פסק-דין בתיק א 786/98

1.         התביעה שבפני היא תביעת בנק לתשלום יתרת חובה בחשבון, חח"ד שנכון ליום 8.4.98 (סמוך ליום הגשת התביעה) עמדה על סך 965,040 ש"ח. החשבון הוא על שם נתבעת 1 בערבות נתבעת 2 (לפי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 18.7.97).

            שתי החברות-הנתבעות (להלן:"החברות") חדלות פרעון וההכרעה בתביעה זו נוגעת למעשה רק לנתבע מס' 3 (להלן:"לייבה") שערב אף הוא לחוב נתבע מס' 1 לפי תנאי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 25.11.96. כעולה מחומר הראיות שהיה בפני, מר לייבה היה למעשה המנהל הפעיל של החברות (עמ' 21 לפרוטוקול).

            יצויין כי התביעה הוגשה נגד שני נתבעים נוספים שאחד מהם פש"ר ונגד השני ניתן פס"ד שאישר הסכם פשרה ביום 15.6.05.

            התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ניתנה רשות להתגונן ובמסגרת ראיות ההגנה הגיש לייבה תצהיר נוסף על זה שהגיש בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן.

2.         גירסת לייבה כפי שהיא עולה מתצהיריו היא בעיקרה זו:

א.         בסוף שנת 1995, התחוור לחברות כי אינן יכולות להמשיך בפעילות במתכונת בה פעלו עד אז ועומדות בפניהן שתי דרכים:

1]        לממש את הנכסים הקיימים ולחדול מפעילות כאשר החוב שלא יהיה בר כיסוי לאחר מימוש הנכסים יעמוד על כ-200,000 ש"ח בלבד ולגביו יעשה הסדר לתשלומים.

2]        לגבש תוכנית הבראה בתמיכת הבנק שתאפשר המשך תפעול החברות ויציאתן מהמצב אליו נקלעו.

ב.         הבנק יצר מצג כלפי החברות לפיו בדעתו לתמוך בתוכנית ההבראה. על יסוד מצג זה בחרו החברות באפשרות השניה ומנהליהן אף הזרימו מאות אלפי ש"ח מכיסם. הבנק פעל בפועל בניגוד למצג זה ע"י צמצום חד צדדי של מסגרת האשראי ולכן חייב בריבית חריגה במקום ריבית רגילה אי כיבוד שיקים בניגוד למוסכם וכדומה.

3.         לתצהירו של מר לייבה צורפה תוכנית ההבראה (נספח א'). יאמר מיד כי עיון בה מראה שהיא כוללת צימצום הוצאות והתייעלות תפעולית מחד וריכוז המכירות ל10 מוצרים מובילים לפלחי שוק מוגדרים, ושיווק ישיר ללקוחות מוסדיים כמו משרד הבטחון שלא באמצעות סוכנים. לא מצאתי  בתוכנית כל התיחסות להשתתפות הבנק במאמץ ההבראה.

מר לייבה טוען כי הבנק ופקידיו לא הודיעו לו מראש שאינם מתכוונים לסייע ביישום התוכנית. משלא מצאתי כאמור בתוכנית דבר המוטל על הבנק לעשותו, אין כל נפקות בעיני לכך שפקידי הבנק לא הודיעו לו שאינם מתכוונים לסייע ביישום התוכנית.

4.         בהמשך תצהירו טוען מר לייבה כי על חלקו של הבנק ביישום התוכנית : "דובר וסוכם מראש עם מנהל הסניף ועוד פקידים בבנק וחלק זה היה בהמשך מתן הליווי הפיננסי".

            ב"כ הנתבע מזמין אותי בסיכומו לא לקבל את עדותה של גב' שרף, שהצהירה מטעם הבנק שכל: "ההתנהלות בין הבנק לבין החברות התרחשו בע"פ".  (סעיף 2 פיסקה רביעית), בעוד שהוא  מבקש ממני כן לקבל כעובדה את דברי לייבה שהבנק התחייב כלפיו לתמוך בתוכנית ההבראה בעל פה..

5.         לא הבנתי על יסוד מה מבקש מר לייבה כי אקבל את דבריו שללא הבטחה מצד הבנק לתמוך בתוכנית לא היה סיכוי כי היא תצא אל הפועל כאשר כל התוכנית, כעולה מנספח א', מבוססת על פעולות שצריכות  היו הנהלות של החברות לנקוט בהן כאמור לעיל.

6.         בהמשך תצהירו מפרט מר לייבה את הפעולות שננקטו בהתאם לתוכנית כדי להוזיל עלויות שוטפות.

            לא הוכח כל קשר בין העובדה שפעולות אלו לא הבריאו את החברות לבין פעולות ומחדלים של הבנק.

7.         מר לייבה לא הביא בתצהירו ולו ראייה אחת לכך שהבנק לא כיבד מסגרת אשראי מוסכמת בכתב.

8.         מר לייבה טוען בתצהירו כי הבנק דרש למסור לו טפסי בקשה להקצאת אשראי חתומים וריקים והבנק היה ממלא בהם את הפרטים כראות עיניו.

            מר לייבה טוען  כי החברות לא עבדו עם בנק אחר ולכן הן היו תלויות לחלוטין בבנק.