פסק-דין בתיק ב"ל 22231-01-11

1.      לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.12.2010, אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של המערער אשר הוכר ע"י פקיד התביעות לבין הפגיעה בעבודה (להלן: הוועדה).

העובדות

2.      המערער, יליד 1955.

3.      ביום 14.6.2010 הכיר פקיד התביעות בליקוי השמיעה של המערער כפגיעה בעבודה מיום 1.1.2010 (נספח א' לסיכומי המערער).

4.      ביום 15.8.2010 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון בעניינו של המערער וקבעה כך (נספח ב' לסיכומי המערער):

"בדיקה אוטוסקופית תקינה. הנ"ל סובל ממחלת סוכרת וממחלת עודף שומנים בדם אשר התגלתה בשנת 2009. הנ"ל טוען לירידה בשמיעה. בדיקות שמיעה מ-2/2/10 ירידה בשמיעה מעורבת קלה מאוד בתחום הדיבור עם מרווח אוויר עצם קל. ממוצע כ-25 דציבל. בדיקת שמיעה מ- 22/4/10 חל שיפור קל בשמיעת S.R.T כשהממוצע בשתי האוזניים עומד על 20 דציבל. בדיקה שהנ"ל הביא בתאריך הועדה 3/8/10 S.R.T בשמיעת עצם בימין 20 ובשמ' 25. יש לקחת בחשבון את תחלואיו ואת גילו הביולוגי. כמו-כן למרות שלפני 15 שנים עבד ברעש אולם שבע שנים אחרונות לא נמצא בסביבה רועשת ואין לנו בדיקה מלפני 15 שנים שאכן נגרם לו נזק שמיעתי עקב עבודתו ברעש. לכן עלינו להסתמך על הנתונים הקיימים ובמיוחד שתביעתו התקבלה רק ב-1.1.10 ומכיוון ששבע שנים אחרונות לא היה חשוף לרעש. אי לכך אין קשר סיבתי בין הירידה הקלה מאוד בשמיעה שיש לו ובין הסיבות לכך" .

לסיכום דחתה הועדה את תביעת המערער וקבעה "אין נכות מבחינת א.א.ג ואין קש"ס לירידה בשמיעה" .

5.      המערער הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון. ביום 2.12.2010 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את המערער ובא כוחו וכך קבעה:

"החל מ-2002 למעשה אינו חשוף לרעש. ההחמרה בשמיעה לפי דברי המערער חלה בתקופה בה לא היה חשוף לרעש. הליקוי בשמיעה שנראה בבדיקות שנראה (כך במקור) החל בבדיקות ב-2010 אינו קשור לחשיפה לרעש במקום העבודה אלא למחלות הרקע מהן סובל: סכרת, עודף שומנים בדם ועישון. יש לציין שהגשת התביעה הייתה בסמוך לביצוע בדיקת השמיעה הראשונה".

לסיכום קבעה הוועדה כי היא "מאשרת את החלטת הועדה מהדרג הראשון. אין נכות, הירידה הקלה בשמיעה איננה תוצאת החשיפה לרעש" .

6.      על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

7.      המערער טען כי הועסק כמבלטן שנים רבות בחלקן עבד ברעש מחריש אוזניים. עוד נטען כי הוועדה טעתה בקביעה כי בשבע השנים האחרונות לא היה המערער חשוף לרעש, שכן כל העת נותר חשוף לרעש אם כי בעוצמה פחותה. המערער הוסיף וטען כי הירידה בשמיעה אובחנה כבר לפני זמן רב אלא שרק לאחרונה החלה להיות משמעותית.

עוד נטען כי הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לפגיעה בעבודה מסורה לפקיד התביעות וכי תפקיד הוועדה הוא לקבוע את שיעור הנכות הרפואית כתוצאה מאותה פגיעה. לטענת המערער במקרה דנן חרגה הוועדה מסמכותה בכך שקבעה כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין תאונת העבודה בניגוד לקביעת פקיד התביעות.

8.      מנגד טען המשיב כי לוועדה סמכות לשלול את הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין הפגיעה בעבודה. המשיב טען כי יש לשוב ולבחון את הלכת ביטרן (עב"ל (ארצי) 472/07 ביטרן - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 18.1.2009)) לפיה אין וועדה רפואית יכולה לבטל הכרה של פקיד תביעות בקשר שבין ליקוי השמיעה של מבוטח לבין עבודתו נוכח פסקי דין מאוחרים יותר של בית הדין הארצי בהם נקבע כי לוועדה סמכות לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה (בר"ע (ארצי) 28457-02-11 מרציאנו - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 29.5.2011); עב"ל (ארצי) 755/07 דדוש - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 2.2.2009)). המשיב טען כי יש להבחין בין סמכויות פקיד התביעות לבין סמכויות הוועדה הרפואית באשר לגמלת קצרת טווח לגמלת ארוכת טווח. שכן פקיד התביעות קובע אם אירוע מסוים הוא בבחינת פגיעה בעבודה ובהחלטתו זו יכול להעניק זכאות לגמלת קצרת מועד - דמי פגיעה וכן "כרטיס כניסה" להליך של וועדה רפואית. לעומת זאת כאשר מתכנסת וועדה רפואית, אשר לה הידע הרפואי המתאים לבחון זכאות לגמלה ארוכת טווח, בסמכותה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה בהתאם לסעיף 118 לתקנות. המשיב אף הפנה לפסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית הדין הארצי בעניין סואעד (עב"ל 19817-08-11 סועאד - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 27.3.2012)).

הכרעה

9.      אקדים את המאוחר ואציין לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

התשתית המשפטית

10.  סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 שעניינו ליקוי שמיעה קובע כדלקמן: