ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
15279-01-12
31/10/2012
|
בפני השופט:
א. קציר
|
- נגד - |
התובע:
אדריס עבדאללה עו"ד וודיע פרח
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד דויטשר
|
פסק-דין |
1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לילד נכה מיום 11.12.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 50% גימלת נכות (להלן: ההחלטה).
2.
טענות המערער:
2.1 טעתה הוועדה משלא קבעה אחוזי נכות בגין הליקויים מהם סובל המערער ובהם תפקוד לקוי של בלוטת התריס, נשימה מחרחרת ורועשת, עצירות ועודף משקל וזאת בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו לערר. כל שהתייחסה אליו הוועדה היה נושא תסמונת דאון, כאשר הוועדה התעלמה מכל שאר ליקוייו של המערער כמפורט לעיל.
2.2 ממצאי בדיקת הוועדה את המערער לא נרשמו בפרוטוקול כאשר הדף שצרף ב"כ המשיב בהמשך לטענתו שהועלתה במסגרת הדיון שהתקיים בתיק ביום 30.10.12, נעדר חתימת רופא בודק ו/או רופאים בודקים ו/או ציון תאריך.
3.
טענות המשיב:
3.1 פרק הדיון והנימוקים נרשם על גב הפרוטוקול, מצדו השני של הדף. בפרק זה קיימת התייחסות לפגיעותיו העיקריות של המערער כשהעיקרית היא תסמונת דאון, בעטיה הוכר כילד נכה. מכיוון שהמערער היה בן 19 חודשים, בעת הבדיקה, הרי שהפרקים העוסקים בתלות בזולת ובהשגחה מתמדת, אינם רלבנטיים ונבדקה הסוגיה של עיכובו ההתפתחותי, בה זכה לניקוד המזכה אותו בקיצבה חלקית בלבד. איננו מדברים על פעוט הדורש חיבור למכשירים, אלא פעוט בעל תסמונת דאון עם מחלות נלוות שזכו לאזכור וחלקם להתייחסות ולפיכך לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.
דיון והכרעה:
4. הסמכות לקבוע מידת תלותו של ילד נכה על פי החוק, היא לוועדה לעררים לעניין ילד נכה. אין לבית-הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הוועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.
5. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.
6. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים לילד נכה, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה במסמכים שבתיק התייחסה לאלה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות הורי המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.
7. עיון בפרוטוקול מלמד כי הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית. בבדיקה הילד ביצע את מרבית הפעולות בסולם ההתפתחותי המתאים לגילו 19 חודשים בעת הבדיקה. הוועדה בדקה את הטיפול הרפואי שמקבל הפעוט ודנה באמור בפרק העוסק בדיון ונימוקים וציינה במסגרתו :
"פעוט בן 19 חו' המדגים במובהק סממני תסמונת דאון. מתעניין בסביבה. משחק עם המחזיקים אותו. נשימה רעשנית אך אין קוצר נשימה ורחשי הנשימה אינם באים מדרכי הנשימה התחתונות. קיים כחלון קל בריריות. צלקת ניתוחית מרכזית לאורך עצם בית החזה. כבד וטחול אינם מוגדלים. ניכרת היפוטוניה מתונה. מבחינת סולם ההתפתחות
מבצע חלק ארי של המטלות". ההדגשה הוספה א.ק.
8. כמו כן שמעה הוועדה את דברי הוריו של הילד אשר טענו כי הילד אינו מקבל תרופות ללב ומטופל באטרוקסין בשל בעיית בלוטת התריס (סעיף 4 לפרוטוקול).
9. מהפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את הטיפול הרפואי שמקבל הילד והטיפול אינו מצדיק מתן אחוזי נכות.
10. במקרה דנן הוועדה בדקה את מצבו של הילד בהתאם לקריטריונים הרלוונטים לגילו ובהתאם לשיקול דעתה הרפואי החליטה שהמערער אינו זכאי לאחוזי נכות.
11. תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח - 1998 קובעות כלדקמן בסעיף ההגדרות: "ילד הזקוק להשגחה מתמדת" ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמכיו לכך, קבע כי בשל ליקוי חמור או מחלה כרונית הוא זקוק להשגחה מתמדת צמודה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה מיידית לגופו של הילד אול לאחרים, ושעל כן לא ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה כאמור, אף לא לזמן קצר ביותר.
12. כפי שניתן לראות - הקריטריונים לפיהם יש להעניק אחוזי נכות לילד הקטן מ - 3 שנים הינם כי קיים ליקוי חמור או מחלה כרונית בגינם הוא זקוק להשגחה מתמדת צמודה ופעילה למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או לאחרים. במקרה דנן - על אף תסמונת הדאון של הילד - בשלב בדיקת הוועדה לא התקיימו בילד הקריטריונים המעניקים אחוזי נכות. כפי שניתן לראות מהפרוטוקול, במקרה דנן - הילד מסוגל לבצע את מרבית הפעולות שבני גילו מבצעים על פי סולם ההתפתחות ועל כן הוראות התקנות לעניין מתן אחוזי נכות אינם מתמלאים (סעיף 10 לפרוטוקול).
13. לאור האמור לעיל, לא מצאתי טעות בהחלטת הוועדה המבוססת על בדיקתה ועל המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה כי לא התקיימו במערער התנאים הנדרשים לצורך הגדרתו של המערער כילד נכה הזקוק להשגחה מתמדת.
הוועדה כאמור ציינה כי המערער מבצע את מרבית הפעולות שילדים בני גילו מבצעים וכי רמת התפתחותו הנוכחית אינה עולה על הקריטריונים לזכאות. החלטה זו של הוועדה הינה רפואית מקצועית שאין מקום להתערב בה.