1. התובעת, לבנה אפשטיין, הגישה תובענה בגין רשלנות מקצועית נגד הנתבע, עו"ד יגאל גאגין. התביעה הוגשה על סכום של 688,261 ש"ח. לטענת התובעת, הנתבע התרשל כלפיה והפר חובה חקוקה, סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, בייצוג משפטי וייעוץ משפטי שנתן לה בנוגע לחובות שנוצרו על ידי בעלה. נזקיה מורכבים, על פי הטענה, מתשלומים ששילמה בתיק הוצאה לפועל, מחוב קיים באותו תיק, משכר טרחה ששולם לנתבע, ומהוצאות ותשלומים שביצעה לנושים שונים. כמו כן, נטען לזכות פיצוי בגין נזקים נוספים.
2. הנתבע מסר הודעת צד ג' לבעלה לשעבר של התובעת, שלמה אפשטיין.
גירסת התובעת
3. בתצהיר עדותה טענה התובעת כי במהלך שנת 1997 שכרה יחד עם בעלה דאז וגרושה דהיום (הוא צד ג'), את שירותיו המשפטיים של הנתבע בעקבות שני שטרות שהוגשו לביצוע נגדה ונגד בעלה. לדבריה, עד לשנת 1997 ניהלה עם בעלה חיי שגרה. בעלה עבד כמנהל בכיר בבנק הפועלים בסניף כיכר פריז בחיפה ונהג לטפל לבדו בכל הענינים הפיננסיים של בני הזוג. במהלך אותה שנה הוצא הבעל על ידי הבנק למה שהחל כחופשה יזומה והפך לפיטורין. הבעל הסביר לתובעת כי הוא יצא לחופשה בעקבות בדיקת חשדות שהבנק העלה נגדו, לדבריו בטעות.
4. ביום 18.12.97, הגיש אדם בשם דוד כהן בקשה לביצוע שני שיקים בלשכת ההוצאה לפועל, אחד שמועד פרעונו 1.11.94 על סך 67,000 ש"ח והשני שמועד פרעונו 30.4.94 על סך 62,850 ש"ח. השיקים נמשכו מחשבון המשותף של התובעת ובעלה ובכותרת נשאו את שמו של הבעל ושמה של התובעת. נטען בבקשת הביצוע כי אחד מבני הזוג חתם על גבי השיקים ולכן שניהם חייבים בגינם. התובעת נדהמה לקבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. כאשר שאלה את בעלה לפשר השיקים הוא ענה כי השיק השני היה אמור להחליף את הראשון כאשר הראשון ניתן בגין עסקאות שהתובעת לא ידעה אודותן. היא גילתה מאוחר יותר כי מדובר בשיקים מסדרה של שיקים נוספים שמשך בעלה בלא ידיעתה כחלק מפעילותו בתחום השוק האפור והימורים.
5. הוטלו עיקולים על זכויותיה של התובעת במקום עבודתה. היא סברה כי מאחר ואין לה כל נגיעה לשיקים היא תוכל לחלץ לפחות את עצמה מתיק ההוצל"פ
"ובכך להציל את משפחתי מקריסה כלכלית, התריתי בשלמה כי עלינו לשכור שירותיו של עורך דין." הבעל הודיע שיפנה לידידו, עו"ד גאגין, הנתבע, שהכיר מתוקף תפקידו בבנק. הבעל מסר כי הוא נפגש כבר עם הנתבע מספר פעמים לבדו וכי באחת הפגישות הצטרף אליו אדם בשם אלי רומנו. התברר לתובעת בהמשך כי רומנו הוא נושה נוסף של בעלה.
6. במהלך ינואר 1998 בני הזוג ניגשו לפגישה במשרד הנתבע. שם הכירה התובעת את הנתבע לראשונה. התובעת סיפרה לנתבע בסערת רגשות את השתלשלות הענינים עד לאותו שלב ולדבריה ציינה כי לא חתמה על השיקים וכי לא היתה צד לעסקת היסוד בגינה ניתנו ולא נהנתה מעסקת היסוד בדרך זו או אחרת וכי למדה על משיכתם רק לאחר שהשיקים הוגשו לביצוע. במהלך אותה פגישה סיפר הבעל לנוכחים כי מלבד הנושים דוד כהן ורומנו ישנם עוד מספר נושים, כאשר חלק מחזיקים בשיקים אשר משך לפקודתם, וחלקם האחר הלוו לו כספים בסכומים שונים. הבעל ערך בכתב יד רשימת נושים על גבי פתק שכלל שיעור החוב אליהם ומידת דחיפות התשלום (צורפה כנספח ב' לתצהיר התובעת): חוב לרומנו בסך 120,000 ש"ח על פי שיק; חוב ליהושע שוורץ בסך 54,600 ש"ח על פי שיק; חוב לאבי אוחיון בסך 75,000 ש"ח - ללא שיק; חוב לאדם בשם ניב בסך 30,000 ש"ח לא ידוע לתובעת אם אחז בשיק; חוב לאדם בשם פימה בסך 25,000 או 30,000 ש"ח (ייתכן ואחז בשיק); חוב לאדם בשם יואב שיינר בסך 15,000 ש"ח על פי שלוש המחאות משוכות על ידי הבעל לפקודה "עצמי", כל אחד על סך 5,000 ש"ח. בסיום הפגישה קבעו הצדדים להפגש פעם נוספת על מנת לדון בפעולות אפשריות להמשך.
