פסק-דין בתיק א 723940/05

רקע

1. מונחת בפני תביעה כספית.
2. חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת במתן שירותי רדיו טלפון וכן במכירת ציוד קצה למען השימוש בשירות דנן. מר גראופן חן (להלן: "הנתבע") התקשר עמה למען קבלתם של השירות האמור וכן ברכישת ציוד קצה לרבות מכשיר רדיו טלפון ודיבורית.
3. למרות שהתובעת עמדה בהתחייבויותיה וסיפקה לנתבע את השירות האמור, נוצר אצל חשבון הנתבע יתרת חוב אשר לא שולמה. משכך, ולאחר שכל ניסיונותיה של התובעת לגבות את החוב האמור עלו בתוהו, הגישה בלית ברירה תביעה זו בגין חשבונות חודשיים שוטפים שלא שולמו בסך 784 ש"ח, יתרת עלות המכשיר והדיבורית בסך 1,336 ש"ח וכן חיוב בגין דמי יציאה עקב הפרת ההסכם בסך 936 ש"ח.
4. מנגד, העלה הנתבע בכתב הגנתו טענות רבות שעיקרן זכות קיזוז כנגד כל חוב שנוצר לטובת התובעת. לדידו, בתקופה האמורה אכן נוצרה יתרת חוב בגין החשבון השוטף ועלות המכשירים. אולם, למרות שבכל התקופה האמורה הביע הנתבע את נכונותו לשלם את הסכומים האמורים, סירבה התובעת לקבלן.
5. הנתבע נקלע לקשיים כלכליים אשר הובילו לכך שהוראות החיוב בכרטיס האשראי אשר מסר לתובעת חוללו. הנתבע רצה להסדיר את חובותיו באמצעות תשלום בשיקים ולשם כך, פנה למרכזי השירות של התובעת. לשיטתו, בקשתו לשלם את החוב בשיקים נדחה על הסף ללא כל סיבה עניינית. למרות כל הסבריו לכך שתשלום בשיקים הינה הדרך היחידה האפשרית עבורו למען כיסוי החוב, בחרה התובעת שלא לקבלם ודרשה כי החוב ישולם במזומן או בכרטיס אשראי בלבד.
6. העובדה כי התובעת סירבה לקבל את סכום החוב בשיקים הוביל למספר עילות קיזוז. ראשית, מכיוון שהתובעת סירבה להסכם דנן, וחסמה את המכשיר כך שלמעשה הפך לחסר כל תועלת, הרי שיש לזכות את הנתבע בעלות בסך 2,268 ש"ח. שנית, עצם ביצוע חסימת המכשיר מהווה חדירה לפרטיותו של הנתבע וגרם לו לנזק שאיננו ניתן לכימות המוערך על ידו ב - 1,000 ש"ח. שלישית, הנתבע נאלץ בלית ברירה להתקשר עם חברה המספקת אף היא שירותי רדיו טלפון ומשכך נאלץ לרכוש ציוד קצה ממנה בסך 1,350 ש"ח. רביעית, עצם ההתנהלות המרובה שנאלץ הנתבע להשקיע מזמנו מול נציגי התובעת ומול באי כוחה בעניינים נשוא התביעה גרמו לנתבע לנזק נוסף בסך מוערך של 1,000 ש"ח. חמישית, צורת התנהלות התובעת ונציגיה מול הנתבע הייתה נגועה בחוסר תום לב אשר לוותה ביחס משפיל ופוגעני אשר גרמו לנתבע לעוגמת נפש רבה, נזק שאיננו ניתן לכימות ומוערך על ידי הנתבע בסך נוסף של 1,000 ש"ח. עקב כל האמור לעיל, לדידו של הנתבע גם אם תתקבל התביעה דנן כנגדו הרי שלשיטתו קיימת לו זכות קיזוז בסך של 6,618 ש"ח.
7. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

8. לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים המצויים בתיק על נספחיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.
9. בתאריך ה - 15/01/06 התקיימה בפני הישיבה המקדמית בתיק זה בנוכחות הצדדים. באותו המעמד ביקשה התובעת להפחית מסכום התביעה את עלות דמי היציאה לאחר שלא הצליחה להמציא לבית המשפט את החוזה המאפשר הטלת סכום זה. משכך, סכום התביעה הרלוונטי לעניינינו הינו 2,466 ש"ח בלבד. בנוסף לכך, השתנו סדרי הדין המקובלים עקב הטענות העולות בכתב ההגנה. בהחלטתי ציינתי כדלקמן -

"בפני תיק שאפשר להגדיר אותו כתיק של הודאה והדחה. ישנה הכרה בחוב שמופיע כיום לאחר הפחתה שצויינה על ידי ב"כ התובעת, ומנגד טענות קיזוז כפי שפורט בסעיף 17 לכתב ההגנה"

10. ידוע הוא כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן עא 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).
11. רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר".
12. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

13. לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה"  נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבע. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99  משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579. במקרה דנן, הנתבע לא השכיל להביא ראיות התומכות בטענותיו אשר הועלו לרוב על ידו, אם בכתב הגנתו ואם בתצהירו אולם לא הוכחו כלל וכל טענה שהועלתה באשר היא נותרה בעלמא.
14. טענות הנתבע מבוססות על מסכת עובדתית אחת בלבד - הנתבע רצה לשלם את חובותיו בשיקים והנתבעת סירבה. כפי שהובהר בתצהיר עדותו הראשית של מר מאור כהן מטעם התובעת עולה שהתובעת אינה ערוכה לקבלת תשלומים מלקוחותיה באמצעות שיקים. גם בעדותו בפני בדיון ההוכחות מה - 01/07/07 הובהר כי התובעת יכולה לקבל תשלומים באמצעות מזומן, הוראות קבע לבנק או לכרטיסי אשראי. הא ותו לאו.  כך גם עולה מהחוזים של התובעת עם לקוחותיה.
15. טענה זו מקובלת עלי ומשכך נשמטת האדמה מתחת לטענותיו של הנתבע. כל עסק באשר הוא זכאי להחליט האם לקבל שיקים מלקוחותיו. העובדה שלא מתקבלים אצל בעל עסק פלוני תשלומים בשיקים אינה יכולה להקים עילה נגדית אשר מטרתה למעשה התחמקות מתשלום עבור שירותים שכבר סופקו וניתנו. היעלה על הדעת שאדם יקבל שירות וכשיתבקש לשלם עליו באמצעי תשלום שאינו נוח לו יהיה פטור לחלוטין מלשלמו? ברור הוא שהתשובה לכך הינה שלילית.
16. הנתבע, אשר חקר את מר כהן בפני ניסה להקשות על עניין זה. אולם, מר כהן חזר והשיב כי הנתבעת איננה ערוכה לקבלת תשלום מלקוחות באמצעות שיקים. כאשר הנתבע שאל את מר כהן האם תשלום התובעת מקבלת תשלומים מספקים באמצעות שיקים השיב מר כהן כי איננו מודע לעניינים אלו. משכך, הצהיר הנתבע לפרוקוטול כמי שמצא "זהב" כי לא הוכח שהתובעת איננה מתואמת לקבל שיקים.