פסק-דין בתיק ב"ל 15407-11-11

1.         עניינו של תיק זה בטענת התובע כי יש להכיר בפגיעה בירכו הימנית כפגיעה בעבודה, מכוח עילת המיקרוטראומה.

2.         בהסכמת הצדדים, מונה מומחה רפואי - ד"ר אסא לב-אל - על סמך העובדות המוסכמות הבאות:

א.         התובע עבד כנהג מונית משך כ - 12 שנה, מאז שנת 1998 ועד ליום 1.1.2011.

ב.         במהלך כל תקופת עבודתו, עבד התובע 6 ימים בשבוע. בימים א' - ה' עבד 11 שעות כל יום, וביום ו' עבד כ - 6 שעות.

ג.          לצורך ביצוע פעולות האצה והאטה היה התובע לוחץ ומרפה, במשך מאות פעמים במשמרת, על דוושת הגז והבלם באמצעות רגל ימין. פעולה זו בוצעה על ידו, כאמור, מאות פעמים במשמרת באמצעות רגל ימין.

ד.         לצורך ביצוע פעולות ההאצה והבלימה האמורות היה התובע מפעיל את כל רגל ימין, מאזור האגן ועד לקצה כף הרגל.

ה.         התובע אובחן כסובל מ - AVN בירך ימין.

3.         חוות דעתו של ד"ר לב-אל, מיום 9.4.12, הייתה כדלקמן:

"נכון להיום לוקה התובע במספר לקויות של מערכת השלד והשרירים, ואלו הן: כאב גב תחתון, כאב והגבלת תנועה בקרסול שמאל, קיצור של גף שמאל תחתון, תסמונת שרוול המסובבים בכתף ימין, כאב בקדמת כף רגל ימין ונמק עצם של ראש עצם הירך הימנית ( AVN ).

מסעיף 2(ה) בהחלטת בית המשפט אני למד כי השאלה מתייחסת למחלה אחת הלא היא נמק רקמת העצם של ראש עצם הירך הימני. הסיבה השכיחה ביותר לאירוע כזה הנה שבר של צוואר עצם הירך. לבד מכך המחלה מופיעה בשכיחות יתר בקרב צוללנים, בקרב אלכוהוליקנים, בקרב מטופלים טיפול ממושך בסטרואידים ובקרב מטופלים הסובלים ממחלות דם כמו אנמיה חרמשית ותלסמיה. עישון כבד נחשב גם הוא כגורם סיכון.

אין כל קשר סיבתי בין עבודת התובע כמפורט בהחלטת בית המשפט לבין מחלתו. תנאי עבודתו של התובע לא השפיעו כלל על מחלתו".

4.         הצדדים בחרו שלא להפנות למומחה שאלות הבהרה כלשהן.

5.         ב"כ התובע בסיכומיו טען כי ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי הינה בסמכות בית הדין, ולא בסמכות המומחה. לפיכך, לגישתו, גם אם המומחה סבר שאין קשר סיבתי - על בית הדין לקבוע אחרת, על פי הגיונם של דברים, שכן לחיצה מאות פעמים ביום על דוושות הגז והבלם באמצעות רגל ימין בהכרח גורמת נזק רפואי בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

6.         ב"כ הנתבע בסיכומיה ביקשה לדחות את התביעה, על בסיס חוות דעתו של המומחה.

7.         לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה.

8.         אמנם, חוות דעתו של המומחה אינה בבחינת סוף פסוק, וההכרעה אם מדובר בפגיעה בעבודה הינה הכרעה משפטית שעל בית הדין לקבלה. עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין יטה לסמוך על חוות דעת המומחה ומסקנותיו, ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל 1402/02 ותד עבד אלקאדר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.10.06).

9.         במקרה שלפניי, חוות דעתו של המומחה הינה חד משמעית וברורה, ולא בכדי בחר התובע שלא להפנות אליו שאלות הבהרה כלשהן. חוות הדעת מפרטת את גורמי הסיכון למחלתו של התובע - נמק עצם של ראש עצם הירך הימנית - ומסבירה כי אין כל קשר בינה לבין תנועות חוזרות ונשנות של הרגל. לאור זאת, גם אם התובע עמד בנטל להוכיח תשתית עובדתית שעשויה להקים עילת מיקרוטראומה - עצם התנועות החוזרות והנשנות - אין בכך כדי לקשור בין תנועות אלו לבין המחלה ממנה הוא סובל.

10.       סוף דבר - על בסיס חוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה מטעם בית הדין, התביעה נדחית. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג ( 15 נובמבר 2012) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.