א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
73000-98
19/01/2005
|
בפני השופט:
מרדכי בן חיים
|
| - נגד - |
התובע:
1. דרזי נעמי יעל
2. דרזי (בובליל) חמוטל
|
הנתבע:
1. יורשי המנוחה סבן מרים
2. מישל סבן
3. משה סבן
4. חיים גבריאלי
5. רבקה בובה
6. אליהו סבן
7. מאיר סבן
8. אסי סבן
9. שרית חבאני
10. מיטל סבן
11. רועי סבן
12. נופר חנה סבן
עו"ד אתי כהנא
|
| פסק-דין |
א.
אקדמת מילין
התובענה שבפני מהווה שלב נוסף (ומי יתן - סופי) בהליכים שבין בעלי הדין.
על יחסי בעלי הדין מעיבה מחלוקת עמוקה שראשיתה לפני למעלה מעשור שנים, מחלוקת זו ברובה הגדול נסקרה בפסק דינה של כב' השופטת ח. שרון ב-ת.א. 6615/92 ב-ת.א. 78344/92 ו-ת.א. 38783/93 אשר הדיון בהם אוחד (להלן: "התובענה המאוחדת"). בעלי הדין בתובענה המאוחדת הינם למעשה בעלי הדין בתובענה שבפני אלא שביום 18.2.03 הסתלקה המנוחה מרים סבן ז"ל לבית עולמה (להלן: "המנוחה") ויורשיה באו במקומה כנתבעים (החלטה מיום 1.10.03).
ב.
פסה"ד בתובענה המאוחדת ונפקותו
1. בבירור התובענה שבפני אין להתעלם מפסק הדין שניתן במסגרת התובענה המאוחדת אשר ערעור המנוחה עליו לבית המשפט המחוזי נדחה (ע.א. 1918/97 מיום 11.1.99) ואילו בר"ע שהגישה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (רע"א 1107/99 מיום 8.3.00).
2. הנובע מן המקובץ הוא שפסה"ד שניתן בתובענה המאוחדת הינו בבחינת פסק דין סופי וחלוט ובמובן זה הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שנקבעו בו מהווים מעשה בית דין ויוצרים השתק פלוגתא בין בעלי הדין וחליפיהם ובכלל זה יורשי המנוחה, הם הנתבעים הנוכחיים בפני.
השוו: רע"א 3416/02 לידו כנרת נ. מקורות פד"י נ"ו(6) 631.
ג.
טענות בעלי הדין
1. התובעות טוענות כי ביום 22.4.90 רכשו דירת קרקע ברח' נורדאו בבני ברק מאדם בשם נאג'י (להלן: "הדירה" או "דירת התובעות"). קודם לרכישת דירות התובעות רכשה המנוחה ביום 30.11.86 דירה בסמיכות לדירת התובעות.
2. בעמ' 3 לפסה"ד בתובענה המאוחדת קבע בית המשפט כי דירת התובעות הינה בת 3 חדרים בעוד שדירת המנוחה היא בת 2.5 חדרים.
3. התובעות טוענות כי עם רכישת הדירה השכירו אותה לשוכרים בדמ"ש חדשיים בסך 400 דולר לחודש (חוזה השכירות צורף כנספח ד' לכתב התביעה) אלא שהמנוחה "מררה את חיי התובעות" וירדה גם לחיי השוכרים במידה כזו שביום 22.9.92 פינו השוכרים את דירת התובעות והמנוחה מיהרה ופלשה אליה בו ביום תוך גילוי אלימות כלפיהן.
4. לא זו אף זו, כנטען בפני המנוחה אף חילקה את דירת התובעות לשתיים איחדה את מערכת המים עם דירתה שלה ולמעשה נישלה את התובעות מחזקתן ושללה מהן את הנאתן מדירתן.
5. טענות התובעות התקבלו במסגרת הדיון בתובענה המאוחדת.
בעמ' 9 לפסה"ד בתובענה המאוחדת נקבע:
"בתאריך 22.9.92 פינו הדיירים את הדירה (הכוונה לדירת התובעות - מ.ב.ח) ללא התראה בעקבות אותה הצקה ובאותו יום פלשה גב' סבן יחד עם בנה מאיר לדירה (של התובעות) בה הם מחזיקים עד היום הזה" (פסה"ד ניתן ביום 8.10.97).
6. התובעות ממשיכות וטוענות כי בעקבות מתן פסק הדין בתובענה המאוחדת ונקיטת הליכי הוצל"פ לפינוי המנוחה, חזרו התובעות וקיבלו חזקה בדירתן ביום 22.3.98, וחתמו על חוזי שכירות (בדירתן שפוצלה לשתי דירות) עם דיירים אחרים בסכום חודשי כולל של 650 דולר. לגרסתן המנוחה לא השלימה עם קביעות פסה"ד חזרה ומררה את חיי השוכרים עד כדי כך שאלו נאלצו לעזוב את הדירות בעוד שהמנוחה חזרה לסורה פרצה לבית התובעות והחליפה את מנעולי הדלתות.
7. התובעות טוענות כי למעשה מאז 22.9.92 ועד למועד הגשת תביעתן (ביום 1.7.98) נהגה המנוחה בדירתן מנהג בעלים והפיקה ממנה הנאה חמרית בכך שהשכירה את דירת התובעות כנגד דמי שכירות חודשיים בסך 700 דולר לחודש.
8. התובעות עתרו איפוא לחייב את המנוחה בתשלום הסכומים כדלקמן:
דמי שמוש ראויים בגין התקופה שמיום 23.6.93 ועד למועד הגשת התביעה סה"כ 61 חודשים X 700 דולר לחודש בסכום כולל של 42,700 דולר שערכם ליום הגשת התביעה 156,709 ש"ח