פסק-דין בתיק ב"ל 2320-08

1.         השאלה הדרושה להכרעתנו בהליך זה הינה האם יש להכיר בתביעת מר פרומקיס בן ציון (להלן- התובע) להכרה בליקוי בשמיעתו והטנטון באוזניו כפגיעה בעבודה .

2.         הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלות הרלבנטיות לתביעה.

3.         בתיק זה מונה ד"ר בייזר מיכאל לשמש מומחה - יועץ רפואי (להלן- המומחה) לשם מתן חוות דעת רפואית.

4.                  העובדות הדרושות אשר הועברו  למומחה:

א.         התובע הוא יליד שנת 1943, עובד בתעשיה האווירית בלוד החל משנת 1968.

ב.         במועדים הרלוונטיים עבד התובע כמבקר איכות וביום 13.11.06 במסגרת תפקידו היה עליו ללוות צוות מחו"ל שהגיע לסיור לימודי במפעל, זאת לצורך ביצוע פרויקט בארה"ב עליו היה אמור להיות ממונה.

ג.          בשלב מסוים כשהסתובבו במחלקת הייצור, הפעיל לפתע אחד העובדים אקדח אוויר מצידו הימני של התובע (במרחק של כ- 8 מטר ממנו), באופן שגרם לרעש עצום (שנמשך בין מס' שניות ל - 45 שניות) .

ד.         זמן קצר לאחר מכן חש התובע שאוזנו הימנית סתומה, והחל מאותו מועד נפגעה באופן קשה , שמיעתו באוזן זו, והוא החל לסבול מצפצוף קבוע באוזן הנ"ל.

ה.         במועד הפגיעה היה התובע ללא אטמי אוזניים.

5.         השאלות שהועברו למומחה:

א.         מהי המחלה ממנה סובל התובע? האם סובל התובע מירידה בשמיעה ובאיזו           מידה? האם סובל התובע מטנטון ובאיזו מידה?

ב.         האם יש קשר סיבתי בין החשיפה לרעש אליה נחשף התובע ביום 13.11.06 במסגרת תפקידו לבין הפגיעה בשמיעת התובע והטנטון?

ג.          במידה והתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם השפעת העבודה על הפגיעה בשמיעה והטנטון פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב רפואי קונסטיטוציונלי?

6.         אלה תשובות המומחה בהתאמה:

"ו.        למר פרומקיס היתה, לפני האירוע שהוא נשוא המשפט , ירידת שמיעה תחושתית- עצבית בינונית באוזן ימין עם סף שמיעה לדיבור ( SRT) של 30 דציבל ו"שנץ" ב- 4000 הרץ. באוזן שמאל היתה ירידת שמיעה תחושתית - עצבית קלה בתדירויות שמעל 3000         הרץ עם סף שמיעה לדיבור ( SRT) של 15 דציבל ו"שנץ" קל ב- 4000 הרץ . כל זאת נכון עד בדיקת השמיעה של ה- 23.11.2006 , קרי 10 ימים לאחר הארוע הנ"ל. בבדיקת השמיעה  שבוצעה בתאריך זה אין שינוי בשמיעת אוזן שמאל אך הופיע שינוי לרעה , ניכר בשמיעת אוזן ימין. באוזן זאת יש ירידת שמיעה תחושתית - עצבית בינונית חמורה. סף השמיעה לדיבור ( SRT) באוזן זאזת היה, כזכור 30 דציבל וירד ל 50 דציבל. התובע סובל מטינטון ואולם תלונה על טינטון מוזכרת כבר בסיפא של בדיקת השמיעה מן ה 20.2.2004.

ז.         לגרסתי, יש קשר בין הפגיעה בשמיעה של מר פרומקיס לבין החשיפה לרעש , שהוגדר ע"י כב' השופטת צדיק "רעש עצום" , אליו נחשף ב - 13.11.06 . "למזלו" של התובע יש באסופת המסמכים הרפואיים שנשלחו אלי בדיקת שמיעה מן ה 7.8.06 , כלומר 13 שבועות לפני האירוע הטראומטי ובדיקת שמיעה שבוצעה 10 ימים לאחר האירוע הטראומטי. בין שתי הבדיקות יש הבדל ברור בשמיעה לרעת אוזן ימין . והיה אם ישאל השואל מדוע התעכבה בדיקת השמיעה כ- 10 ימים לאחר הארוע - בא ביקורו של התובע אצל ד"ר סמולקין ב 30.11.06 ובו מתוארת השתלשלות העניינים לאחר האירוע : ביום האירוע ביקור אצל א.א.ג - קבל טיפול. ב- 16.11.06 שוב ביקור אצל א.א.ג שהפנה לבדיקת שמיעה ותוך שבוע בוצעה בדיקת השמיעה הנ"ל שהדגימה את ירידת השמיעה . לאור השתלשלות העניינים אין כאן שיהוי בבקשת העזרה הרפואית ואפילו לא של יום אחד. כל זאת בהתחשב בחשיפה "לרעש עצום" כאמור, והנזק שרעש כזה עלול לגרום לשמיעה- גורם לי להחליט כי יש קשר בין האירוע לבין ירידת השמיעה.

ח.         באשר לטינטון כבר עניתי לעיל בסיפא לתשובה א' . באשר למצב הרפואי הקונסטיטוציונלי שהוא, לפני הארוע, נזק שמיעתי מושרה רעש דו צדדי לא סימטרי, הרי לדעתי השפעת האירוע בעבודה על השמיעה (שהיתה לקויה כבר קודם) היא ההשפעה המכריעה".

7.         הנתבע הגיש שתי בקשות להפניית שאלות הבהרה, שתי הבקשות נדחו בהחלטות מנומקות מיום 9.1.11 ומיום 10.3.11.

טענות התובע כעולה מסיכומיו: