פסק-דין בתיק א 9097/06

מבוא

1. ביום 27.6.05 נפגע רכבו של מר אורטל, רכב מס' 3099202 מפגיעה ע"י שער הכניסה למושב בו הוא מתגורר. הרכב היה מבוטח ע"י התובעת אשר הגישה תביעה בדיון מהיר כנגד המושב והמועצה האזורית לתשלום סכום של 10,418 ש"ח שהינו הסכום ששילמה למבוטח ולשמאי שבדק את הרכב.

2. התביעה הוגשה במקורה לבית משפט השלום בתל אביב ובהסכמת הצדדים לאור בקשת  הנתבעת מס' 2 הועבר הדיון בתביעה לבית משפט השלום בחיפה.

3. במועד שמיעת הראיות העיד מטעם התובעת הנהג מר אורטל והוגשו בהסכמה תצהירה של פקידת התביעות הגב' יהודית קטן ותצהיר השמאי מר משה קובר שבדק הרכב לאחר התאונה. מטעם הנתבעת מס' 1 העיד מזכיר הישוב מר אשר סוסקו שנכח בעת הארוע ומטעם הנתבעת מס' 2 העידו מר צדוק יפתח מנהל אגף הבטחון והאחזקה ומר  ליאור מעיין הממונה על הביטוח במועצה, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בע"פ.

השאלות שבמחלוקת

4. השאלה המרכזית העומדת על הפרק הינה שאלת נסיבות האירוע ובמיוחד האם הוכחה הפרת חובת זהירות מצד מי מהנתבעים כלפי מר אורטל, המבוטח שקבל את דמי הביטוח מהתובעת.
5. שאלה זו כרוכה בטענת התובעת כי חל במקרה זה הכלל המעביר נטל ההוכחה על הנתבעים.
6. במידה ותקבע אחריות הרי שגובה הנזק אינו במחלוקת ואז יש לבחון את אופן חלוקת האחריות בין הנתבעים.

דיון והכרעה

7. 3 עדי ראיה נכחו בעת קרות הארוע, המבוטח שנהג ברכב מר אורטל, שכנו מר בר שישב לידו ומזכיר הישוב מר סוסקו שעמד בשער הישוב.

8. התובעת בחרה ללא כל הסבר שלא להביא לעדות את מר בר שכנו של המבוטח, כך שבאשר לנסיבות הארוע נותרו גרסאות שני העדים מר אורטל ומר סוסקו בלבד. בחינת העדויות לעומקן מראה כי לא מדובר בגרסה מול גרסה, אל מול גרסתו המפורשת והנחושה של מר סוסקו לפיה הגיע המבוטח למקום "בנסיעה במהירות גבוהה מאד" (סעיף 2 לנ/1) גרסה שנטענה כבר בכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1, בחר מר אורטל להתעלם בתצהירו ת/1 משאלת המהירות ומעל דוכן העדים בחר לנקוב במונח העמום כי נסע במהירות "לא איטית אך סבירה". משנדרש מר אורטל מספר פעמים לתת תוכן למושג מהירות סבירה או מהירות לא איטית הוא לא ידע לנקוב במהירות או כדבריו "אין לי מושג" ובחר להסתתר מאחורי הנימוק כי לא הסתכל על מד המהירות. אם לכך אוסיף כי אין מחלוקת  בין הצדדים כי בזמן תנועתו של השער מהבהבת מנורה הנמצאת עליו הרי שגם לגבי המנורה לא ידע מר אורטל להגיד אם ראה אותה, גם בנושא זה השיב תשובה עמומה כי הוא "הסתכל על המרחב" מושג שתוכנו לא ברור ומשנתבקש להיות ספציפי השיב כמתואר בעמ' 2:

"ש.       כאשר הסתכלת על הכל הנורית הבהבה?

 ת.        לא זכור לי אם כן או לא".

9. מאחר ואל מול עדות לא ממוקדת זו העיד מר סוסקו שהיה במרחק מטרים ספורים מהשער כי מר אורטל הגיע בנסיעה מהירה מאד אל השער, כאשר השער בתהליך סגירה רגיל ואיטי ומאחר ולאחר החקירה הנגדית עדות זו אמינה עליי, שוכנעתי כי האחראי הבלעדי לקרות הארוע הינו מר אורטל שנהג בחוסר זהירות וגרם לתאונה בשל רשלנותו הבלעדית.
10. עוד יצויין כי מר סוסקו הצהיר בסעיף 4 לנ/1 כי לאחר הפגיעה מר אורטל עצר לרגע קט והמשיך בנסיעה, התנהגות המצביעה על הודאה באחריות שכן לו סבר מר אורטל כי הבעיה נמצאת בשער כשהוא רואה את מזכיר המושב מר סוסקו עומד ליד השער בעת התאונה, הרי שהייתי מצפה כי ייצא מהרכב ויבוא בטענות או מחאות על הנזק שנגרם לרכבו כבר באותו מועד או למצער היה מבקש לבדוק כבר באותו מעמד את הפגמים באותו שער המשמש את מר אורטל ואת יתר חברי המושב מדי יום ביומו. שתיקת מר אורטל והמשך הנסיעה מחזקים הקביעה כי מר אורטל ידע כי מהירותו "הלא איטית" היא היתה הגורם היחידי לתאונה.

11. התובעת בחרה שלא להעמיד למבחן את עדותו של מר סוסקו למשל בדרך של הבאת הנוסע ברכב לעדות, עובדה היוצרת הנחה כי אותו נוסע מר בר היה מאשר כי מר אורטל נסע במהירות גבוהה כאשר השער בתנועת סגירה איטית ולכן גם מסיבה זו הנני קובע כי גרסת מר סוסקו מתארת נאמנה את אשר התרחש, בנסיבות אלו לא הופרה חובת זהירות כלשהי כלפי מר אורטל שנהג בחוסר זהירות והתובעת "הבאה בנעליו" של מר אורטל כמבטחת אינה זכאית לדרוש פיצוי כלשהו מהנתבעים.

12. בנסיבות אלו גם אין הצדקה להעברת נטל ההוכחה שכן הנסיבות מצביעות על רשלנותו הבלעדית של מר אורטל ומכאן שלא מתקיים התנאי השלישי להעברת נטל ההוכחה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

13. חיזוק לקביעתי זו הנני מוצא גם בצורת הנזק שנגרם לרכבו של מר אורטל, נזק לכל אורכו של הרכב מהכנף הימני, יכול להתרחש אם בטרם הגיע מר אורטל לקרבת השער היה כבר השער בתנועת סגירה, סגירה על קצהו הקדמי של רכבו ולפעולה זו של השער לא שם מר אורטל את ליבו או שמא דווקא הבחין בה ומיהר-ללא הצלחה להכנס לפני סגירת השער.

14. היטיב לחשב את הנתונים ב"כ הנתבעת מס' 2 שבחר נתונים מקלים עם מר אורטל,  הניח כי הוא נסע במהירות של 40 קמ"ש והוכיח כי לו היה נוסע התובע במהירות זו הוא היה מספיק לחלוף על פני השער ללא פגיעה.