1. תביעת התובע לקבלת קצבת נכות כללית, נדחתה במכתב מתאריך 11.10.09, וזאת בתחולה מ-1.5.09 בנימוק, כי התובע אינו בגדר "נכה" כמשמעותו בחוק, שכן הכנסותיו מעבודה עלו בתקופה מ-1.5.09 על 25% מהשכר הממוצע במשק, ולא חל צמצום של 50%, לפחות, בהכנסותיו.
במכתב הנתבע גם צוין, כי תשלח לתובע הודעה על גובה החוב שנוצר לו, עקב קבלת קצבת נכות כללית, בחודשים 5/09 ועד 8/09, וכן הוספה הערה, כי:
"גם עפ"י תיקון חוק לרון, אינך זכאי לקצבה".
כנגד החלטה זו, הגיש התובע את התביעה שלפנינו, ובכתב התביעה טען, כי לאור אחוזי הנכות ודרגת אי הכושר שנקבעו לו, הוא פנה לפקידת השיקום שהסבירה לו, שבתאריך 1.8.09 עומד להיכנס לתוקפו תיקון לחוק הביטוח הלאומי בעניין נכות כללית המכונה "חוק לרון", ושעל פיו התובע יוכל לעבוד ולהשתכר סכום מסוים, מבלי שתישלל ממנו קצבת הנכות הכללית.
לטענת התובע, הוא התקשר למוקד טלפוני ושם נמסר לו, מספר פעמים, כל פעם ע"י פקידה אחרת במוקד, כי הוא יכול להשתכר עד 4,500 ש"ח נטו, מבלי שהדבר יפגע בזכותו לקבלת קצבת נכות כללית.
התובע הוסיף וטען, כי החל לעבוד בחודש 5/09, אולם לאחר מכן נאמר לו, שהשתכר יותר מידי, וכאשר התקשר פעם נוספת למוקד הטלפוני נאמר לו, בסופו של דבר, שיפנה עם התלושים שלו לסניף המוסד לביטוח לאומי הקרוב למקום מגוריו, על מנת שהעניין יבדק לעומק, וכי הם מתנצלים אם ההסבר שנתנו לו לא היה נכון.
2. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, הבהיר מהי הגדרת "נכה", בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן -
"החוק"), פירט את אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובע ואת דרגות אי הכושר שנקבעו לו, וכן צירף פירוט מחישוב הכנסותיו של התובע וחישוב הצמצום בהכנסה לעניין הגדרת "נכה".
הנתבע הדגיש, כי תיקון החוק המכונה "חוק לרון", נכנס לתוקפו רק ב-1.8.09, אולם גם על-פיו, אין התובע זכאי לקצבת נכות כללית, שכן רף ההכנסה המקסימאלי לפי התיקון, הינו 3,568 ש"ח, בעוד התובע השתכר בפועל סך של 4,808 ש"ח.
הנתבע צירף תעודת עובד ציבור לכתב ההגנה, המסבירה את אופן היווצרות חובו של התובע וציין, כי בנוסף לשכר החודשי מקבל התובע פנסיה מהמשטרה, ולפי מדיניות הנתבע יש לגבות את החוב.
העובדות הרלוונטיות לענייננו
:
3. בעיקרו של דבר, התשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
התובע הגיש תביעה לקבלת קצבת נכות כללית בתאריך 19.2.09.
בטופס התביעה ציין התובע, כי הפסיק לעבוד ב-22.1.09, עקב ניתוח מעקפים שעבר.
התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי חתם בטופס התביעה על הצהרה לפיה, הוא מתחייב להודיע על כל שינוי רלוונטי שיחול בבריאותו או בהשתכרותו (עיין עמ' 9, ש' 17-18 לפרוטוקול).
רופא מוסמך קבע לתובע 60% נכות רפואית יציבה בתחולה מ-1.5.09.
לא הוגש ערעור על אחוזי הנכות הרפואיים.
4. לתובע נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 75% לתקופה מ-22.1.09 ועד 30.4.09, ולאחר מכן נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 60% לתקופה מ-1.5.09 ועד 30.4.11.
בתעודת עובד הציבור צוין, כי לתובע נקבעה דרגת אי כושר זמנית על מנת לבחון, פעם נוספת, את כושרו לעבוד בחלוף שנתיים.
5. על יסוד אחוזי הנכות הרפואיים, ודרגת אי כושר, ולאור הצהרת התובע בתביעה שהגיש, כי החל מ-22.1.09 אינו עובד, החל התובע לקבל קצבת נכות כללית מ-1.5.09 בשיעור של 60% בסך של 1,873 ש"ח.