מהות התביעה
1. בתביעה זו מתבקש בית המשפט להצהיר כי התובע הינו הבעלים של חלקה מס' 128 בגוש 30285 באדמות הכפר בית צפפה (להלן - החלקה). כן מבקש התובע מבית המשפט להורות על ביטול עסקת ההחכרה של החלקה, שנערכה בין מינהל מקרקעי ישראל ובין עמותת רמת איתרי (להלן - איתריאו הנתבעת 2), וכן על ביטול העסקה שנעשתה לאחריה ובה הועברה זכות החכירה מאיתרי לחברת פסגות ירושלים בע"מ (להלן - פסגותאו הנתבעת 3). עוד מבקש התובע להורות על ביטול המשכנתא שהוטלה על החלקה לטובת בנק הפועלים. בנוסף מבקש התובע, כי בית המשפט יוציא נגד הנתבעות צו לפינוי החלקה והבית הבנוי עליה.
2. כתב התביעה, בנוסחו המקורי, הוגש לבית המשפט ביום 31.8.95. מאז ועד לסיום ההתדיינות בתיק תוקן כתב התביעה ארבע פעמים. כתב התביעה המתוקן האחרון הוגש ביום 30.5.04. התיקון העיקרי נעשה בכתב התביעה הרביעי (שהוגש ביום 19.10.98), בו ניתן ביטוי לשינוי המשמעותי שחל בגרסתו העובדתית של התובע, כפי שנראה בהמשך.
עוד יש לציין, כי במהלך הדיון בתביעה זו מונה מפרק זמני לאיתרי, שלפי בקשתו הוריתי על עיכוב ההליכים נגדה בתיק זה, בהתאם לסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. מאותו שלב, הדיון התנהל למעשה בין התובע, מזה, לבין המדינה ורשם המקרקעין (להלן ביחד - המדינה) ופסגות, מזה.
רקע עובדתי שבעיקרו אינו שנוי במחלוקת
3. התובע, יליד 1937, נולד בכפר בית צפפה שבירושלים (להלן - הכפראו בית צפפה). עד לפרוץ מלחמת ששת הימים (ביום 5.6.67), התגורר התובע בכפר, בשטח שהיה נתון לשליטתה של ממלכת ירדן. במקביל, החל מאפריל 1962, עבד התובע במשרד החוץ הירדני, בעמאן. בשנת 1977 החל לעבוד באו"ם. לאחר מכן עבד, לסירוגין, בשירות משרד החוץ הירדני והאו"ם (בבירות שונות בעולם). בשנת 2002 פרש התובע מעבודתו, ומאז הוא נע בין בית צפפה לג'נבה. מוסכם על הצדדים כי בשנת 1960 (לפי גרסת הנתבעות), או בין השנים 1962-1960 (לפי גרסאות התובע), ערכה ממשלת ירדן הגרלה, שנועדה להקצות לתושבי בית צפפה חלקות קרקע בשטח כולל של כ-100 דונם "מאדמות האוצר" הירדני המכונות "ווער קטן" ו"אלקאעה", כל חלקה בגודל של כ-800 עד 1000 מ"ר (להלן - ההגרלה). לצורך מימוש זכייתם בהגרלה, נדרשו הזוכים לעמוד בשני תנאים. התנאי הראשון - תשלום התמורה עבור החלקה בשני תשלומים שווים, האחד תוך חודש מיום הזכייה, והשני במשך השנה שלאחר מכן. התנאי הנוסף - בניית מבנה למגורים על החלקה, בתוך שנתיים ממועד הזכייה (ראו החלטת הוועדה הירדנית לחלוקת אדמות הכפר בית צפפה מיום 9.2.1960, שצורפה כנספח ב' לתצהיר י' סופר, מצהיר מטעם המדינה). עוד מוסכם על הצדדים, כי שלושת המוכתרים (דאז) של הכפר, שנמנו עם חברי הוועדה הירדנית לחלוקת האדמות, קיבלו כל אחד חלקת אדמה מחוץ למסגרת ההגרלה. אשר לגודלן של חלקות המוכתרים, הרי שניתן לקבוע בוודאות כי שטחן דומה לזה של החלקות האחרות (ראו הנסחים שצורפו לתצהיר המשלים של י' גבאי, מצהיר מטעם המדינה). אין חולק, כי מספרי החלקות שקיבלו המוכתרים, כמו גם מספר החלקה שהתובע טוען לבעלות עליה, לא הופיעו ברשימת החלקות שהוקצו למשתתפים בהגרלה (הרשימה צורפה כנספח ד' לתצהיר סופר).
4. בראשית שנות השבעים החל מינהל מקרקעי ישראל במחוז ירושלים (להלן - המינהל) בטיפול לבדיקה ואיתור זכויות של תושבי הכפר במקרקעין שבתחומו. מטרת הבדיקה הייתה, בין היתר, לברר את זכויותיהם של הטוענים לזכייה בחלקות במסגרת ההגרלה. המינהל ערך סקרים מקיפים על פי מסמכי הרישום הירדני, קיבל מידע ממוכתרי הכפר, בדק האם נבנו מבנים בחלקות, ועוד. בשנת 1975 אף מינה המינהל ועדה לבדיקת זכויותיהם של חלק מתושבי הכפר, שטענו כי זכו בבעלות על חלקות במסגרת ההגרלה, אך מסיבה כלשהי לא נרשמה הקרקע על שמם (להלן - הוועדה). תושבים אלה נדרשו להציג בפני הוועדה מסמכים וקבלות להוכחת זכויותיהם. הוועדה בדקה, בין השאר, האם קיימו אותם תושבים את תנאי ההגרלה. משהוכח לוועדה תשלום מלוא התמורה, אך התנאי של בניית מבנה על החלקה לא התקיים, ניתנה לתושבים ארכה נוספת לבניה, נחתם עימם חוזה פיתוח ולאחר הבניה הועברו הזכויות על שמם בלשכת רישום המקרקעין. כך נהג המינהל גם עם אחיו של התובע, טאהה עיסא יוסף עותמן (להלן - אחי התובע). לאחר שעמד בתנאי ההגרלה, הכיר המינהל, בשנת 1985, בזכותו של אחי התובע להירשם כבעלים על חלקה 79 בגוש 30285 שבה זכה במסגרת ההגרלה. יצוין, כי הליכים אלו היו ידועים היטב לתושבי הכפר, ונמשכו בפועל שנים רבות (סעיף 7 לתצהיר סופר). כן יצוין, כי התובע מעולם לא פנה אל הוועדה בטענה לבעלותו בחלקה.
5. החלקה נשוא התביעה משתרעת על פני כשלושה וחצי דונם. כלומר, היא גדולה פי 3.5, או אף פי 4, מן החלקות שתושבי הכפר קיבלו במסגרת ההגרלה, כמו גם מן החלקות שהמוכתרים קיבלו (מחוץ להגרלה). על החלקה מצוי מבנה קטן וישן, ששימש כמפקדה צבאית של הלגיון הירדני. בשנת 1961 הוחל בהליכי הסדר מקרקעין בקרקעות בית צפפה. בגדר הליכים אלה פירסם פקיד ההסדר הירדני, ביום 10.10.63, "לוח זכויות", שבו נרשמה החלקה על שם אוצר הממלכה הירדנית. יצוין כבר כאן, כי הצגת לוח הזכויות לציבור איננה מסיימת את הליכי ההסדר, אלא מהווה אך שלב ביניים בדרך לרישום ב"פנקס הזכויות", שייפתח על ידי הרשם לגוש המוסדר:
"הלוח מוצג לציבור במשך שלושה חודשים וכל מי שתובע זכות במקרקעין אשר בגוש המוסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת תיקון. כעבור שלושה חודשים שולח פקיד ההסדר את הלוח לרשם. משקיבל הרשם את הלוח, הוא פותח פנקס חדש לגוש המוסדר שנקרא
פנקס זכויות ובו הוא מייחד דף לכל חלקה" (אריה אייזנשטיין יסודות והלכות בדיני מקרקעיןחלק א המרשם ופעולות במקרקעין, (התשנ"ו), עמ' 220; ההדגשה במקור).
על גבי העתק לוח הזכויות הירדני, ליד מספר החלקה נשוא התביעה, מופיעה הערה לפיה בהתאם להחלטת בית המשפט הירדני רישום החלקה על שם אוצר הממלכה הירדני הינו סופי (סעיף 3 לתצהיר סופר; ראו גם סעיף 11 לתצהיר גבאי). התובע לא חלק על כך.
