פתיח ורקע עובדתי
1. עניינה של תביעה זו בהחלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד), מיום 27.5.10, להפסיק את התשלום שקיבלה התובעת מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב - 1972 (להלן -
החוק), החל מיום 1.6.10 (להלן -
ההחלטה).
ההחלטה המקורית על הפסקת התשלום התקבלה בשל טענת המוסד לחוסר שיתוף פעולה, אך לאחר הגשת התביעה נבדקה הזכאות לגופה - ונשללה בשל גובה הכנסותיה של התובעת.
המחלוקת היחידה הינה לפיכך זכאות התובעת מכוח החוק בהתחשב בהכנסותיה.
2. התובעת, גב' נטלי (נטליה) קנטור (אזרזר), הינה אם חד הורית לארבעה ילדים קטינים. דמי המזונות שבמחלוקת מתייחסים לבתה הבכורה, בעבורה קיבלה התובעת תשלום חודשי מהמוסד מכוח החוק, ברציפות החל מחודש מאי 1999.
3. התובעת העידה כי במהלך נישואיה השניים נקלעה לחובות כבדים (בסדר גודל של כ - 250,000 ש"ח), והינה חבה כספים רבים לבנק ולאנשים פרטיים. התובעת צירפה אישורים מבנק דיסקונט על הלוואות שנטלה ממנו, וכן אישורים רבים על תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדה. לטענתה, ההפקדות החודשיות המבוצעות בחשבונה - של מזומן והמחאות - הן עזרה של משפחה וחברים לצורך פירעון חובותיה, כאשר "
נותנים לי את הכסף כהלוואה שאצטרך להחזיר אותה" (עמ' 4 לפרוטוקול). לדבריה, "
עשיתי הפרדה בין הכסף השוטף לבין הכסף שאיתו אני אמורה להחזיר את החובות" (עמ' 5), ולכן הפקידה סכומים אלה בחשבונה, כאשר "
רציתי לאסוף את כל הסכום, לספור כמה יש חייבים בחוץ וכמה בבנק ואז במכה שיבואו איתי להסדר" (שם).
4. אביה של התובעת, מר יבגני קנטור, העיד מטעמה וציין כי נתן לבתו שתי המחאות, בסך של 8,200 ש"ח ובסך של 8,500 ש"ח (ת/1 ו - ת/2) על מנת שתחזיר את חובותיה, "
והיא אמרה שא"כ היא תחזיר לי לאט לאט..." (עמ' 6 לפרוטוקול). פרט לכך היה מסייע לה במזומן, בסכומים של 200 - 500 ש"ח בכל פעם.
5. לפי המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, ההפקדות לחשבונה של התובעת הינם בסכומים כדלקמן: ספטמבר 2009 - 2,100 ש"ח; אוקטובר 2009 - 7,920 ש"ח; דצמבר 2009 - 4,300 ש"ח; ינואר 2010 - 4,850 ש"ח; פברואר 2010 - 6,433 ש"ח; יוני 2010 - 6,390 ש"ח; יולי 2010 - 12,100 ש"ח; אוגוסט 2010 - 8,700 ש"ח; ספטמבר 2010 - 8,500 ש"ח; אוקטובר 2010 - 7,800 ש"ח; נובמבר 2010 - 2,500 ש"ח. מלבד בהתייחס לשתי ההמחאות שניתנו לה על ידי אביה, התובעת לא סיפקה אסמכתא לשאר ההפקדות, והסתפקה בטענה כוללנית בדבר סיוע לפירעון חובותיה אשר התקבל כהלוואות מבני משפחה וחברים. עוד טענה כי חלק מהסכומים שהופקדו על ידה בחשבון (באמצעות מזומן והמחאות) מקורם בהלוואות שלקחה מהבנק.
דיון והכרעה
6. על תכלית החוק נאמרו, בפסיקת בית הדין הארצי, הדברים הבאים:
"מתוקף הדין האישי ומכוח הדין הכללי של חוק המזונות, חלה על הורי הקטין החובה הגרעינית הראשונית לסיפוק מזונותיו. כאשר "החייב במזונות נמצא בכלא, ברח מהארץ או נמנע מלשלם" או בהעדר תמיכה כלכלית של החייב בזוכה, ייעשה תשלום דמי המזונות לזכאים על ידי המדינה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי בתשלום "גמלת קיום מחליפת החיוב על פי פסק הדין למזונות". בדרך זו ובמסגרת הוראותיו של חוק המזונות (הבטחת תשלום) ותקנותיו, באה לידי ביטוי מחויבותה השניונית של המדינה "להבטיח אמצעי מחיה לאשה ולילדים שזכו בפסק-דין למזונות" כאשר ההורה שבחזקתו נמצא הקטין, אינו יכול לכלכל את הקטין באופן המבטיח לו קיום שוטף וההורה האחר - החייב אינו משלם לקטין מזונותיו" (עב"ל 592/07 המוסד לביטוח לאומי - גאיה עאסי, מיום 1.6.09).
ובמקום נוסף:
"ההסדר הקבוע בחוק נועד לאפשר לכל אישה אשר בעלה מפר את התחייבותו המעוגנת בפסק דין מוסמך לתשלום מזונות ילדיו, לפנות למוסד ביטוח לאומי בבקשה לתשלום חודשי במקום לנקוט הליכי הוצאה לפועל. הדבר עולה מדברי ההסבר להצעת החוק...
נקודת המוצא לתשלום המזונות הוא סכום המזונות כפי שנפסק בפסק המזונות, בכפוף לתקרה הקבועה בתקנות. שיעור התשלום שנקבע בתקנות תואם היום את השיעור המוגדל שבתוספת התקנות לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (תקנה 4 לתקנות המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ג-1973). בכך ביקש המחוקק להבטיח לאישה ולזכאים האחרים למזונות, תשלום מזונות מאוצר המדינה, כדי להבטיח לציבור הזכאים למזונות קיום מינימלי ברמה מסוימת, בין השאר תוך התחשבות במגבלות ואילוצים תקציביים" (עב"ל 23/03
המוסד לביטוח לאומי - חנה סויסה, מיום 2.3.05).
7. בהתאם לאמור, קובע סעיף 3 לחוק כי "
שיעורי התשלום הם כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות או בתקנות, הכול לפי השיעור הקטן יותר". תקנה 6(א) לתקנות המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ג - 1972, שעניינה "תשלום לזוכה שיש לו הכנסה", קובעת כי "
בתקנה זו, "הכנסה" - הכנסה המחושבת לפי סעיפים 9, 10 ו-12 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980". תקנה 6(ב) ממשיכה וקובעת כי "
התשלום לזוכה שיש לו הכנסה יהיה בסכום השווה להפרש שבין שיעור התשלום החל לגביו לפי תקנה 4 לולא ההכנסה, לבין ההכנסה".
8. השאלה בה עלי לדון הינה, לפיכך, האם ההפקדות החודשיות אשר בוצעו לחשבונה של התובעת מהוות "הכנסה" שיש לקחתה בחשבון לצורך חישוב זכאותה לתשלום מכוח החוק. הגדרת "הכנסה" לצורך כך הינה כמפורט בחוק הבטחת הכנסה, ובהתאם - עלינו להתחשב גם בפסיקה הרלוונטית לחוק זה. בהתאם לפסיקה זו (עב"ל 618/08
דנה אורן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.1.11; עב"ל 258/09
מוניקה ספליארסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.12.11) - סכום כספי הניתן באופן סדיר וקבוע, גם אם ניתן כסיוע על ידי חברים ובני משפחה, ראוי להיחשב כהכנסה.
ב"כ המוסד הגישה את ההנחיות הפנימיות של המוסד בעניין זה, לפיהן תמיכה כספית תחשב כ"הכנסה" כאשר היא נמשכת 6 חודשים רצופים או 6 חודשים מתוך 9 חודשים, וסך התמיכה מעל 17% מהשכר הממוצע במשק למשפחה (1,348 ש"ח). לפי ההנחיות הפנימיות, תמיכה
לא תיחשב כ"הכנסה" כאשר הופקדה בסמוך להגשת התביעה ועד להחלטה בתביעה, "
מאחר וסביר שמדובר בסיוע למי שלא היה מקורות קיום"; כאשר מדובר ב"
סיוע שהוא גמ"ח (גמילות חסדים) על בסיס הלוואה"; וכן כאשר מדובר בתמיכה מזדמנת בסכום צנוע (פחות מ - 17% מהשכר הממוצע במשק). בעניין שלפנינו, מסרב המוסד להכיר בהפקדות החודשיות כ"גמילות חסדים על בסיס הלוואה" שכן התובעת לא הוכיחה כי החזירה, או אמורה הייתה להחזיר, את ההפקדות האמורות (מלבד החזר ההלוואה לבנק).
9. בהתחשב בסכומי ההפקדות שבוצעו לחשבונה של התובעת כמפורט בסעיף 5 לעיל, שוכנעתי כי מדובר בתמיכה
קבועה, מתמשכת ושוטפת, בסכומים גבוהים יחסית, המהווה "הכנסה" שיש להתחשב בה בהתאם להלכה הפסוקה. התובעת אמנם טענה כי מדובר בהלוואות שעליה להשיב, אך לא הוכיחה זאת בכל דרך - למעט באמצעות עדות אביה אשר התייחס לשתי הפקדות בלבד.
הנטל היה על התובעת, להוכיח כי אין מדובר ב"הכנסה" שיש להתחשב בה, ובנטל זה לא עמדה.
10.
סוף דבר
- לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת הנתבע בדבר הפסקת התשלום לתובעת מכוח החוק, בהתחשב בהכנסתה. התביעה נדחית לפיכך. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.