ב"ל
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
|
15256-06-13
04/11/2013
|
בפני השופט:
דגית ויסמן
|
- נגד - |
התובע:
פלוני עו"ד טל נוי
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד שרון ירמיהו
|
פסק-דין |
1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.4.13 (להלן ובהתאמה - החוק; הוועדה).
2.
רקע עובדתי
א. המערערת נפגעה ביום 22.12.11 ונחבלה בגב התחתון.
ב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור של 20% בתחום הנפשי ונכות זמנית בשיעור של 15% בתחום האורתופדי והנוירולוגי, כל זאת לתקופה שמיום 1.11.12 ועד יום 31.5.13.
ג. המשיב הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון וטען כי "אין קשר נפשי לאירוע" וכן כי "קיים עבר בגב, יש לקבוע נכות אור' ונוי' צמיתה."
ד. הוועדה נשוא פסק דין זה התכנסה בעקבות הגשת ערר זה.
3. להלן תמצית טענות המערערת:
א. החלטת הוועדה לפיה לא נותרה למערערת נכות נפשית בגין התאונה מיום 22.12.11, אינה מתיישבת עם החלטת הוועדה הרפואית בענף נכות כללית, לפיה למערערת נכות זמנית בשיעור של 40% עד 31.12.13, והוועדה אף אינה מנמקת את פשר קביעתה זו, אף שתיק הנכות הכללית הובא בפניה.
ב. שגתה הוועדה הרפואית עת ניכתה נכות בגין מצב קודם, בהיעדר נתונים מוכחים.
ג. החלטת הוועדה בדבר נכות צמיתה בשיעור 5% בלבד כתוצאה מהתאונה איננה מתיישבת עם קביעת הרופאה התעסוקתית מיום 15.7.12, לפיה חלה החמרה ניכרת בכושר עבודתה של המערערת בעטיה של התאונה.
ד. יש טעם לפגם בכך שהוועדה קבעה את נכותה היציבה האורטופדית והנוירולוגית של המערערת מיום 5.2.13, מבלי שתסביר את הסטייה מהחלטתה של הוועדה מדרג ראשון.
4. להלן תמצית טענות המשיב:
א. בתחום הנפשי - הוועדה הסבירה בפרוטוקול מיום 23.4.13 כי הוועדה הרפואית (נכות כללית) איבחנה הפרעת אישיות עם אירועים דיכאוניים חוזרים, וכי מתיק בריאות הנפש עולה שהמערערת פנתה לטיפול נפשי עוד בשנת 2010 (טרם התאונה), ואובחנה כסובלת מדיכאון והחלה בטיפול תרופתי. על יסוד נתונים אלה קבעה הוועדה כי נכותה הנפשית של המערערת אינה קשורה לתאונה. כמו כן, הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אינה כבולה להחלטתה של הוועדה הרפואית בנכות כללית, שהרי מדובר בשתי וועדות שתכליתן שונה.
ב. בתחום האורטופדי - הוועדה שמעה את טיעוני המערערת וערכה לה בדיקה קלינית. הוועדה פירטה בפרוטוקול נתונים מוכחים מהכרטיס הרפואי, על בסיסם ערכה ניכוי מצב קודם וזאת בהתאם להלכת מרגוליס.
ג. אשר לטענה בדבר היעדר התייחסות למסמך של הרופא התעסוקתי -הוועדה סוברנית לקבוע את ממצאיה על בסיס בדיקתה שלה והיא אינה כבולה למסמך כזה או אחר, מה גם שאין מדובר בחוות דעת. כמו כן, המסמך כולל התייחסות למכלול מצבה של המערערת, לרבות מצבה הנפשי, לגביו הוועדה קבעה שאינו קשור לתאונה.
ד. אשר לטענה בדבר היעדר הנמקה בשל הסטייה מהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, על פי הדין תפקידה של הוועדה לעררים לבדוק את המבוטח מבראשית בהתייחס לכל תלונותיו ואין היא כבולה להחלטת הוועדה מדרג ראשון.
המסגרת המשפטית
5. על פי הדין, במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98
הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06
בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)).
6. אחת החובות המוטלות על הועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה, על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318
עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983), דב"ע מג/ 01-1356
לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985)). בדב"ע לה/ 01-129
שריקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975) נפסק כי -