רקע עובדתי
1. עניינה של התובענה שלפנינו בזכויות בקרקע הידועה כחלקה 11 בגוש 18674 באדמות כפר מעלייה. הבעלות בזכויות בחלקת קרקע זו, בהתאם להעתק הרישום מפנקס הזכויות מלשכת המקרקעין נצרת מיום 28.8.2001, מתחלקת בין שלושה. רבע הזכויות בקרקע בבעלות המנוחה נזלה מרזוק שופאני ת.ז. 2085855, רבע מהן בבעלות ג'רייס קסיס ת.ז. 2641202 אותו ירש מאביו המנוח ודיע קסיס ת.ז. 2085254, ומחציתן בבעלות ליוס חנה ת.ז. 660160433.
2. התובעת 2, ילידת 1921, אלמנתו של המנוח כאמל יוסף מתא ז"ל, אשר נשא בחייו ת"ז 02085853, וכן יורשתו הבלעדית לפי צו ירושה של בית הדין של העדה היוונית הקתולית מיום 16.6.97.
3. הנתבע 2 הינו בנו ויורשו של המנוח ודיע חליל קסיס ז"ל, אשר נשא בחייו ת"ז 02085254, וזאת על פי צוואתו של המנוח מיום 31.3.84.
4. הנתבעים 8-5 הינם יורשיה של המנוחה נזלה מרזוק שופאני ז"ל הנ"ל, וזאת לפי צוואתה של המנוחה מיום 12.9.84, לפיה יורשתה היחידה הינה אחותה המנוחה מארי מרזוק עסאף ז"ל אשר נשאה בחייה ת"ז 02085661 ולפי צוואתה של האחרונה מיום 23.7.90, אשר לפיה יורשיה הם נכדיה, הנתבעים 8-5.
5. התובעת טוענת, כי בתאריך 27.7.60 רכש בעלה בתמורה מלאה את כלל זכויותיהם של המנוחים ודיע קסיס ונזלה מרזוק שופאני בקרקע לא מוסדרת הידועה בשם "חלת אסעד שריח". בעת ביצוע עסקת המכר היו המנוחה נזלה שופאני והמנוח ודיע קסיס נשואים. הם נפרדו בסוף שנות השישים, ולאחר מכן נשא המנוח ודיע קסיס אישה אחרת וממנה נולדו לו שני ילדים. אחד מהם, ג'רייס קסיס הינו הנתבע 2. בשנות השמונים עברה הקרקע הסדר, סומנה כחלקה 11 גוש 18674 מאדמות כפר מעלייה, והבעלות בזכויות בה נרשמו על שם המנוחים ודיע קסיס ונזלה מרזוק שופאני בחלקים שווים. הבעלות ברבע הזכויות בקרקע שהיה רשום על שמו של המנוח ודיע קסיס נרשם בלשכת המקרקעין, ביום 30.5.01, על שם בנו, ג'ריס קסיס, על פי צו קיום צוואה. לעניין רבע הזכויות בקרקע הרשום על שם עיזבון המנוחה נזלה מרזוק שופאני קיימת הודעה מפורשת מצד יורשיה, כי אין הם מתנגדים כי זכויותיהם ירשמו על שם התובעים.
6. ביום 2.9.01 נחתם הסכם בין הנתבע 2, לבין אסעד טנוס, הוא הנתבע 3, למכירת רבע הזכויות בקרקע הרשום על שמו של הראשון ורבע הזכויות בקרקע אשר רשום על שמה של המנוחה נזלה מרזוק שופאני, אשר לפי טענתו של הנתבע 2 סבר כי יעבור אליו בירושה.
7. בגין שתי העסקאות, הן הראשונה בין המנוחים ודיע קסיס ואשתו דאז נזלה מרזוק שופאני לבין המנוח כאמל מתא, והן השניה בין הנתבע 2 לבין הנתבע 3 לא נרשמו הערת אזהרה לטובת הרוכש.
8. עניינה של התביעה דנן בעתירה להצהרה כי התובעת היא הבעלים של כלל הזכויות בחלקו של המנוח ודיע קסיס בקרקע נשוא הדיון, כי היא זכאית להירשם כבעלים על החלקה הנ"ל ברשם המקרקעין, וכי אין לנתבע 3 זכויות כל שהן בקרקע.
