1. התובע מתגורר בשכונת אלמנטאר שבכפר צור באהר. השכונה נמצאת מחוץ לקו המוניציפאלי של עיריית ירושלים, אך בתוך גדר ההפרדה. התובע טוען כי יש להחיל עליו ועל בני משפחתו את פסק הדין שניתן בבית דין זה בתיק בל 10177/05, מאחר שמתקיימים בו ובבני משפחתו התנאים שנקבעו בפסק הדין הנ"ל. בשאלה זו יעסוק פסק דין זה. כמו כן תידון בו טענת הנתבע כי תביעת התובע התיישנה.
2. העובדות הנוגעות למקומות מגוריו של התובע לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, ואלה הן: התובע מחזיק בתעודת זהות ישראלית. התובע התגורר בכפר צור באהר מאז לידתו ועד לנישואיו. ממועד נישואיו, ביום 17.12.02 התגורר התובע בבית אחיו, מחמוד חמאדה, בשכונת ואדי אלחומוס שבכפר צור באהר. בחודש אוקטובר 2005 עבר התובע עם בני משפחתו להתגורר בשכונת אלמנטאר. שכונת זו כמו גם שכונת ואדי אלחומוס נמצאות מחוץ לתחום המוניציפאלי של העיר ירושלים, אך בתוך גדר ההפרדה.
3. ביום 11.4.2005 ניתן פסק דין בתיק בל 10177/05
וועד הכפר צור באהר ו-52 אח' - המוסד לביטוח לאומי (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר רוזנר ומר סלומון, להלן - פסק דין ועד הכפר), ובו נקבע כי:
"לאור הסכמת הצדדים, וההודעה, ובשים לב לכך שמדובר בכפר הומוגני אחד, ועל פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לנתבע, הרי שכל עוד המצב המשפטי והמדיני יעמוד בתוקפו כפי שהוא היום, וכל עוד תתקיים גדר ההפרדה במתכונת המתוכננת, יראה הנתבע במי שמתקיים בו כל האמור להלן, כמי שחוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות חלים עליו הן לעניין הזכויות והן לעניין החובות המוטלות לפיהם, לאמור:
א. הוא בעל רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
ב. הוא תושב הכפר צור באהר, לרבות בשטח הכפר שבין גדר ההפרדה והתחום המוניציפאלי של ירושלים, והוא גר בכפר דרך קבע ושלא באופן ארעי".
להשלמת התמונה אוסיף עוד כי מעמדם של מי שמתגוררים בכפר צור באהר, מחוץ לתחום המוניציפאלי של ירושלים, אך בתוך גדר ההפרדה, נדון בערכאות משפטיות שונות. ואולם ממש בימים אלה, ביום 22.11.2011, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים בעע"ם 1966/09
אחמד עבד אל חאפז עווד עטון ואח' נ' משרד הפנים ואח'. שם נדונה בקשתם של המערערים, תושבי שכונת ואדי אלחומוס, שהינה חלק מן הכפר צור באהר, לרשום את ילדיהם, ילידי שנת 1996, במרשם האוכלוסין כתושבי קבע בישראל. הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי יש לדחות את עתירת המערערים לרישום ילדיהם כאמור, נדחה ברוב דעות.
4. כאמור השאלה הניצבת לפתחנו הינה האם חל על התובעים פסק דין ועד הכפר. טוען התובע כי התביעה בתיק בל 10117/05 (פסק הדין ועד הכפר) הוגשה על ידי ועד הכפר, המייצג את כלל התושבים בכפר בלא הבחנה. על כן יש לדחות את טענת הנתבע כי פסק הדין ועד הכפר אינו חל על התובע כיוון שלא היה צד לאותה תביעה. יתר על כן, מדובר בכפר הומוגני אחד, ופסיקה סותרת עלולה ליצור מצב אבסורדי שבו התובע ובני משפחתו ימצאו עצמם במעמד שונה משאר התושבים.
מוסיף התובע כי יש לדחות גם את טענת הנתבע כי פסק הדין ועד הכפר נועד לפתור את עניינם של תושבים שנקלעו למצב חריג בשל בניית גדר ההפרדה. הבית שבו מתגורר התובע קיים מזה עשרות שנים, ועוד לפני בניית הגדר.
5. טענתו העיקרית של הנתבע הינה כי התובע עבר להתגורר בביתו שמחוץ לישראל אך בתוך הגדר, בשנת 2005, היינו לאחר מתן פסק הדין ועד הכפר. מכאן, שניסה לשנות את מעמדו לאחר שידע כי מתנהלים הליכים בבית הדין בקשר לבתים הנמצאים מחוץ לישראל, אך בתוך הגדר, ולאחר שניתן פסק הדין ועד הכפר. כמו כן טוען הנתבע כי תביעת התובע התיישנה, שכן הודעה על ביטול תושבותו, והפסקת תשלום קצבת הילדים, לרבות פירוט החוב שנוצר לתובע, נשלחה אליו עוד בשנת 2006. לפיכך על פי הוראות החוק התיישנה תביעתו.
