1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "חוק הפיצויים").
2. התובע, חסון יוסף, (להלן: "התובע"), יליד 29/1/74, נפגע בשלוש תאונות דרכים.
התאונה הראשונה, אירעה, ביום 27/9/91, (להלן: "התאונה הראשונה").
התאונה השניה, אירעה ביום 6/2/94, (להלן: "התאונה השניה").
התאונה השלישית, אירעה, על פי הנטען, ביום 30/7/94, (להלן: "התאונה השלישית"), במהלך נהיגת התובע, ברכב מסוג טרקטורון, תוצרת הונדה, מס' שילדה 610608, (להלן: "הטרקטורון"), במסגרת טיול טרקטורונים, בפארק ניצנים.
3. התביעה בגין התאונה הראשונה והשניה, הוגשה כנגד הנתבעות 1 ו- 3, אשר אינן כופרות בחבותן, לפצות את התובע והמחלוקת בעניינן של תאונות אלה, הינה, בשאלת גובה הנזק, בלבד.
4. התביעה בגין התאונה השלישית, הוגשה כנגד הנתבעות 2 ו-3, (להלן: "הנתבעות"), מבטחות השימוש בטרקטורון בו נהג התובע, בעת ארוע התאונה.
הנתבעות, מכחישות הן את עצם אירוע התאונה והן את הכיסוי הביטוחי שכן לטענתן, במועד אירוע התאונה, לא היה בידי התובע, רישיון נהיגה תקף, לנהיגת טרקטורון.
בפתח הדברים יצויין כי למרות שמדובר בתובענה שהוגשה עוד בשנת 1998, טענת הנתבעות, באשר להעדר רישיון נהיגה מתאים, לנהיגת טרקטורון, פורשה ופורטה רק במסגרת הסיכומים. לפיכך, התרתי לתובע, להביא ראיות נוספות בעניין זה ובישיבת 17/4/05, נשמעו עדותם של מר צעידי אפרים, (להלן: "מר צעידי"), ראש תחום תקינה במשרד התחבורה ושל מר שמעון שרון, (להלן: "מר שרון"), הבעלים והמנהל של חברת אוטוקט (1992) בע"מ, שהפעילה וארגנה את טיולי הטרקטורונים, בפארק ניצנים והינה המבוטחת על פי תעודת ביטוח החובה שהוצאה לטרקטורון האמור, על ידי הנתבעות, (להלן: "מפעילת האתר" או "המבוטחת").
בנוסף, חלוקים הצדדים, גם בשאלת גובה הנזק, בכל הנוגע לתאונה השלישית.
התאונה השלישית- נסיבות אירוע התאונה
5. בסעיף 8 לכתב התביעה, נטען:
"ביום 30/7/94, עת נסע התובע ברכב מסוג טרקטורון תוצרת הונדה מס' שלדה 610608 התהפך הרכב התובע נפגע". בתצהיר עדותו הראשית, פרט התובע:
"ביום 30 ביולי 1994 עת נסעתי ברכב טרקטורון תוצרת הונדה מס' שילדה 610608 (להלן: רכב הטרקטורון"), במסגרת טיול טרקטורונים בפארק ניצנים, התהפך הרכב וכתוצאה מכך אני נפגעתי. רכב הטרקטורון היה מבוטח אצל הנתבעת מס' 2 בפוליסה מס' 221766/94", (סעיף 6 לתצהיר). לכתב התביעה כמו גם לתצהיר העדות הראשית, צורפה תעודת הביטוח שהוצאה לטרקטורון.
6. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי התובע, לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אירוע התאונה ואת פגיעתו בתאונת דרכים כנטען.
גרסתו של התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, לא נסתרה ויצויין כי בחקירתו הנגדית, לא נשאל התובע, ולו שאלה אחת, בעניין נסיבות אירוע התאונה. זאת ועוד, עדותו של התובע, בעניין נסיבות אירוע התאונה, נתמכת בעצם העובדה שעותק תעודת הביטוח שהוצאה לטרקטורון, צורף לכתב התביעה, כמו גם באישור מיום 30/7/94, החתום על ידי אפרת שרון (נספח ה' לתצהיר), בו נאמר:
"אני מאשרת שאסי חסון שבר את 2 שיניו הקדמיות בטיול טרקטורונים". מעבר לעובדה שהתובע, לא נחקר בעניין נסיבות עריכת האישור האמור, הרי שבמסגרת עדותו של מר שרון, הובהר כי אפרת שרון, החתומה על נספח ה' האמור, הינה ביתו של מר שרון, אשר עבדה באתר שהפעילה המבוטחת וכי המבוטחת, נהגה לתת, למי שנפגע בתאונה את תעודת הביטוח ואת המסמכים הרלבנטיים, לצורך תביעה. כן הוסיף מר שרון וציין כי מדובר בתאונה שאירעה לפני למעלה מ-10 שנים, לפיכך, לא נשמרו בידו מסמכים מהתקופה האמורה, לרבות רישום שנערך לגבי תאונות שאירעו באתר אשר נסגר כבר לפני 7 שנים, (עמ' 16-15 לפרוטוקול ישיבת 17/4/05).
טענת הנתבעות כי התובע, לא הוכיח, באמצעות דו"ח שמאי או תמונות כי לטרקטורון, נגרמו נזקי רכוש, בגין התאונה הנטענת, לאו טענה היא שכן הטרקטורון, אינו בבעלות התובע אלא בבעלות המבוטחת ומר שרון, אף ציין בעדותו כי ב-95% מהתאונות, הטרקטורון לא נפגע ולא נגרם לו נזק. מכל מקום, חזקה על הנתבעות כי לו הייתה המבוטחת, מכחישה את עצם אירוע התאונה, היו הנתבעות, דואגות לזמן את נציגי המבוטחת לעדות, על מנת להזים את טענת התובע כי נפגע בתאונה, בעת נהיגת הטרקטורון המבוטח ובמסגרת טיול טרקטורונים מאורגן בפארק ניצנים. עצם העובדה שהתובע, הוא זה שזימן, בסופו של יום, את מר שרון, מנהל המבוטחת לעדות וזה לא הכחיש את אירוע התאונה, תומכת בטענת התובע כי נפגע בתאונה כנטען.
זאת ועוד, אמנם אין מסמך רפואי, המעיד על פניה לטיפול רפואי, ביום אירוע התאונה אלא שאופי ומהות הפגיעה, אין בהם, כדי לחייב קבלת טיפול רפואי מיידי ופניה לטיפול רפואי, למחרת היום, אינה בלתי סבירה, בנסיבות העניין. תמיכה נוספת לטענת התובע כי נפגע בתאונה, בעת התהפכות הטרקטורון, נמצאת בהודעה על שחרור ממתקן אשפוז, מיום 31/7/94, דהיינו, יום למחרת התאונה, (נספח ז'2 לתצהיר התובע), שם נרשם:
"התקבל עקב רגישות שרירי צוואר והגבלת תנועות צוואר לאחר התהפכות על טרקטורון" ובהמשך:
"התקבל עקב חבלה בצוואר- אתמול התהפך עם טרקטורון". אמנם וכטענת הנתבעות, המסמכים הרפואיים, התקבלו כראיה להוכחת הטיפול הרפואי, ככל שאין בהם סתירה לחוות דעת המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט (החלטה מיום 30/12/03, עמ' 1 לפרוטוקול), אלא שבעניין זה, מדובר למעשה, בהוכחת עצם קבלת הטיפול הרפואי ויצויין כי התובע, לא נחקר, בשאלת הנסיבות והסיבות לפנייתו לטיפול רפואי והגרסה שמסר לגורמים המטפלים.
גם הטענה כי לא צורף, אישור משטרה, המעיד על פגיעת התובע, בתאונת דרכים, אינה יכולה לעמוד, שכן אישור משטרה כאמור, בכוחו להעיד רק על עצם הגשת תלונה בדבר פגיעה בתאונת דרכים אך אין בו כדי להוות ראיה, לעצם אירוע התאונה.
7. לפיכך ומהטעמים האמורים, ראיתי לקבוע כי התובע, עמד בנטל הראיה, המוטל עליו, להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים, כנטען, במהלך נהיגה בטרקטורון המבוטח.
התאונה השלישית- שאלת הכיסוי הביטוחי