1. התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם מכר מיום 25.2.02 בטל, וכי יש לרשום זכויות במקרקעין נשוא הסכם זה על שם התובע מס' 9 , אבו רמחין פהד (להלן "אבו רחמין").
2. התובעים מס' 1 עד 8 (להלן "התובעים"), הינם יורשי המנוחה עאישה כיואן ז"ל (להלן "המנוחה").
3. המנוחה רשומה כבעלים של חלקה 81 בגוש 19050, חלקות 21 ו- 75 בגוש 19051 וחלקה 6 בגוש 19046 (להלן "חלקות המנוחה").
4. המנוחה רשומה גם כבעלים של חלקה 28 בגוש 19037 (להלן "חלקה 28"). לטענת התובעים חלקה זו נמכרה על ידי המנוחה לאבו רחמין בשנת 1954 והוא בנה עליה בתי מגורים לו ולבניו, והוא המחזיק והמשתמש בחלקה 28 מאז שנת 1954 ועד היום.
5. בחודש דצמבר 2001, נערך הסכם בין התובעים לנתבע מס' 1 לפיו, מכרו התובעים את חלקות המנוחה ואת חלקה 28.
6. לטענת התובעים, הם קיבלו דרישה משלטונות מס שבח מקרקעין, לשלם מס שבח וקנסות בגין מכירת חלקה 28 לנתבע מס' 1. לטענתם, הם לא מכרו כלל את חלקה 28, וכאשר ערכו בירור מסר להם הנתבע מס' 2, שהינו עורך דין, הסכם מיום 25.2.02, בגין מכר חלקה 28, כאשר הם חתומים רק על הדף האחרון של אותו הסכם. לטענתם, הפרטים המופיעים בהסכם לא הופיעו בו במועד חתימתם ומעיון ראשוני בו עולה כי נחתם ביום 25.2.02 בעוד שבעמוד האחרון, בו מופיעה חתימתם, אומתה החתימה על ידי הנתבע מס' 2 עוד ביום 15.1.02 - דבר המעיד על זיוף. התובעים טוענים כי מדובר במסמך מזויף ומבקשים להצהיר על בטלותו.
7. הנתבע מס' 1 טען כי לאבו רחמין אין כלל זכויות בחלקה וכי תביעתו התיישנה וכי ביום 25.1.01 הוא רכש מאת התובעים את חלקות המנוחה ואת חלקה 28 בתמורה לסכום של 26,000 ש"ח, ששולם לתובעים במלואו.
8. הנתבע מס' 2 טען בכתב הגנתו כי התובע פנה אליו וביקש כי יערוך עבור התובעים הסכם למכירת חלקות המנוחה וחלקה 28 וכי הוא ערך את ההסכם לאחר שערך בירורים ומצא כי אכן המנוחה רשומה כבעלים של כל אותן חלקות והתובעים הם יורשיה. לטענתו כל המסמכים נערכו ואומתו ביום 25.1.02 וכי בטעות מופיע בעמוד הראשון של ההסכם התאריך 25.2.02.
9. התובע מס' 9, אבו רחמין, לא נטל חלק בדיונים ולא הגיש סיכומים ולפיכך - דין תביעתו להידחות.
10. ביום 29.8.02 הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 11400/02) שיאסור העברת הזכויות בחלקה 28 על שם הנתבע מס' 1. ביום 29.8.02 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד.
11. ביום 19.9.02 הגישו התובעות 6 , 7 ו-8 בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, שיאסור על התובעים האחרים ועל הנתבעים להעביר הזכויות בכל החלקות נשוא הסכם המכר (הן חלקות המנוחה והן חלקה 28) , כאשר לטענתן הן נתבקשו על ידי הנתבע מס' 2 לחתום על מסמכי הסתלקות מעזבון המנוחה, לצורך הוצאת צו ירושה. לטענתן, הן אינן יודעות לקרוא ולכתוב בשפה העברית וסמכו על דברי הנתבע מס' 2 ורק כאשר נדרשו לשלם מס שבח נודע להן על העיסקה. לטענתן, הן אינן מכירת כלל את הנתבע מס' 1 ולא חתמו על כל הסכם עימו וכי נפלו קורבן למירמה והטעיה.
בדיון במעמד הצדדים בפני כבוד השופט כהן ביום 24.9.02 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה התובעות מס' 6, 7, 8 יפנו לרשם לענייני ירושה בחיפה ויודיעו על הסתלקותן מעזבון המנוחה ויבקשו לתקן את צו הירושה וכי הבקשה למתן צו מניעה שהוגשה על ידי תובעות אלה תימחק. בישיבת 27.11.02 הודיע ב"כ תובעות אלה כי אכן צו הירושה תוקן ולתובעות אלה אין יותר ענין בתביעה.