7. לאחר מספר ימים נפגשו הצדדים שוב במשרד הנתבע. הפעם נכח רומנו שהוזמן על ידי הבעל. רומנו הציג המחאה של בני הזוג על סך 120,000 ש"ח המשוכה על ידי הבעל. התובעת ציינה בפני רומנו בנוכחות הנתבע כי אינה יודעת דבר משיכת ההמחאה ואותו רומנו השיב לה
"אז מה, גם אני לא מספר לאשתי הכל". בסיומה של אותה פגישה סיכם הנתבע עם רומנו בנוכחות הבעל ובנוכחותה כי סכום השיק ישולם מתוך כספי הפיצויים שבעלה עתיד היה לקבל מהבנק. כעבור חודש נפגשו הצדדים שוב במשרדו של הנתבע ובנוכחות הנתבע מסרה התובעת לרומנו המחאה המשוכה על ידי אחותה, מירי אזולאי על סך 120,000 ש"ח. החלק מהסכום ששולם לרומנו על ידי התובעת, 60,000 ש"ח, היה חלקה בפיצויי הפיטורין שקיבל בעלה וערכם נכון ליום הגשת התצהיר 87,566 ש"ח.
8. התובעת טענה כי בנוגע לנושה שוורץ אמר לה הנתבע כי,
"אין ברירה את חייבת לפרוע לו את השיק". כיוון שלא הטילה ספק בטיב היעוץ המשפטי היא פרעה את החוב באותו סכום במהלך ינואר 1998 באמצעות הלוואות אותן לקחה מבני משפחה ומקום עבודתה (אותו סכום שווה 80,080 ש"ח כיום).
9. את הנושה אוחיון הכירה היכרות שטחית כי שירת עם בעלה במילואים והוא ביקר מספר פעמים בביתם של בני הזוג. עת ביקש ממנה לדאוג לפרעון החוב שאלה התובעת את אוחיון מדוע כאשר ביקר בביתה לא אמר לה דבר על כך קודם לכן והוא השיב לה כי בעלה הזהיר אותו "חזור והזהר" שלא יאמר לה דבר. היא טענה שהיא ציינה את דברי אוחיון באוזני הנתבע. למרות זאת, ולמרות שאוחיון לא אחז בהמחאה כלשהי יעץ לה הנתבע לשלם לו את החוב משום שלדבריו
"אין לי כל ברירה אלא לשלם את החוב הנ"ל אחרת לדבריו לא אצא מזה". בעקבות כך, היא מסרה לידי אוחיון שיק פתוח משוך על ידי אחותה מירי אזולאי. השיק היה פתוח היות והנתבע הודיע לה כי ינסה להתפשר עם אוחיון ביחס לדרישת הריבית, כולה או חלקה. לאחר מכן, מולא השיק על סך 75,000 ש"ח (השווה ליום הגשת התביעה ל- 109,163 ש"ח).
10. בנוסף, לנושים רומנו שוורץ ואוחיון שילמה התובעת בעקבות ייעוץ משפטי של הנתבע סכומים נוספים בסך כולל של 20,050 ש"ח (לפי ערכים של אפריל 1998 השווים ביום הגשת התביעה ל- 29,145 ש"ח).
באשר לכל החובות הוסבר לתובעת על ידי הנתבע כי לבעלה אין כל טענת הגנה ביחס לחוב עצמו וכי עליה לשלמם יחד עמו. לגבי הנושים ניב ופימה ויואב אשר בעלה היה אמור לפרוע את החוב אליהם לא ידעה לתובעת אם שולם להם חובם או לא, ולגבי תיק הוצאה לפועל סיכם עימה בעלה כי יתנגדו לביצוע השיקים בבית המשפט.
11. התובעת חתמה יחד עם בעלה על ייפוי כוח לטובת הנתבע.
