התובעים הינם חוכרים רשומים של חלק מחלקה 125 בגוש 6040 באזור, בשטח של 930 מ"ר. התובע 1 (להלן: "
התובע") קיבל את זכויותיו בירושה מאימו המנוחה, רוזה ברקסמאייר, שהיתה בעלת זכויות חכירה עפ"י הסכם בינה לבין ממ"י (להלן: "
המנהל") משנת 1960. התובע החכיר חלק מזכויותיו במגרש לבנו ולכלתו, התובעים 2 ו-3.
התובע בנה בחזית המגרש בית דו משפחתי בעל קיר משותף.
לטענת התובע, מכר המנהל לנתבעת 2 (להלן: "
חב' ויסמן") שהיא חברה קבלנית, שטח קרקע ממזרח למגרש של התובע, שחלקו, משולש של כ- 50 מ"ר, נוגס בחלק העורפי של מגרש התובע (להלן: "
שטח הנגיסה"). לטענתו, למרות שהוא התריע על כך בפני המנהל וחב' ויסמן, בוצעה המכירה האמורה, חב' ויסמן הקימה במקום פרוייקט, ומכרה לנתבעים 3 ו-4 (להלן: "
משפחת פרי") את הדירה שחלק מהחצר שלה מהווה את חלקת הנגיסה. לטענת התובע, הוא גם התריע בפני משפחת פרי על הנגיסה האמורה.
בטענתו לגבולות מסויימים, מסתמך התובע, בין היתר, על המפה שצורפה להסכם החכירה של המנוחה, מפה בעריכת מודד מוסמך ציון שרון מיום 17/2/93, שנערכה לצורך בקשה שהגיש התובע לבנות גדר סביב החלקה, מפה שאושרה ע"י המנהל בחתימתו של ויקטור לוזון ביום 17/5/93, ועל מפה נוספת של המודד מר צביקל שנערכה בתביעה שהגיש התובע בת.א. 58594/93 בבית המשפט השלום בת"א (כב' השופטת א. חיות) נגד משפחת עורקבי ומשפחת שלמה, שכניו מצפון, שפלשו למגרשו. כמו כן הוגשה התביעה שם, גם נגד המנהל כבעל הקרקע.
לטענת התובע, בשל הנגיסה, נגרמה למגרש ירידת ערך שכן פחתה היכולת לבנות את כל יחידות הדיור ואחוזי הבנייה המותרים במגרש (בין היתר בהתחשב בכך שאלמלא הנגיסה ניתן היה לקבל הקלה ובמסגרתה לבנות על המגרש 4 יחידות). לטענת התובע, השטח החליפי שהציע לו המנהל, משולש בחזית המגרש (להלן: "
חלקת ההשלמה"), אין בה כדי לפצותו שכן לא ניתן לעשות בה שימוש כלשהו באשר היא מצוייה בחזית, לפני הגדר אותה שבחזית הבית שנבנה, לא כל שכן שאין היא מאפשרת בניית 4 היחידות כפי שניתן היה לעשות אלמלא הנגיסה.
לפיכך הגיש תביעה לפינוי שטח הנגיסה ולחילופין לפיצוי כספי בגינה נגד המנהל, נגד חב' ויסמן, ונגד משפחת פרי.
עיקר טענות המנהל הינן כי המפות עליהן הסתמך התובע בטענתו בדבר גבולות המגרש, אינן לצרכי רישום, ולפיכך גבולות המגרש לא הובטחו לו והם ניתנים לשינוי. לטענתו שונו הגבולות ע"י התב"ע החדשה, מאא/במ/21א' אשר פורסמה למתן תוקף ביום 12/6/93. כתוצאה מאישור תוכנית במ21/א' נעשתה חלוקה של כל חלקה 125 בשטח כולל של 13,047 מ"ר. בעקבות החלוקה בוצעה מדידה רשמית של המגרשים במתחם, והוגדרו גבולות המגרשים הכלולים בתב"ע. המדידה היחידה שבוצעה לצרכי רישום, הוכנה בעקבות אישור התב"ע בשנת 1994, לפני שהתובע הגיש את בקשתו להיתר בנייה ולפני שאושרו היתרי הבנייה ביום 7/12/94 וביום 29/5/95 לבית הדו משפחתי שהוקם ע"י התובע בחזית המגרש ולגדר.
לטענת המנהל, גם המפה הערוכה ע"י ציון שרון, שנחתמה ע"י המנהל באמצעות מר לוזון, ושעליה מסתמך התובע לעניין הגבולות, היתה מפה שלא לצרכי רישום. לא אף זאת, אלא שהמפה נחתמה ע"י המנהל על מנת לסייע לתובע בהליכים המשפטיים בתביעה נגד עורקבי, שעניינה היה הגבול הצפוני של מגרש התובע בלבד. לטענת המנהל לא באה חתימת לוזון אלא לאשר את מיקומו של הגבול הצפוני בלבד.
באשר להודעת צד ג' שהוגשה נגדה ע"י חב' ויסמן, טוען המנהל כי חב' ויסמן ידעה על סכסוך הגבול עם התובע לפני שהחלה בבנייה, ולמרות זאת מכרה את הדירה למשפחת פרי.
לטענת המנהל הוא ביקש לבצע פרצלציה בחלקה מתוך כוונה להקצות קרקעות בחלקה הסמוכה (חלקה 304) ובנוסף ביצע מדידות לפי מפת החלוקה עפ"י התב"ע. המפות עליהן מסתמך התובע שונות ממפת המגרש כפי שעלה ממדידות שבוצעו מטעם המנהל. עפ"י התב"ע שינוי זה מוצא ביטויו בגבול המזרחי של המגרש, כאשר קו הגבול לפי רישומי המנהל נעשה בהתאם למפת החלוקה עפ"י התב"ע, החכרת החלקים האמורים לחב' ויסמן נעשו בהתאם לתב"ע.
