פסק-דין בתיק ב"ל 22551-03-12

1.         הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 22.12.11 הותירה את דרגת נכותו של המערער בשיעור של 5% בגין פגיעה מיום 31.12.99.

2.         הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 40490-06-11 מיום 22.2.11 בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר תתייחס למכתביו הרפואיים של ד"ר טד מילר מיום 11.1.10 ומיום 14.9.10.

3.         המערער טוען כי הוועדה לא התייחסה התייחסות עניינית לטענתו של ד"ר מילר שהחשיפה לאסבסט גרמה למחלה החסימתית, המערער טוען כי ד"ר מילר כתב כי מצבו הריאתי הלך והחמיר בשנים האחרונות. לטענתו הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין משלא התייחסה לכל מבחני תפקודי הריאה שעמדו בפני הוועדה מדרג ראשון אלא הסתמכה רק על הבדיקה השישית מיום 15.3.11. וכן טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה עניינית לטענתו של ד"ר מילר שהחשיפה לאסבסט גרמה למחלה חסימתית אצל החולה ולספרות שתמכה בדעה זו. המערער מבקש לאפשר לד"ר מילר להתייצב בפני הוועדה.

4.         המשיב טוען כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין: הוועדה נשוא הערעור נדרשה להתייחס לשני מכתביו של ד"ר טד מילר מיום 10.01.10 ומיום 14.9.10, הוועדה פירטה את ממצאיו וקביעותיו של ד"ר מילר כפי שעולים משני המכתבים וקבעה בסופו של דבר כי המחלה החסימתית בדרכי הנשימה היא לא נגרמה על ידי עבודתו של המערער ולכן אינה מחלת מקצוע. מדובר בקביעה רפואית שאין מקום להתערב בה.

5.      הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 22.12.11 וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 26.9.11, אשר ביקש להתייחס למכתביו הרפואיים של ד"ר מילר מיום: 11.1.10 + 14.9.10.

ד"ר מילר טוען במכתבו מיום 17.01.10 שהפלאקים הפלאורלים שהוכרו ע"י המוסד קשורים לחשיפה לאסבסט כמחלת מקצוע, גורמים להפרעה רסטרקטיבית הולכת וגוברת. בנוסף טען שבהפרעה החסימתית שהחמירה למרות הפסקת העישון "קשורה לפי הספרות לחשיפה לאסבסט". הוא מעריך את נכותו בגין "המחלה המשולבת" ב-40% לפי סעיף 5(1)ג. במכתב נוסף מיום 14.9.10 לאחר ישיבת הוועדה מדרג I ד"ר מילר מערער על הערכת הוועדה באשר . . . הממצאים בבדיקות תפקוד הריאות וטוען שאין לו בהן דרגת מחלה רסטרקטיבית ורק ע"י ספרומטריה אלא ע"י מדידת נפחם ריאתיים דבר שלא נעשה ע"י התובע, למרות שלא נתבקש בפס"ד הוועדה עיינה גם בחוו"ד של ד"ר שפירה מיום 13.4.11 לדעתו המערער סובל ממלחת ריאות חסימתית על רקע חשיפתו בעבודה בשל אבק מזיק מחשיפתו לאבסטס.

להלן התייחסות הוועדה לשלושת המסמכים הרפואיים הנ"ל.

1.         בחוו"ד פרופ' עמיחי רובין מיום 8.3.00 אשר הוכנה לבקשת המלל לבחינת בין תלונותיו הנישמתיות לחשיפתו לאסבסט, במהלך עבודתו הוא קובע שקיימים פלאקים פלאורלים עדינים שהינם על רקע החשיפה לאסבסט בעבודתו ללא אזבסטוזיס דהיינו הפלקים אינם מהווים מחלה אלא סימן לחשיפה ואינם גורמים להפרעה"

בתפקוד הנשימתי, כלומר הפרעה רסטרקטיבית, כמו המקרה של המערער ליתר בטחון, ממליץ פרופ' רובין להפנותו לבדיקת תפקודי נשימה מלאים, כולל נפלים ודפוזיה.

כפי שצוין בפרוטוקול ישיבת וועדת הערר מיום 14.04.11 בדיקת תפקוד הריאות מיום 15.3.11 הדגימה ע"פ פענוח של ד"ר פתין, מנהל מכון הריאות באסה"ר נפחי ריאה בגבול התקין, דפוזיה של סט תקינה. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם קביעתו של פרופ' רובין שאין לייחוס נכות ריאתית לממצא של פלאקים פלאורלים.

2.         באשר למחלה החסימתית בדרכי הנשימה, קובע פרופ' רובין שלא נגרמה ע"י עבודתו ולכן איננה מחלת מקצוע. אי לכך הוועדה אינה מוצאת לנכון להיכנס לדון בכל הקשור להפרעת ריאות חסימתית וחומרתה.

לסיכום: הוועדה חוזרת ומאשרת את קביעתה מיום 14.4.11 וקובעת כי בגין מחלת מקצוע (חשיפה לאבסטס) נכותו בשיעור 5% לפי סעיף 8(1) א-ב מותאם. "

דיון בהפעלת תקנה 15: "הנכות המוכרת כמחלת מקצוע - דהיינו הכבדים פלאורליים שלעצמם אין בהם בכדי למנוע ממנו לחזור למעגל העבודה, לפיכך אין מקום להפעלת תקנה 15."

6.         ד"ר טד מילר כתב במכתבו מיום 14.9.10 :

            "1. מעיון בפרוטוקול נמצא כי הועדה לא התייחסה למכתבי אשר הוגש ביום 17.1.10 יחד עם התביעה להחמרת מצב.

            2. הוועדה התייחסת רק לבדיקת תפקודי ריאה מיום 2/08 למרות שהחולה ביצע 3 בדיקות נוספות שכולן הצביעו על החמרה נוספת כפי שצוין בטבלה במכתבי.

3. לא התייחסו בכלל לתלונות של קצר נשימה שמהווים פגיעה משמעותית בתפקודו קרדיו פולמנאלית ולכן ראוי להתייחס לדרגת כשר קרדיו - פלומנאלית לפי סולם NYHA , לגבי מידת ההפרה בתפקודי ריאה, הירידה בתפקודו מהבדיקה מתאריך 18.7.07 עד לבדיקה של יום 3.2.08 שעמדה בפני הוועדה הוגדרה ע"י הוועדה כירידה קלה בזמן שזה === ירידה משמעותית יותר. ועוד, מאז יש ירידה נוספת שגם היא משמעותית.

4. לפי מיטב הבנתי הנתמכת מהנחיות לפענוח בדיקות תפקודי ריאה המצ"ב, אין לאבחן דרגת מחלה רסטרקטי בית רק ע"י ספירומטריה, אלא ע"י מדידת נפחים ריאתיים - דבר שלא נעשה אצל החולה.