פסק-דין בתיק ב"ל 12623-09-11

1.         לפנינו תביעותיו המאוחדות של מר ש' ג' (להלן: " התובע").

התביעה בתיק 40527-01-11 -

2.         בתביעה זו עותר התובע להכיר בו כנכה בשיעור 75% משנת 2005 עד שנת 2009 (במקום 65%)  ולחייב את המוסד לשלם לו את הפרשי הגמלה הנובעים מכך.

3.         על פי החלטת כב' השופטת לויט נקבע התיק להוכחות למרות שעיון במסמכים הרבים אשר הגיש התובע לתיק מעלה כי מדובר למעשה בערעור על החלטת וועדת אי כושר לעררים מיום 29.11.10.

4.         אמנם  בדיון אשר התקיים בפנינו ביום 26.12.12 טען התובע כי התביעה הינה ערעור על החלטת המוסד מיום 1.6.08, אלא שמאז אותה החלטה ניתנו פסקי דין אחדים.

5.         ביום 6.1.10 ניתנה החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) וייסמן בתיק בל' 35009/09 לפיו:

" עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל כדלקמן:

א. הוועדה תשקול עמדתה שוב בשים לב להיעדר שפה והעובדה שנפלט משוק העבודה עוד משנת 98' והשפעת שני נתונים אלה על מוגבלותו בעבודה.

ב. הוועדה תשוב ותתייחס לאישור ד"ר אהרון מנחם מיום 11.5.04 (תעודת המחלה בצירוף הכרטיס הרפואי צורפו כנספח ח' לנימוקי הערעור) ובשים לב לעובדה כי לא מדובר שם על המלצה אלא "כי המערער אינו מסוגל לעבוד" ".

6.         ביום 29.11.10 התכנסה וועדת אי כושר לעררים בעקבות פסק הדין.

            מסקנתה הינה:

" הוועדה חזרה ועיינה בכל התיק הרפואי ולמדה את ההיסטוריה הרפואית של המערער שלמעשה עד שנת 2009 עסקה כולה בתחום האורטופדי. פסק הדין מתייחס לשתי תקופות: תקופה ראשונה 1.5.04 - 20.6.04. לגבי תקופה זו קיימת בתיק המלצות מפורשות של עובדי ציבור למתן חופשת מחלה לכן מקבלת הוועדה את הערר לתקופה זו (על סמך מכתבו של ד"ר אהרון מנחם האורטופד מיום 11.5.04 וראה אותו בתקופה זו כמי שאיבד 75 מכושרו להשתכר). לגבי תקופה שניה החל מיום 7.3.05 ועד לתקופה 1.6.09 מחליטה הוועדה שאין מקום לקבל את הערר. יש לציין שד"ר אהרון מנחם המעיד על עצמו במסמך מ- 19.7.07 שהחולה נמצא במעקב במרפאתו מ- 1998 מפרט את מכלול ליקוייו ומציין בסוף מכתבו כי החולה לא חזר לעבודה משנת 1998. הוועדה מבקשת להדגיש שד"ר מנחם שהוא הרופא מכיר את החולה מזה שנים, אינו נותן המלצה לאובדן כושר השתכרות אלא רק מציין עובדתית שלא חזר לעבודה.

הוועדה ראתה שאובדן כושר השתכרות מלא שנקבע ניתן לאחר שנוספו אחוזים שלא בתחום האורטופדי. בהתייחס לליקויים הרלבנטיים לתקופה הנדונה יכול לחזור ולהשתלב בשוק הפתוח בעבודות פשוטות בישיבה בעיקר עבודות כגון בקרת טיב, מיון חפצים לא קטנים, עבודות דומות תואמות את מצבו הרפואי אותה עת. בהתייחס למכלול הליקויים באותה עת דוחה הוועדה את הערר. הוועדה מדגישה כי בנוסף לליקויים הרפואיים לקחה הוועדה בחשבון את קשייו השפתיים, גילו, השכלתו ומעמדו האישי".

7.         התובע טוען כי יש להכיר בו כנכה בשיעור 75% ברצף משנת 1998 ואין מקום להפחתה בנכות מיום 7.3.05 ועד ליום 1.6.09.

            לא חל כל שיפור במצבו בתקופה זו.

8.         לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן התובע הצהיר בבית הדין כי הערעור הוא כנגד מכתב הנתבע מיום 1.6.08.

            ככל שמדובר בערעור על החלטת וועדת אי הכושר מיום 29.11.10, הוועדה דנה בתקופת אי הכושר מחודש 3/05 ועד 6/09 והחלטתה ניתנה כדין.

9.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת החלטת הוועדה, הגענו למסקנה כי דין התביעה (כאמור, מדובר בערעור) כנגד החלטת הוועדה לעררים להתקבל.

10.        אכן, הוועדה התייחסה כדין לתקופת אי הכושר מחודש 3/05 ועד חודש 6/09, אלא שהוועדה לא קיימה את הוראת פסק הדין והחלטתה לוקה בהיעדר נימוק כראוי.