1.
זהו פסק דין בתביעת התובע, לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, עקב שינוי בדיעבד של תנאי פרישה, אשר נקבעו בהסכם פרישה שנכרת בינו ובין הנתבעת - מעבידתו לשעבר. זאת, כאשר לטענתו, התרשלה הנתבעת, בעצם כריתת הסכם הפרישה, ללא קבלת אישור משרד האוצר להסכם מראש. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.
2.
התביעה הוגשה נגד הנתבעת ונגד הנתבע 2, יעקב טרנר שהינו ראש העיר באר שבע, אך לבקשת התובע עצמו, נדחתה התביעה נגד נתבע מס' 2 (פסק דין מיום 13.12.06).
סמוך לאחר הגשת התביעה, הופנו הצדדים להליך של גישור, אשר לא התקיים בפועל, בשל שהמגשרים לא התייצבו לישיבה שנקבעה, וכאשר הנתבעים התנגדו לגישור. בהתאם להסכמת הצדדים, והחלטת כב' השופט ע. רוזין מיום 2.10.05, אוחד הדיון בתיק זה, ובת.א. 7159/04, זבונט נ' עירית באר שבע ויעקב טרנר.
ביום 15.11.05, דחה כב' סגן הנשיא השופט א. יעקב (עוד בשבתו בבית משפט זה), טענת הנתבעים, לענין העדר סמכות לבית משפט זה לדון בתביעה, וקיום סמכות יחודית בבית הדין לעבודה, זאת, באשר עילת התביעה בתיק זה (ובת.א. 7159/04), הינה ביצוע עוולות על פי פקודת הנזיקין.
3.
התובע עבד אצל הנתבעת במשך כ- 23 שנים, מאז שנת 1977 עד שנת 2000, ובתפקידו האחרון שימש כמנהל בית העיריה.
ביום 20.3.00, הגיעו התובע ונציגי הנתבעת לסיכום לענין פרישת התובע לפנסיה, החל מיום 30.4.00 (להלן: "הסכם הפרישה"). במכתב הנתבעת מאותו יום, פורטו תנאי הפרישה שסוכמו, ובין היתר נקבע, כי תשולם לתובע "...פנסיה תקציבית בשעור של 54.8% ...", וכן תשלום עבור תשעה חודשי הסתגלות, הענקת דרגת פרישה 15 אישית לדירוג המינהלי מיום 1.5.00, מענק פרישה כחוק, ובנוסף פדיון ימי חופשה שנתית ופיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו. המכתב נחתם על ידי גב' תמי ציזר, מנהלת היחידה לזכויות סוציאליות והסכמי עבודה בנתבעת. לטענת התובע, התנאים האמורים הוצעו לו קודם המועד האמור על ידי ממלא מקום מנכ"ל העיריה דאז, מר חיים גור, ולאחר שפנה התובע אל מנהל מחלקת השכר מר שאול אמיניה, אשר הבהיר לו את המשמעות הכספית של התנאים המוצעים, החליט לקבל את ההצעה, ובעקבות זאת, נערך הסיכום המוזכר במכתב.
אין מחלוקת כי הנתבעת קיימה את תנאי הסכם הפרישה במשך מספר שנים.
ביום 16.2.04, נשלח אל התובע מכתב החתום על ידי מר שמואל נחמני, סגן בכיר לענייני אכיפה לממונה על השכר במשרד האוצר, אשר כותרתו: "חריגות לכאורה בהסדר הפרישה שלך". במכתב האמור, הודיע מר נחמני לתובע, כי הנתבעת משלמת לתובע "...תשלומים חריגים לכאורה בניגוד לתנאי הפנסיה עפ"י, חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970...", וזאת מבלי שהסכם הפרישה והתשלומים האמורים, קיבלו את אישור הממונה על השכר, בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985. מר נחמני הודיע לתובע, כי יתכן שהסדר הפרישה בטל במלואו או בחלקו, שכן הוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב, ולפיכך התבקש התובע, להודיע עמדתו בענין חוקיות התנאים שנקבעו בהסדר פרישה, וכן התבקש להתייחס לאפשרות כי ידרש להשיב סכומי כסף שהתקבלו שלא כדין, בהתאם לסמכות שר האוצר, מכח הוראות סעיף 29 ב לחוק יסודות התקציב.
התובע השיב לפניית מר נחמני, במכתב מיום 3.3.04, בו טען בין היתר, כי הסכים לפרוש לגמלאות, נוכח התנאים שהוצעו לו, וכי אלמלא הוצעו התנאים האמורים, לא היה מסכים לפרוש לגמלאות. התובע טען עוד, כי התנאים שנקבעו, הועמדו לזכותו כדין. התובע טען במכתב האמור, כי לא יתכן שמוסד כעירית באר שבע, יחתום על הסכם פרישה עם עובד, ללא קבלת אישור לכך מראש ממשרד האוצר. התובע גם הודיע במכתבו, כי: "...במידה ויקוצץ או יבוטל סעיף כלשהו מהסכם הפרישה שחתמתי עליו עם עירית באר שבע, שומר אני על זכותי לבטל את ההסכם על כל סעיפיו ואדרוש סעד משפטי כדי להחזרני לתפקידי ולתנאי עבודתי טרם פרישתי מהעיריה".