כל החלקות בכפר שהיו רשומות בלוח הזכויות על שם אוצר הממלכה הירדנית, הועברו ביום 25.5.73 לבעלותה של מדינת ישראל ונרשמו על שמה. החלקה נשוא התביעה נרשמה על שמה בפנקס הזכויות, שמתנהל בלשכת רישום המקרקעין בירושלים, כמקרקעין מוסדרים. ביום 7.6.79 נחתם הסכם חכירה בין המינהל לבין איתרי, לפיו רכשה איתרי את זכויות החכירה במספר חלקות בגושים 30283, 30285, 30286, ו-30287 באדמות בית צפפה, וביניהן החלקה נשוא התביעה. ביום 19.6.94 רכשה פסגות מידיה של איתרי את זכויות החכירה במספר חלקות בגוש 30285, ובכללן החלקה דנן. ביום 26.4.95 חתם המינהל על שטר להעברת זכות החכירה בחלקה נשוא התביעה (ובחלקות הנוספות) לפסגות, ובאותו היום אושרה העסקה לרישום בלשכת רישום המקרקעין בירושלים.
גרסתו העובדתית המקורית של התובע וההליכים שקדמו לתביעה
6. גרסתו המקורית של התובע, כפי שהוצגה בשלושת כתבי התביעה הראשונים בתיק זה ובתצהירי העדות הראשית של התובע ושל אחיו, הייתה כי התובע
זכה בחלקה במסגרת ההגרלה, וכי שילם עבורה את מלוא התמורה שנדרשה על ידי השלטונות הירדניים. לדברי התובע, לאחר תשלום התמורה על החלקה, היה סמוך ובטוח כי הוא הבעלים הרשום של החלקה. התובע טוען כי זכור לו שלאחר מלחמת ששת הימים, הרב אליפנט, שהיה רבה של ישיבת איתרי, פלש ביחד עם תלמידיו למספר בתים בבית צפפה, ובין היתר גם לבית שהיה בנוי על חלקתו, אך המשטרה גירשה אותם מחלק מן הבתים שאליהם פלשו, ובכללם גם מן החלקה. בשנת 1993, ממשיך התובע, משביקש לעשות שימוש בחלקתו, גילה להפתעתו שתלמידי ישיבת איתרי מחזיקים בה. התובע טוען, כי מעולם לא ידע ואף לא העלה על דעתו כי המינהל העביר את זכויותיו בחלקה לאיתרי, וממילא גם לא ידע כי זו האחרונה מכרה את זכויותיה בחלקה לפסגות. התובע פנה לראשונה אל המינהל, באמצעות בא-כוחו, במכתב מיום 27.10.93, בו ביקש לברר "אם למדינה יש דרישות או תביעות כלשהן לגבי החלקה הנ"ל, שעליה יש בית, ששימש אותו ואת משפחתו למגוריה" (צורף כנספח לכתבי התביעה). ב"כ התובע נענה במכתב מיום 4.11.93, בו צוין כי "הנכס היה רשום בשם אוצר הממלכה הירדנית והועבר על שם המדינה ונרשם בשמה בספרי המקרקעין. הנכס מוחזק על ידי ישיבת איתרי ו/או עיריית ירושלים ולא ברור לנו מה הקשר למרשך עם הנכס הנדון" (צורף כנספח לכתבי התביעה). ב"כ התובע חזר ופנה למינהל במכתב מיום 15.12.94, בצרפו הפעם למכתבו נסח רישום ירדני, לפיו החלקה נרשמה על שמו בפנקס המקרקעין הירדני. לדברי התובע, נסח זה הוצא ביום 26.12.87 על ידי מחלקת המקרקעין בירדן (נסח זה יכונה להלן - ת/3, כפי שסומן בכתב התביעה המתוקן האחרון). המינהל, בתגובה, חזר על עמדתו האמורה, בהוסיפו כי נסח הרישום שצורף אינו יכול להוות ראיה לבעלות התובע על החלקה, משום שהוצא רק בשנת 1987, והוא סותר את הרשום בלוח הזכויות הירדני. משסירב המינהל להכיר בטענתו לבעלות בחלקה, הגיש התובע תביעתו זו לבית המשפט, ביום 31.8.95.
