פסק-דין בתיק ב"ל 12967-12-11

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 02.11.11, (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים"), אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10%, והפחיתה מחצית מדרגה זו בגין מצב קודם. כתוצאה מכך נקבעה דרגת נכותו הצמיתה של המערער כתוצאה מתאונת העבודה הינה בשיעור של 5% החל מיום 01.10.10.

רקע עובדתי:

1.         המערער, יליד 1967.

2.         המערער נפגע במהלך עבודתו בתחום השיש ביום 06.04.10. המערער נחבל ברגלו הימנית שעה שניקה במסגרת עבודתו מתחת למסור. במהלך ביצוע הניקיון ותוך כדי שהתרומם המערער, ננעלה לו הברך הימנית וכאשר עשה ניסיון לשחרר את הברך נשמע "קנאק" והופיעו כאבים חזקים.

3.         בעקבות תאונה זו אובחן המערער כסובל מקרע במניסקוס בברך ימין. המערער התלונן גם על "נעילות" בברך הימנית מאז תאונת העבודה.

4.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המשיב בגין החבלה בברך ימין.

5.         המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה ביום 16.05.11 כי למערער נותרה דרגת נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 08.04.10 עד יום 31.05.10, ומיום 01.06.10 עד יום 30.09.10 דרגת נכות בשיעור של 10%.

            בנוסף קבעה הוועדה מדרג ראשון, כי למערער לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות תאונת העבודה הנ"ל.

6.         המערער ערער לוועדה רפואית לעררים אשר קבעה ביום 02.11.11 כי דרגת הנכות הזמנית של המערער נשארת בעינה, וכן קבעה כי דרגת הנכות הצמיתה של המערער הינה בשיעור של 10% בגין הנזק בברך הימנית תוך הפחתה של 5% בגין מצב קודם.

טענות המערער:

7.         הוועדה הרפואית לעררים שגתה ביישום סעיפי הליקוי בגין הקרע במניסקוס עם נעילות של הברך, כשנקבעה כי למערער נזק במניסקוס בצורה קלה והחילה עליו את סעיף 48 (2) (ז) (1) המקנה דרגת נכות של 10% בלבד. לטענתו הוא סובל מקרע במניסקוס מאז תאונת העבודה.

            הוועדה היתה צריכה לנמק בצורה מפורטת מדוע אין היא מיישמת ומפעילה ביחס למערער את סעיף 48(2) (ז) (II) לתקנות הקובע, כי בשל נזק בברך מסוג קרע במניסקוס עםLOCKING  דרגת הנכות הינה בשיעור של 20%, וזאת לאור המסמכים הרפואיים ובדיקת MRI של המערער.

8.         הוועדה הרפואית לעררים קבעה, כי למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10%, והפחיתה מחצית מדרגה זו בגין מצב קודם, לכן דרגת נכותו הצמיתה של המערער כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 5%.

            על הוועדה הרפואית לעררים היה להתייחס בצורה מפורטת לטיעוני המערער בפניה ולהסביר מדוע יש להפחית למערער מחצית מדרגת נכותו בגין המצב הקודם לאור ממצאי הבדיקה מיום 04.02.09, המצביעים על כך שהמערער לא סבל מקרע במניסקוס ומנעילות של הברך.

            קביעת הוועדה, כי מדובר ב" קרע מניסקלי ישן עם אפשרות להחמרה מימין" אינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי שהוצג בפני הוועדה.

9.         הוועדה לעררים חרגה מהוראות הפסיקה שעה שלא נמקה כראוי מדוע יש להפחית למערער דרגת נכות בגין מצב קודם. קביעה הוועדה בעניין המצב הקודם לא נומקה כראוי.

על פי ההלכה הפסוקה על הוועדה היה לקבוע בצורה ברורה את הממצאים שאובחנו במערער עוד לפני תאונת העבודה, התואמים את סעיף הליקוי בגינו ניכתה הוועדה אחוזי נכות בגין מצב קודם.

10.        הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי יש להפחית מחצית מדרגת הנכות עקב נזק קודם לפי סעיף 35 (1) בין (א-ב) דומה. כלומר הוועדה בפעולתה זו, חרגה מסמכותה שכן כאמור הפחתה בגין מצב קודם יכולה להיעשות רק במצב בו לו היה נבדק המערער בפני וועדה רפואית טרם הפגיעה הוועדה הייתה קובעת לו דרגת נכות בהתאם לתקנות. ההפחתה צריכה להיעשות בהתאם לתקנות בעניין קביעת אחוזי הנכות.

11.        בניכוי המצב הקודם הוועדה פסקה על דרך סעיף מותאם.