לטענת המנהל, חלקה ההשלמה לא הוצעה לתובע כפיצוי, שכן לא נלקח ממנו דבר שהיה שייך לו, אלא היא חלק אינטגראלי מהמגרש בהתאם למדידות שנערכו מטעם המנהל לפי מפת החלוקה בכפוף לתב"ע.
כמו כן טוען המנהל כי התובע ידע והסכים לשטח שנקבע עפ"י התב"ע החדשה.
לבסוף טוען המנהל, בנוסף להכחשת הנזק ככלל, כי לא נגרם לתובע כל נזק מהשינוי. שטח המגרש לא קטן, ואלמלא בנה התובע את שתי יחידות הדיור שבחזית, והמגרש היה ריק מבנייה, לא היתה נגרמת כל ירידת ערך. בנוסף הוא טוען כי גם אלמלא שינוי הגבולות, מאחר וגודל המגרש 930 מ"ר ולא דונם, היה על התובע לקבל הקלה לצורך בניית 4 יחידות, ואין וודאות כי זו היתה ניתנת לו.
עיקר טענותיה של חב' ויסמן הוא כי היא חתמה על הסכם פיתוח עם המנהל מיום 29/6/95, אליו צורפה מפה עם גבולות המגרש, שהם גם הגבולות בפועל, וגם הגבולות עפ"י המדידות שבוצעו ע"י אזור 2000 איתה יש לה הסכם מיום 25/6/95 לפיו התחייבה אזור 2000 לבצע עבודות תכנון ופיתוח בשטחים הציבוריים וכן לסמן את גבולות המגרש. לטענתה היא לא ידעה ולא היתה צריכה לדעת על טענותיו של התובע ביחס לגבול. התובע לא מסר לה על כך, וכן לא המנהל. לטענתה, התובע לא מחה בפניה על כך, לא דרש ממנה להפסיק את הבנייה ולא למכור את הדירה עם החצר הפולשת לטענתו, ולא פעל להוצאת צו מניעה כדי להפסיק את הבנייה או למנוע את המכירה. יתר על כן, לטענתה, בפגישות שהתקיימו בשטח הסכים התובע בפועל לקביעת הגבול הנטען על ידה. כמו כן טוענת חב' ויסמן כי אף אילו ידעה על טענות התובע, הרי שלא היה בידה לעכב את הבנייה אלא אם היה מוצא צו מניעה, שכן היא התחייבה עפ"י חוזה הפיתוח להשלים את הבנייה תוך שנתיים, דהיינו עד 1/6/97, ואילו לא היתה עושה כן, היתה מסתכנת אף בביטולו של חוזה הפיתוח והשבת המגרש למנהל.
בנוסף טוענת חב' ויסמן כי היא יצקה ביום 1/9/96 קיר בגבול המגרשים, ביום 6/9/96 החלה בבניית הפרויקט, ביום 6/10/96 מכרה את הדירה למשפחת פרי, וסיימה את בניית הפרוייקט בפברואר 1998. כל אותו זמן החשה התובע ורק ביום 26/10/99 הוא הגיש את תביעתו. לפיכך טוענת חב' ויסמן לשיהוי מצד התובע, וכי סלוק ידה של משפחת פרי משטח הנגיסה, יהווה פגיעה בזכויותיה הקנייניות כפי שהוקנו לה ע"י המנהל.
בנוסף לכתב ההגנה הגישה חב' ויסמן הודעת צד ג' נגד המנהל, וכן נגד אזור 2000, בה היא טוענת כי אם יתברר כי המנהל החכיר לנתבעת שטח השייך לתובעים ונגרמו לתובעים נזקים, הרי שעל המנהל ו/או אזור 2000 לשאת בהם באופן בלעדי.
לטענת משפחת פרי היא רכשה את הדירה מבלי שידעה כי לתובע טענות כנגד קו הגבול, כי היא רכשה את הדירה בתום לב ובתמורה מלאה תוך הסתמכות על מצגים של חב' ויסמן ושל המנהל. לטענתה, לא היתה רוכשת את הדירה אלמלא החצר שהיא גולת הכותרת של הבית, וכי הסיבה היחידה להגשת התביעה נגדה היה סעד הפינוי שביקשו התובעים. לבסוף טוענת משפחת פרי כי בהתחשב בשיהוי שבהגשת התביעה, אין מקום לפינויה מהנכס.
לטענת אזור 2000, המודד מטעמה, יעקב עזרא, מדד את חלקת חב' ויסמן וסימן גבולותיה לפי תוכנית החלוקה שנערכה עפ"י התב"ע. לא אף זאת אלא שהמודד מטעמה הוא זה שהפנה את תשומת לב כל הנוגעים בדבר לכך שלתובעים יש טענות בקשר לגבולות המגרש. בעקבות המדידה ניהלו הצדדים: התובעים, חב' ויסמן והמנהל, מו"מ בו הגיעו להסכמה לפיה יקבלו התובעים חלקת השלמה תמורת חלקת הנגיסה. מטבע הדברים שאזור 2000 לא היתה חלק מהמו"מ או מההסכמות האמורות. לפיכך טוענת אזור 2000, כי היא ביצעה את המדידות באופן מקצועי, ולא היה מקום להגשת הודעת צד ג' נגדה.
אין חולק כי בין המפה שצורפה להסכם החכירה של המנוחה והחתומה ע"י המנהל, ובין המפה המצורפת להסכם עם חב' ויסמן, שעל-פיה נעשתה הבנייה בפועל, ישנה "חפיפה" של שטח הנגיסה.