גרסתו העובדתית המתוקנת של התובע
7. לתצהיר עדותו הראשית של סופר, ששימש במינהל בתפקיד של אחראי מחוז על רכישות והפקעות, צורפה רשימת החלקות שהוקצו בהגרלה (נספח ד' לתצהיר סופר, שהוגש לבית המשפט ביום 7.7.97). החלקה נשוא התביעה לא מופיעה ברשימה זו. מכך הסיקו הנתבעות כי טענתו של התובע, לפיה זכה בחלקה זו במסגרת ההגרלה, הינה משוללת יסוד. בפתח עדותו של התובע ביום 14.9.98 (שנמסרה לאחר שתצהירו של סופר הוגש), העיד התובע, לפתע, כי קיבל את החלקה
שלא במסגרת ההגרלה. זאת, בניגוד לגרסתו בשלושת כתבי התביעה הראשונים בתיק זה ובתצהיר עדותו מיום 19.3.97, שנחתם בפני קונסול ישראל בלונדון. לפי גרסתו החדשה, שהועלתה לראשונה שלוש שנים לאחר הגשת התביעה, הוא קיבל את החלקה מידי הממשלה הירדנית, בהסכמת אנשי הכפר, כאות הוקרה על פעילותו שלו ושל אחיו עלי עותמן, שיזמו את ההגרלה. בעדותו בבית המשפט סיפר התובע, כי היו ארבע חלקות שלא נכנסו להגרלה, ואלו הוקצו לו ולשלושת מוכתרי הכפר. התובע הסביר כי הטעות שנפלה בגרסה הקודמת מקורה בכך שאחיו טאהה, שהיה מיופה כוחו בארץ, השמיט פרטים שנשכחו ממנו בעת שמסר את גרסתו לבא-כוחו של התובע, עו"ד גורן, שערך את כתב התביעה המקורי ואת התצהירים הקודמים. לדבריו, התצהיר בגרסתו המוטעית נשלח אליו לחו"ל, והוא לא הבין את תוכנו בעת שחתם עליו בפני הקונסול, משום שהתצהיר היה כתוב בשפה העברית ש"הייתה נדירה בשבילי ולא יכולתי לפרש" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 14.9.98). התובע הוסיף כי רק עם שובו ארצה, במהלך ישיבה שקיים עם בא כוחו לקראת עדותו במשפט, נתגלתה לו הטעות. אציין עם זאת, כי בעדותו מיום 31.1.05, אמר התובע כי התצהיר תורגם לו: "תורגם לי בערבית אך התרגום לא תקף משפטית. בן דוד שלי תרגם זאת" (שם, עמ' 16). גם בא-כוחו של התובע הצהיר (בישיבת 14.9.98), כי התצהיר תורגם לתובע על ידי הקונסול (עמ' 5 לפרוטוקול).
מכל מקום, לנוכח התפנית המהותית שחלה בגרסתו העובדתית, איפשרתי לתובע לתקן את כתב תביעתו, וכן להגיש תצהירים מתוקנים שלו ושל אחיו (טאהה), לתמיכה בגרסה העובדתית החדשה, ששינתה למעשה את עילת התביעה המקורית. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש ביום 19.10.98 (ביחד עם תצהירי העדות המתוקנים), פירט התובע את גרסתו החדשה. לפי גרסה זו, הוא ואחיו עלי, שהיה מקורב לראשי השלטון הירדני, יזמו את הקצאת הקרקעות לבניה עצמית לתושבי בית צפפה; לאחר שהזוכים בהגרלה קיבלו את חלקותיהם על פי תוצאותיה, הקצה אוצר הממלכה הירדנית ארבע חלקות נוספות מחוץ להגרלה: שלוש מתוכן ניתנו לשלושת המוכתרים של הכפר, עלי עבד רבה, חסן עלי ועלי עוודלה (להלן - המוכתרים), שסייעו בארגון ההגרלה, ואילו החלקה הרביעית, נשוא התביעה, הוקצתה לתובע, וזאת בהסכמת אנשי הכפר. עוד טען התובע, כי רכש את החלקה מאת אוצר הממלכה הירדנית בשנים 1961/62 בתמורה מלאה, ולאחר רכישתה שילם מס רכוש על החלקה עד לשנת 1966. לטענתו, אם לא נרשמה החלקה על שמו מיד לאחר רכישתה, היה זה אך בשל בעיות טכניות ובירוקרטיות, בהוסיפו כי "בפועל נרשם הוא בפנקס המקרקעין כבעלים - בפנקסי המקרקעין של ירדן, עפ"י ת/2, ת/3 ות/4, והוא היה בעלים שביושר אף לפני כן" (סעיף 10(א) לכתב התביעה המתוקן מיום 19.10.98).
טענות התובע
8. התובע טוען כי הוא הבעלים של החלקה, וכי לנתבעות או מי מהן אין כל זכות בה. במקום אחד טען, כי נרשם בפנקסי המקרקעין של ממלכת ירדן מיד לאחר רכישתה; במקום אחר טען, לעומת זאת, כי רישום הזכויות בחלקה על שמו בפנקסי המקרקעין הושלם רק מאוחר יותר.
התובע הציג שלושה מסמכים כראיה לדבריו. המסמך הראשוןהוא ת/2 - אישור מס' 444011 המכונה על ידי התובע "אישור על סילוק חובותיו לממשלת ירדן". מסמך זה, הכתוב בשפה הערבית, תורגם בגוף כתב התביעה בזו הלשון: