, כיוון שהיא עונה על הגדרת "תושב". התובעת נכללת בהגדרה שבסעיף 3 (א) להסכם מ-1988, ולפיה היא נחשבת תושבת ישראל, לא נשואה ואינה מבוטחת בהתאם לסעיף 240(1) לחוק הביטוח הלאומי, מאחר שהיא נעשתה תושבת ישראל לאחר שהגיעה לגיל המזכה בקצבת זקנה (היא כיום בת כ-70).

ב"כ התובעת הפנה לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (אב בית דין: כב' השופטת גילצר -כץ) בל 7117/07 גלינה לישנובה נ' המוסד לביטוח לאומי (8.9.2009, להלן: "פסק דין גלינה").

6.         הניתוח של המצב המשפטי שנעשה בפס"ד גלינה (פסק דין שנותר חלוט), יפה לענייננו:

            סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

               (א)           המוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל פי הסכם בינו לבין הממשלה או לבין גוף ציבורי שקבע השר על דעת הממשלה, רשאי ליתן בשם הממשלה או הגוף הציבורי, שלא בדרך קבע, לכלל תושבי המדינה או לסוגים מהם, הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר.

                       (ב)    אוצר המדינה או הגוף הציבורי יחזירו למוסד כל סכום שהוציא למתן ההטבות האמורות, הכל כפי שנקבע בהסכם כאמור בסעיף קטן (א).

            מכוח סעיף זה, נחתמו במשך השנים מספר הסכמים.

בשנת 1978 נחתם הסכם בדבר מתן גימלאות זיקנה ושאירים מיוחדות לתושבי ישראל שאינם מבוטחים לפי פרק ב' לחוק הביטוח הלאומי ושחוק השבות לא חל עליהם (להלן: "הסכם 78").

בשנת 1980 נחתם הסכם נוסף בדבר מתן גימלאות זיקנה ושאירים מיוחדות לתושבי ישראל שחוק השבות אינו חל עליהם (להלן: "הסכם 80"). הסכם 80 החליף את הסכם 78 כאמור בסעיף 6 להסכם 80: "אדם המקבל "גימלה מיוחדת זקנה" או "גימלה מיוחדת שאירים" לפי הסדרים שהיו קיימים בין הצדדים לפני תחילתו של הסכם זה יראוהו כמקבל גימלת זיקנה מיוחדת או גימלת שאירים מיוחדת, לפי הענין, על פי הסכם זה וההוראות שבהסכם זה יחולו עליו". העולה מסעיף זה, שהסכם 80 בא במקום הסכם 78.

הסכם 80 קבע בסעיף 2 להסכם, כי גמלת זקנה מיוחדת תינתן לתושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו, אם הוא שהה בישראל כתושב במשך 24 חודשים רצופים.