12. לטענת התובעת, לאחר הפגישה הראשונה היא סיפרה בצורה נרגשת לעו"ד זיו פוקס ששימש כיועץ המשפטי של החברה בה הועסקה על דבר השיקים נשוא תיק ההוצל"פ. לדבריה, עו"ד פוקס אמר לה כי מאחר ואינה חתומה על השיקים היא אינה חבה בגינם. כיוון שלא רצתה לחשוף עניניה האישיים בפני עמיתיה לעבודה היא העדיפה שלא לחשוף בפני עו"ד פוקס פרטים נוספים לגבי השיקים ולא קיבלה ממנו יעוץ משפטי ספציפי לגביהם. לאחר השיחה הגיעה לפגישה נוספת עם הנתבע ושאלה אותו אם ניתן להוציאה מהתמונה כיוון שאינה חתומה על השיקים ואין לה קשר אליהם. אולם, לדבריה
"הנתבע התייחס בביטול לדבריי, והשיב כי אני חייבת באותה מידה כמו שלמה מאחר ומדובר בחשבון משותף כדבריו. לדבריו העובדה שאני לא חתמתי על השיקים ולא ידעתי על משיכתם אינה מעלה ואינה מורידה." התובעת שבה לעו"ד פוקס וביררה עימו עניין חבותה והוא חזר על אותם דברים.
13. בכל הפגישות שהתקיימו בין הנתבע לבין בעלה והתובעת עלו חובות נוספים והמחאות נוספות שהבעל משך ללא ידיעתה. התובעת טענה כי במהלך פגישה שהתקיימה בינה לבין הנתבע בלבד ציין בפניה הנתבע כי בעלה
"טיפש וכי עשה מעשים שהרסו את המשפחה". ביום 8.1.98, חתם הבעל על תצהיר לצורך התנגדות לביצוע שטר. התובעת לא התבקשה לחתום על תצהיר כלשהו. ביום 19.1.98, הגיש הנתבע את ההתנגדות אותה ראתה התובעת רק לאחר הגשתה. לא הוגש כל מסמך ראייתי מטעמה שהעלה את הטענה כי לא חתמה על השיקים, לא ידעה על משיכתם ולא נהנתה בגין מתמורתם.
14. בשלב מאוחר יותר נפרדו בני הזוג וביום 2.9.98 נחתם הסכם יחסי ממון ובכלל זה הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט.
15. צויין בנוסף כי בתקופה שבין הפגישה הראשונה ועד למועד הדיון בהתנגדות לביצוע השטר פנה אליה הנתבע בבקשה שתשאיל לו את רכבה (שלא לצורך הטיפול בעניניה) בתירוצים שונים. היא הסכימה לכך ועניין זה חזר על עצמו מספר פעמים.
16. בבוקר הדיון בהתנגדות ביום 29.10.98 התובעת נפגשה עם הנתבע בכניסה לבית המשפט. היא שבה ופנתה אליו ושאלה אם הוא עדיין משוכנע שהיא חייבת בחובות עם בעלה וציינה את הדברים שאמר לה עו"ד פוקס פעם נוספת. לדבריה, פטר אותה הנתבע בהינף יד ואמר
"תעזבי את זה את חייבת כיוון שמדובר בחשבון משותף". הוא הוסיף כי עו"ד פוקס טען מה שטען כי אינו בקיא בפרטים. במהלך הדיון בהתנגדות טען הנתבע כי הסכום של 110,000 ש"ח הינו לחיסול חוב על השיק השני על סך 67,000 ש"ח, דהיינו הוא ביקש רשות להתנגד רק בגין השיק הראשון על סך 62,850 ש"ח. התובעת טענה שהנתבע טען כי החוב בגין השיק השני הינו גם החוב שלה. בסיום הדיון בהתנגדות בו לא נחקר הבעל, דחה בית המשפט את ההתנגדות עד לסך 110,000 ש"ח ונתן רשות להתגונן בקשר ליתרת הסכום בגין השיק הראשון. מיום דחיית ההתנגדות ואילך שילמה התובעת במסגרת תיק ההוצל"פ סך נומינלי של 136,534 ש"ח (השווה ליום הגשת התביעה 177,618 ש"ח ונכון ליום הגשת התביעה נותר בתיק ההוצל"פ חוב בסך 65,000 ש"ח). בעלה חדל לעבוד בצורה מסודרת מעת שפוטר מהבנק. נושים רבים החלו לרדוף אחריה.
17. בעניין השיק שבגינו ניתנה רשות להתגונן עבר התיק לפסים של תביעה רגילה במסגרת ת"א 21247/98 בחיפה. מספר חודשים לאחר מכן כאשר ייצוג התובעת הועבר לעורכי דין אחרים, הגיש לביצוע הנושה דוד כהן המחאה נוספת משוכה על ידי הבעל וטען כי התובעת חייבת מכוח חתימתה עליה. בשונה מהטיפול של הנתבע, הספיקה שיחת טלפון אחת בין עורכי הדין כדי לגרום למחיקת ההליכים נגדה.
18. התובעת נשאה לבדה במלוא שכר הטרחה של הנתבע בסך 15,000 ש"ח (ששווים עד ליום הגשת התביעה 19,579 ש"ח).