1. בהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות"), ניתן בזה פסק דין המנומק באופן תמציתי.
2. התובע שהינו עו"ד במקצועו הגיש תביעה כנגד הנתבע, שהיה לקוחו, לתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובסה"כ 14,040 ש"ח.
3. אין מחלוקת כי בין התובע לבין הנתבע נחתם הסכם שכ"ט בכתב (נספח א' לכתב התביעה). בעלי הדין הגדירו את מהות הטיפול, באופן הבא:- "
התנגדות לקיום צוואה, ובקשת צו ירושה כולל ניהול עזבון, העברת זכויות בנכסי נדל"ן, כולל בקשה למתן צו מניעה וכולל החזרת שכ"ט שנגבה ע"י עו"ד גבאי".
בהסכם שכר הטרחה נקבע כי שכר הטרחה המוסכם
"לא יעלה על 3.5% מחלק הלקוח בעזבון בצירוף מע"מ".
אין מחלוקת שחלקו של הנתבע בעזבון עומד על 970,000 ש"ח [מכאן ששכר הטרחה המלא והמאקסימאלי, לא יעלה על 33,950 ש"ח בתוספת מע"מ, ובסה"כ - 39,212.25 ש"ח].
ליד המילים
"תנאים מיוחדים" נרשמה הסכמת בעלי הדין, באופו הבא:-
"שכ"ט עד האמור בשכ"ט המוסכם לעיל יקבע על ידי עו"ד בלפור קויתי - על פי שיקול דעתו". בסמוך למקום בו צוינו הדברים מתנוססת חתימה נוספת של הנתבע.
4. אין מחלוקת שמתוך העניינים שנמסרו לטיפולו של התובע, הספיק התובע לטפל בעיקר בהגשת הבקשה למתן צו מניעה [וכן בעניינים נוספים כמפורט בסעיף 10 להלן]. בשלב שלאחר הגשת הבקשה למתן צו מניעה, פנה הנתבע לתובע, הודיע לו על כך שהוא משחרר אותו מהמשך הייצוג במשפט. הנתבע הסביר את סיבת השחרור - בכך שהתיק הסתיים בפשרה ולא היה עוד צורך בהמשך הטיפול של התובע.
5. במכתב השחרור (נספח ב' לכתב התביעה), אשר נכתב בכתב ידו של הנתבע, ציין הנתבע כדלקמן:-
"
10/10/02
לכבוד
עו"ד בלפור קויתי
להלן הינני מאשר שחרורך מייצוגי המשפטי בעניין עזבון המנוח מאיר סומך. בעניין צו המניעה הזמני אכנס ואסדיר את התשלום תוך הסכמה הדדית בינינו. אני משחררך מההופעה בדיון ב - 14/10.
יחד עם הנאמר למעלה אם תצליח לסכם עם עו"ד גבאי על תשלום של עד 3,000 $ תקבל שכ"ט של 32,000 ש"ח + מע"מ".
לעניין שחרורו של עורך דין מהמשך ייצוג משפטי, כבר נקבעה הלכה בעניין זה
בע"א 136/92 - ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ
פ"ד מז (5), לפיה:
"בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו".
בענייננו הסכימו הצדדים, כי שכ"ט "י
קבע על ידי עו"ד בלפור קויתי - על פי שיקול דעתו" - עד לגובה שכר הטרחה המקסימלי שהוסכם בין הצדדים.
6. כאמור, הנתבע אינו חולק על כך שהתובע נתן לו שירותים משפטיים, וכן איננו חולק על כך שעליו לשאת בעלויות של השירותים שניתנו לו ואולם, לשיטתו - הסכום הראוי בגין השירותים שניתנו על ידי התובע עומד על סך של 2,500 ש"ח בלבד, אשר הציע לשלמם לתובע והצעתו - נדחתה.
7. הנתבע טען בסיכומיו, כי התובע לא עשה את רוב הפעולות שנדרש לעשות, בהתאם להסכם שכר הטרחה, ולשיטתו הסכם שכר הטרחה לא ניתן לאכיפה, שכן יש להביא ראיות בדבר השכר הראוי והתובע לא הניח כל תשתית בעניין זה.
עוד טען הנתבע, כי נעשה מצידו ניסיון אמיתי לשלם את החוב ואיננו מתחמק מהתשלום וכן טען:
"אני בן לאב עו"ד, לאבי שני אחים שופטים במערכת המשפט. אני יודע להבחין מתי עומדים מולי עוה"ד מקצועיים. הדרישות שלי גבוהות ויתכן והתובע לא יכל לעמוד בדרישות שלי. טיפולו של הנתבע (צריך להיות התובע - ע.ר.)
הסתיים ללא קשר עם איכות השירות שקיבלתי, בגלל שהתיק עצמו נגמר".
כאמור, הנתבע זנח בסיכומיו את כל הטענות שהעלה בכתב הגנתו והשאיר לדיון טענה אחת בלבד, בה הוא טוען כי התובע לא הוכיח את שיעור שכר הטרחה הראוי בגין הטיפול המשפטי שנעשה על ידו.