פסק-דין בתיק ב"ל 26680-10-11

1.         בפני ערעור לפי סע' 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר מיום 27.6.11 אשר קבעה, כי המערער, אשר לו 58% נכות כללית (40% בגין מחלת בכצ'ט לפי סע' 3(ד)ו-30% בגין ליקוי ראיה), לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.         הועדה דנה בעניינו של המערער מכוח פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 11.4.11 אשר הורה לה לשוב ולדון בעניינו של המערער.

            פסק הדין הורה לוועדה להתייחס ליישום פריט 3(ד) שנעשה בקשר לנכותו הכללית של המערער ולהשלכה על קביעת כושר עבודתו ולקבוע, האם איבד יותר מ-50% מכושר עבודתו, תוך שהועדה תנמק ותפרט את קביעתה גם ביחס לפריט ליקוי 3(ד).

במסגרת זו הורה בית הדין לוועדה להתייחס לשאלה, כיצד קביעתה לפיה אין מדובר בנכה שאיבד 50% מכושרו להשתכר מתיישבת עם שיעור הנכות של המערער בנכות כללית בהתאם לפריט 3(ד).

3.         סעיף 3(ד) לתקנות קובע נכות בגין מחלות הבלוטות להפרשה פנימית כאשר קיימות הפרעות בפעילות עם סימנים קליניים ברורים וכאשר "קיימים סימנים קליניים ומעבדתיים המעידים על הפרעה בינונית, כושר העבודה מוגבל בצורה בולטת".

4.         הועדה נימקה את החלטתה, כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו כדלקמן:

"הועדה חזרה ודנה בתיק בעקבות החלטת בית הדין הארצי לעבודה שביקש שהוועדה תתייחס מפורשות לסע' האיבחון 3(ד). לשונו של סעיף זה היתה ידועה היטב לחברי הוועדה בעת שנתנה את החלטתה המפורטת ב-21.5.08 והכוונה המפורשת היא שהוועדה היתה ערה לכך לכתוב "כושר העבודה מוגבל בצורה בולטת". הוועדה לקחה עובדה זו בחשבון בעת שקבעה שהמערער אינו כשיר לעבודות פיזיות אלא לעבוד בעבודות שאינן דורשות ראיה דו עיינית בישיבה ועמידה לסרוגין ללא מאמץ פיזי ובכך ענתה במלואו לכתוב בסעיף 3(ד). גם בעיון חוזר מאחר שהוועדה חזרה ונתנה דעתה לסעיף לקוי זה ובהתחשב בהילכת מוהרה לא ראתה הוועדה מקום לשנות את קביעתה".

עיקר טענות המערער

5.         לטענת המערער, קביעת נכותו הרפואית על פי סעיף הכולל בחובו קיומה של הפרעה והגבלה בכושר העבודה משקפת חזקה כי קיימת פגיעה בשיעור זהה לעניין אי הכושר.

נוסף על כך, למערער 30% נכות גם בגין ליקוי הראיה. לפיכך, קביעת הועדה כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו, אינה משקפת את הנכות והפגיעה בכושר העבודה, והינה פגומה.

6.         עוד טוען המערער, כי נפל פגם בכך שפרוטוקול הועדה מיום 27.4.07 עמד בפני הועדה לאחר שבפס"ד קודם מיום 11.2.08 נקבע שפרוטוקול זה לא יעמוד בפניה.

עיקר טענות המשיב

7.         לטענת המשיב, יש להבחין בין קביעת הנכות הרפואית והנכות התפקודית לעניין אי כושר.

לטענת המשיב, הועדה מילאה אחר פסק הדין, הסבירה כי סעיף הליקוי מדבר על נכות המגבילה כושר העבודה מבחינה פיזית אולם התובע מסוגל לעבוד בישיבה ועמידה לסירוגין ללא מאמץ פיזי וכן בעבודות שאינן דורשות ראייה דו עינית.

לטענתו, לא נפל פגם בהחלטת הועדה אשר פעלה כמצוות פסה"ד ונימקה והסבירה החלטתה.

8.         עוד טוען המשיב, כי בפסק הדין אשר החזיר עניינו של המערער לוועדה לא הייתה כל הוראה כי פרוטוקול יום 27.4.07 לא יעמוד בפניה ומכל מקום, הועדה רק נדרשה להסביר החלטתה הקודמת.

הכרעה

9.         קביעת שיעור הנכות הרפואית, אפילו מורכבת היא מקביעה באשר להגבלת כושר העבודה, אינה מחייבת קביעת אובדן כושר בשיעור זהה ע"י ועדת אי הכושר.

            הנכון, כי כאשר סעיף הנכות כולל בחובו התייחסות למידת ההפרעה התפקודית בכושר העבודה, תידרש מועדת אי הכושר הנמקה ברורה ומוצדקת לקביעתה אחוזי אי כושר בשיעור שונה.