9. עוד מבקשת התובעת להורות על תיקון המרשם בלשכת הסדר המקרקעין, רישום התובעת כבעלים על הקרקע הנ"ל וחיוב הנתבעים 2 ו-3 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
טענות התביעה
10. התובעת טוענת, כי מאז עסקת הרכישה בשנות השישים היא יחד עם בני משפחתה קבלו חזקה מלאה על הקרקע, משתמשים בה, מעבדים אותה ובכל שנה עוסקים במסיק עצי הזית הנטועים בה.
11. התובעת טוענת כי בין השנים 1978-1980 נערכו הליכי הסדר בקרקע על ידי לשכת הסדר המקרקעין חיפה. לטענת התובעת במסגרת הליכי ההסדר טענו המנוחים ודיע קסיס ונזלה מרזוק שופאני, כי הם בעלי הזכויות בקרקע, תוך התעלמות מעסקת המכר מיום 27.7.60.
12.התובעת טוענת, כי בהסכם הרכישה מיום 27.7.60 התחייבו המנוחים ודיע קסיס ונזלה מרזוק שופאני להעביר את הזכויות בקרקע משמם לשם המנוח כאמל מתא וכמו כן התחייבו להמציא ללשכת ההסדר את כל המסמכים והראיות הדרושים לביצוע העברה זו.
13. התובעת טוענת, כי במהלך ההסדר נהגו המנוחים קסיס ושופאני במרמה. הצהירו הצהרת כזב בפני פקיד ההסדר, טענו לבעלות בקרקע, נמנעו מלגלות אמת לפקיד בדבר זכויותיו של המנוח כאמל מתא בקרקע, התעלמו מעסקת המכר משך כל ההסדר. בכך רימו את פקיד ההסדר, וגרמו לרישום הקרקע על שמם בפנקס החדש, וזאת חרף ידיעתם המלאה, כי זכויות אלו כבר נמכרו על ידיהם למנוח כאמל מתא עוד בשנות השישים.
14. התובעת טוענת, כי בתאריך 21.5.91 הודה המנוח קסיס במעשה המרמה שלו, וחתם על הצהרה בפני ראש המועצה המקומית של מעלייה דאז, עבד כאמל, בדבר מכירת זכויותיו בקרקע למנוח כאמל מתא בשנות השישים. התובעת טוענת, כי ההצהרה הנ"ל היא בבחינת הודאת בעל דין בדבר ביצוע מעשה מרמה המזכה אותה בפסק דין המצהיר, כי הינה הבעלים של כלל הזכויות בחלקו של המנוח ודיע קסיס בקרקע.
15. התובעת טענה בסיכומיה, כי ההצהרה (21.5.91) מהווה כשלעצמה הסכם מכר במקרקעין העונה על הדרישות הן מבחינת חוק החוזים והן לפי חוק המקרקעין לגבי עסקה במקרקעין. בהצהרה זו נקבעה התמורה, מועד המסירה וכל הפרטים הדרושים לביצוע עסקה במקרקעין. בכך נוצרה זכות חדשה ועצמאית, עסקת מקרקעין העומדת בפני עצמה ללא תלות בהסכם מיום 27.7.60. ההצהרה הקימה לתובעים זכות קניינית עצמאית בזכויותיו של המנוח ודיע קסיס באותה חלקה. התובעים טוענים כי ההצהרה מיום 21.5.91 הינה בבחינת התחייבות לעשות עסקה במקרקעין לפי
סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, ואותה הצהרה הינה מסמך בכתב כפי הנדרש מאותו סעיף. לפיכך, התובעים זכאים לאכיפתה.
16. התובעת טוענת, כי הרישום שנעשה בלשכת הסדר המקרקעין לוקה בפגם, נעשה שלא כשורה, ועל כן יש לאפשר לה לתקנו.
17. טענה נוספת הנטענת על ידי התובעת הינה, כי הזכות אשר רכש המנוח כאמל מתא מאת המנוחים קסיס ושופאני אינה "זכות סותרת" במובן
סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), היות שבעת ביצוע הליכי ההסדר לא ניתן היה לתבוע אותה על פי ההסדר. מדובר בזכות קניין מן היושר אשר נרכשה לפני הליכי ההסדר אולם מועד מימושה או ביצועה חל לאחר ההסדר ועל כן, לטענת התובעת, ניתן לתבוע את ביצועה בעין כיום.