בסופו של דבר, נערך הסדר פשרה, במסגרתו שונו תנאי הפרישה, ובין היתר, הופחת שיעור הגמלה החודשית ל- 50.8%, נקבע כי הגמלה תשולם על פי דרגה 14, אושרה תוספת פיצול בשעור 6%, הופסק תשלום תוספת כוננות, וכן הוסכם, כי התובע ישיב מחצית מהכספים ששולמו לו ביתר, מיום פרישתו ועד מועד עריכת הסדר הפשרה, ב- 60 תשלומים חודשיים. התנאים האמורים פורטו במכתב שנשלח אל התובע מאת עו"ד גלית קופרשמידט ביום 29.6.04, ואושרו לאחר מכן על ידי משרד האוצר. התובע הודיע על הסכמתו לתנאים האמורים, בתשובתו מיום 5.7.04 למכתב האמור, אך שמר על זכותו, "...לתבוע את העיריה ואת נציגיה באופן אישי על כך שלא העבירו את הסכם פרישתו לאישור משרד האוצר...".
התובע טען, כי הסכים לפשרה שהוצעה לו, מחוסר ברירה, ומתוך מצוקה גדולה, וחשש כי אם לא יסכים לפשרה, עלול לחול קיצוץ גדול יותר בגמלתו.
התובע טען על כן, כי הנתבעת פעלה כלפיו ברשלנות רבתי, ויצרה כלפיו מצג שווא, כאילו ההסכם הינו הסכם כשר ותקין.
סכום התביעה, במועד הגשתה - 14.12.04, היה 1,008,253 ש"ח, מתוכם 228,294 ש"ח, בגין הפחתת פנסיה למשך 60 חודשים מחודש יולי 2004, סך 679,959 ש"ח, בגין הפחתת פנסיה משנת 2009, ועד גיל 78, ופיצוי בגין "עגמת נפש", בסך 100,000 ש"ח.
4. כאמור לעיל, טענה הנתבעת בפתח כתב הגנתה, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, וטענה זו נדחתה.
הנתבעת טענה עוד כי בשל הסכמת התובע, לתנאי הסדר הפשרה שנערך בינו ובין הממונה על השכר באוצר ונציגי הנתבעת, מנוע הוא מלתבוע מהנתבעת פיצוי כלשהו. כן טענה, כי הכספים שהסכים התובע לוותר עליהם במסגרת הסדר הפשרה, הם כספים, "...שלא הגיעו לו עפ"י הדין", וכי "יהיה זה אבסורד כי כספים ציבוריים
שהתובע אינו זכאי להם עפ"י דין - כעולה מהחלטת הממונה על השכר בענין זה - בית המשפט ישיב לו אותם בחזרה".
הנתבעת גם הכחישה, כי התובע יצא לגמלאות, בהסתמך על תנאי הפרישה שסוכמו ביום 20.3.00. לטענת הנתבעת, פרש התובע מעבודתו עקב ביטול משרתו, במסגרת הערכות חדשה של העיריה. עוד טענה, כי התובע צריך היה לדעת על כך, שהממונה על השכר באוצר, מוסמך לבטל חלקים מהסדר הפרישה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לתובע לא נגרם כל נזק, שיש להכיר בו על פי דין, שכן לתובע לא היתה כל זכות לקבלת התנאים החריגים, ואילו נשלח הסדר הפרישה מראש לאישור הממונה, הרי שיש להניח כי לא היה מאשר אותו, והתובע לא היה מקבל ממילא את התנאים האמורים.
כן נטען לחלופין, כי התובע לא עשה די להקטנת נזקיו.
5. כאמור, אוחד הדיון בתיק זה ובת.א. 7159/04, ונשמעו ראיות בשני התיקים במאוחד. התובעים בשני התיקים העידו בעצמם, וכן העיד מטעמם מר חיים גור, שהיה ממלא מקום מנכ"ל הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעות. מטעם הנתבעים העידו הגב' תמי ציזר, הנתבע מס' 2, ומר שאול אמיניה. במהלך שמיעת ראיות הנתבעים, ביקשו התובעים לזמן עדה נוספת, הגב' יפה נחמני, מי שהיתה במועדים הרלווונטיים לתביעות, מנהלת אגף משאבי אנוש אצל הנתבעת. הבקשה התקבלה חרף התנגדות הנתבעים, בהחלטתי מיום 4.10.06, ועדות הגב' נחמני נשמעה לאחר שמיעת עדי הנתבעת.