12. הנתבע מס' 1 הגיש בקשה לביטול צו המניעה (בש"א 12774/02) וטען כי חלקה 28 נכללה בהסכם המכר וכי התובעים מבקשים להסתלק מהעיסקה מטעמים שונים. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 27.11.02 וצו המניעה נותר על כנו.
13. התובע מס' 4, נאיף כיואן, הצהיר (ת/ 1) כי חלקה 28 לא נכללה בהסכם המכר שנערך עם הנתבע מס' 1, וכי חלקה זו נמכרה לאבו רחמין עוד בשנת 1954 ומאז הוא מחזיק בה. לגרסתו, רק בחודש אוגוסט 2002, כאשר קיבלו דרישת תשלום מס שבח , התברר להם כי נכללה בעיסקה גם חלקה 28 וכי כאשר פנו לנתבעים דרש מהם הנתבע מס' 1 סך של 15,000 ש"ח כפיצוי עבור חלקה זו.
14. בדיון בפני כבוד השופט כהן בבש"א 12774/02 מיום 27.11.02 הודה התובע מס' 4 כי הוא חתום על הסכם המכר, על היפוי כוח הבלתי חוזר ועל טפסי המש"ח אך לדבריו הוא חתם לאחר שסמך על עורך הדין ומכר רק 4 חלקות ואמר במפורש לנתבע מס' 2 שמדובר רק ב- 4 חלקות.
15. מר מוחמד עווד כיוואן הצהיר (ת/ 2) כי היה נוכח במועד עריכת העיסקה בין התובעים לבין הנתבע מס' 1 וכי חלקה 28 לא נכללה בעיסקה. עוד טען כי חוזה מכר כלל לא הוקרא לתובעים וכי התובעים חתמו על עמוד אחד בלבד, לאור אמון שנתנו בנתבע מס' 2, שהיה חבר של בנו. לגרסתו, לאחר קבלת דרישת התשלום ממס שבח הוא פנה לנתבע מס' 2 בקשר לחלקה 28 והאחרון הודה בפניו כי חלקה זו נכללה בהסכם בטעות וכי הוא ידאג לתקן את הטעות. הוא גם פנה אל הנתבע מס' 1 , אשר גם הוא הודה כי מדובר בטעות אך הנתבע מס' 1 אמר לו כי אינו מתכוון לתקן את הטעות ולבטל את ההסכם ככל שמתייחס לחלקה 28.
16. בהסכם המכר בין התובעים לנתבע מס' 1 (נ/ 1) נאמר כי הוא נערך ונחתם בכפר מגד אלכרום "ביום 15.2.02" והוא גם נושא חותמת האוצר - מיסוי מקרקעין נצרת, מיום 28.2.02. בהסכם הצהירו המוכרים כי הם "המחזיקים הבלעדיים והזכאים להרשם כבעלים של חלקות המנוחה ושל "קרקע בשטח של 587.5 הידועה כחלק מהחלקה 28 בגוש 19037". רק העמוד האחרון של ההסכם נושא חתימות של הצדדים וכן אישור של הנתבע מס' 2 לפיו "ביום 25.1.02 הופיעו בפניו הצדדים הנ"ל והמוכרים לי באופן אישי, אישרו את נכונותה אמור בהסכם זה, לאחר שקראוהו והבינוהו, חתמו עליו בפני".
17. התובעים חתומים גם על יפוי כוח בלתי חוזר (נ/ 2), הכולל את חלקות המנוחה ואת חלקה 28, כאשר יפוי כוח זה נושא תאריך 25.1.02 והנתבע מס' 2 מאשר כי התובעים חתמו עליו בפניו ביום 25.1.02.
18. הנתבע מס' 1 הצהיר (נ/3) כי התובעים מכרו לו את חלקות המנוחה ואת חלקה 28, כאשר בכל המסמכים עליהם חתמו התובעים מופיעה חלקה 28 הנ"ל וכן היא מופיעה באישור שהמציאו לו התובעים מאת המועצה המקומית מגדאלכרום , המפרט את כל החלקות נשוא העיסקה. לטענתו, אין ממש בטענת התובעים לפיה החלקה נמכרה בשנת 1954 לאבו רחמין (שהיה באותו מועד קטין) וכאשר התובע מס' 4 הציג בפניו את החלקות נשוא המכר, לרבות חלקה 28 (ששטחה הינו 2760 מ"ר והתובעים הם רק חלק מהבעלים שלה), הוא ראה שיש בה הרבה שטחים פנויים והתובע מס' 4 אף מסר לו כי בניו של אבו רחמין פלשו לחלקה ואין להם זכויות בה.עוד נאמר בתצהיר כי המנוחה עצמה הגישה תזכורת תביעה לפקיד ההסדר בשנת 1958 בקשר לחלקה 28 ולא הזכירה כלל את העובדה שחלקה 28 נמכרה לאחר.