6. על פי העובדות המפורטות לעיל, ואשר לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, התגורר התובע משנת 2002 בשכונת ואדי אלחומוס. בשנת 2005 עבר התובע להתגורר בשכונת אלמנטאר. העבודות לבניית הגדר החלו בשנת 2003. פסק הדין ועד הכפר, אשר ניתן בשנת 2005, קובע כי יחול על מי שהוא בעל רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל, והוא תושב הכפר צור באהר, לרבות בשטח שבין גדר ההפרדה והתחום המוניציפאלי של ירושלים, והוא גר בכפר דרך קבע ולא באופן ארעי. התובע עונה על כל התנאים שנקבעו. הוא מחזיק בידיו תעודת זהות ישראלית, היינו בעל רישיון לישיבת קבע, והוא מתגורר בכפר צור באהר דרך קבע, לרבות בשטח הכפר שבין גדר ההפרדה והתחום המוניציפאלי של ירושלים. נזכיר כי התובע התגורר בכפר צור באהר גם לפני שעבר להתגורר בשטח הכפר שבין גדר ההפרדה לתחום המוניציפאלי של העיר ירושלים. התובע אמנם התגורר בשני מקומות הנמצאים באזור זה, תחילה בשכונת ואדי אלחומוס, ולאחר מכן בשכונת אלמנטאר. ואולם פסק הדין ועד הכפר אינו מבחין בין השכונות השונות הנמצאות מחוץ לתחום המוניציפאלי של ירושלים, והתובע החל להתגורר באזורים אלה עוד לפני שהחלה בניית הגדר, שכן התגורר בשכונת ואדי אלחומוס מתחילת שנת 2002. משמע שהתובע נמנה אף הוא עם התושבים שנקלעו למצב חריג בשל בניית גדר ההפרדה. ובשל כך נותקו מן הרשות הפלסטינית. התובע, בהיותו תושב הכפר צור באהר במשך כל חייו, מקיים את הדרישה של זיקה הדוקה למדינה.
7. אף על פי כן, ולמרות האמור לעיל דין התביעה להידחות משני טעמים. האחד - התובע לא היה צד לפסק הדין שניתן; והשני - תביעת התובע התיישנה. התובעים בתיק 10177/05 היו וועד הכפר ו-52 אח'. התובע אינו טוען כי נמנה עמהם. עיון בפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בתיק בל 10177/05 מעלה כי הצדדים מתייחסים באופן ברור בטענותיהם לתובעים שהיו צד לתביעה (ראו למשל פרוטוקול הדיון מיום 16.3.05). פסק דין חל בדרך כלל על הצדדים לו בלבד, ואילו סברו הצדדים כי לפסק הדין ועד הכפר תחולה רחבה גם על מי שלא היו צד לו, היה הדבר צריך להיאמר בו במפורש.
העובדה שוועד הכפר היה צד להליך אין בה כדי להועיל לתובע. ראשית, בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 16.3.05 אמר ב"כ התובעים כי וועד הכפר הינו בגדר תובע פורמלי, ולא מתבקש עבורו כל סעד (ע' 9 ש' 7-8). שנית, מעמדו של ועד הכפר אינו ברור כלל ועיקר. לא הובהר מי בחר את הוועד, מה הן סמכויותיו, האם התאגד כעמותה, והאם מדובר באישיות משפטית. לנוכח כל אלה לא הוכחה טענת התובע כי בשל היותו של ועד הכפר צד להליך חל עליו האמור בפסק הדין ועד הכפר.
9.
התיישנות
מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי לתובע נשלחו הודעות על ביטול תושבותו ועל הפסקת תשלום קצבת הילדים עוד בשנת
2006 (נ/3, נ/4). יתר על כן, ביום 15.2.2007 הגיש התובע דין וחשבון רב שנתי (נ/1), וביום 30.8.2008 הודע לו כי אינו תושב ישראל מיום 1.12.1999 (נ/5).
תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן - התקנות) קבעה בתקופה הרלבנטית לתביעה זו כי על המבוטח להגיש תובענה לבית הדין תוך 6 חודשים מיום שנמסרה למבוטח הודעה בכתב. על ההודעות שנשלחו אל התובע נכתב כי נשלחו בדואר רשום. על כן יפים לענייננו הדברים שנאמרו מפי כב' השופט יגאל פליטמן בעב"ל 27/03
המל"ל - אליאס חזן (ניתן ביום 2.6.04). שם נפסק כי החזקה בדבר תקינות עבודת המינהל הציבורי, והחזקה בדבר המצאה כדין מבססות את המסקנה כי ההודעות התקבלו אצל התובע. יש להדגיש כי בענייננו נשלחו אל התובע הודעות אחדות, וגרסתו כי ההודעות כולן לא הגיעו ליעדן אינה משכנעת כלל ועיקר (ע' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2011). כבר נפסק לא אחת כי לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק (עב"ל (ארצי) 370/09
האני שחאדה - המל"ל, ניתן ביום 16.9.10). דברים אלה נכונים פי כמה כאשר מדובר בהודעות שנשלחו אל התובע לפני שנים אחדות, וכאשר הופסק תשלום קצבת הילדים לתובע זה מכבר.
סוף דבר - התביעה נדחית הן מחמת התיישנותה והן לגופה.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כסלו תשע"ב, דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.